אני חושב שאפשר להכריז באופן רשמי שהחלק היותר קשה של תקופת המבחנים מאחוריי. זה לא שאני מריח את הסוף, אני כבר טועם אותו. הציונים שלי בינתיים לסמסטר ב' תשס''ט הם כדלקמן:
מחירים ב': 70
אקונומטריקה ב': 88
מאקרו ב': 93
יסודות המימון: 96
אני יודע שבמבט ראשון זה מבלבל, אך אלה הם באמת הציונים שלי. גם לי קשה להאמין כי אומנם איני טוען שלא למדתי
למבחנים (בהחלט למדתי) אך ללא ספק זרקתי זין ביחס לסמסטר א'.כדי להמחיש את העובדה אציין שלקורס "מאקרו א'" הגעתי פעמיים במהלך כל הסמסטר-דבר שהוא או מאוד אמיץ או מאוד טיפשי מצדי. ולמרות כל זאת, כל ציון בסמסטר הזה בכל קורס גבוה יותר מזה שבקורס שקדם לו בסמסטר א'. הכיצד אתם שואלים?
זה שילוב של כמה גורמים למען האמת. ראשית כל, הקורסים בסמסטר הזה הם טיפה קלים יותר (או "הוגנים יותר" בשפה של סטודנט שלא רוצה שיזלזלו בהישגיו). שנית, כמו תמיד, למדתי עם חברים שיודעים לעזור, להסביר ואפילו להרגיע ברגעי פאניקה.
שלישית, ברגעי שאננות פשוט שמעתי איך piccolo וחבר שלו סיימו תוך יום אחד את הנושא הכי גדול באחת הבחינות-דבר שכמובן הביא לי בעיטה בטוסיק והחזיר אותי לספרים ולמחברות. לבסוף זה גם עניין של מזל, או שאדם יוצר את מזלו?
כך או אחרת, אני בדרך להגיד לשנה ב' באוניברסיטת בר-אילן "You Are Terminated".
ועכשיו לנושא קליל יותר, הייתי היום בבנק. נאלצתי לשלם ברגע האחרון כרגיל את המקדמה לשנה ג' ולאחר מכן החלטתי לעשות דבר שהיה צריך לעשות כבר ממזמן והוא גישה אינטרנטית לחשבון הבנק שלי. אז לקחתי לי מספר והנחתי ישבני על גבי הכורסאות יחד 8-9 אנשים נוספים. המתנתי לי בסבלנות והעברתי את רוב זמני בלהחטיף מדי פעם מבטים לעבר הבחורה שישבה ממולי וסיפרה לחברה שלה בטלפון כמה היא מאושרת מהחיים אבל חייבת להרזות.
באותו הרגע תפס את תשומת לבי בן אדם שנכנס לבנק עם קובץ מסמכים מגולגלים ומקומטים ביד. הוא היה נמוך למדי, לבש מכנסי ג'ינס קצרים (עד הברך) עם גופיה שחורה של Kenvelo (שילוב שודאי היה נראה זוועתי לאחד שלא מבין ולא אכפת לו מאופנה) והוא היה שחום ללא ספק. מדוע אני מציין שהוא היה שחום? התחשק לי. עוד פרט קטן הוא שהוא היה בשנות ה-60 לחייו בוודאות.
הנה נכנס לו הבן אדם הזה שנראה שייך לסביבה הבנקאית בערך כמו שאיש לבן שייך לNBA, ניגש אל אחת מעשר הפקידות שהיו עסוקות באותו הרגע עם אנשים אחרים (שחיכו לתוריהם) ופשוט התחיל, באמצע השיחה של הפקידה עם הלקוח, להסביר לה בטון גבוה מה הוא צריך ושהוא צריך את זה עכשיו. העניין תפס את תשומת לבי. הבהמה הזה פשוט ניגש, בלי לקחת מספר ובלי כלום, אל הפקידה והתעלם לחלוטין מקיומו של הבן אדם שישב איתה והתחיל לנבוח פקודות.
מה הפקידה יכלה לעשות? היא ציינה בפניו שהיא כרגע עם לקוח ושיקח בבקשה מספר ויחכה לתורו. האדם הזה, שנשמע כאילו הוא מעשן מגיל 10, אמר לה משהו בסגנון
"אבל בואנה אני צריך רק דקה אחת! איזה מספר תגידי לי מה את עושה ממני צחוק? מה אני כלב? תעשי רגע מה שאני אומר דקה אחת ואני מסיים!". היא מעט נרתעה מהתוקפנות הלא נחוצה שלו וחזרה לשיחה שלה עם הלקוח.
"גברת? הלו? אני מדבר איתך. מה קרה לא טוב לך להתייחס אליי?"
בערך ברגע הזה ניגש אחד המנהלים וניסה להבין מי זה הטרול הזה שעושה פה את כל הבלאגן.
"אדוני במה אפשר לעזור?"
"אני צריך ככה וככה וככה...בוא תעשה לי את זה אתה."
אז המנהל ניסה להסביר לו בנימוס שלא כך הדברים מתנהלים בסניף הזה ושגם אם העניין שלו דחוף או ניתן לביצוע במהירות הוא יצטרך לחכות לתורו כמו כל שאר האנשים שם כולל עבדכם הנאמן!
"למה מה? תגיד לי למה מה? למה צריך להקשיב לך? אני? מה בגלל שאתה מנהל?! אתה אלוהים תגיד לי?! כל הכבוד באמת. ממש תודה לך!"
התחלתי ממש לרחם עליו כי הנה עמד מולי בן אדם מבוגר לכל הדעות שמנסה עדיין להיות עבריין וכולם פשוט...פוסחים עליו. זה כאילו הוא הגיע לגיל מסוים ומישהו שכח להודיע לו "אממ אתה יודע...אתה כבר בן 50+, אין לך סיבה להתנהג ככה. וגם אם תתנהג, לאף אחד לא אכפת." אין עם מי ללכת מכות או משהו בסגנון. אתה כבר מבוגר ו...עדיין מתנהג כמו ערס קטן וטיפש וכנראה שכך תשאר כבר עד סוף ימיך.
ברגע זה נזכרתי בימי בחטיבה. בחטיבה היו הרבה ערסים בגובה דשא שכל אחד מהם דיבר בפוזה והיה פוזה. חלק מהערסים האלה הציקו לי וכשלא יכלתי להחזיר ניסיתי לנחם ולשכנע את עצמי שכשהם יגדלו הם יהיו אפסים. הם יהיו גרסה סאטירית של בן אדם מבוגר. הם לא ישיגו שום דבר ורק יכניסו לכיס כמה שקלים מחפיסות הסיגריות שימכרו בעסק העתידי שלהם "הפיצוציה של ששון".
בבן אדם הזה, שהתחיל כבר לצעוק ולקלל באופן מיותר, ראיתי את העתיד הפוטנציאלי של כל אחד מהטיפוסים בחטיבה. אשקר אם אומר שלא חייכתי כשהעיפו אותו מהסניף.
ludwig
בבלוג זה
בכל הבלוגים
