הכיוון היומי
|
| 5/2018
אמא ואבא רוצים להגר
אמא ואבא שלי רוצים להגר למדינה אחרת, הם סוקרים ארצות בפניי ואת מזג האוויר ומדברים על דרכונים זרים כמו שמדברים על נדל״ן.
ואז גם על נדל״ן הם מדברים, על אם למכור או אם להשכיר מרחוק, כלומר אם כך אז נשלם למישהו חמש מאות שקל בחודש והוא ידאג לדירה,לזה אל תדאג.
אחר כך אבא מרצין פנים ומגלגל עיניים אבל הפעם הוא לא מביים הצגה, הוא מתאר לי איך הוא פותח את העיתון כל בוקר וכתוב שם שאונסים את אחותו.
משתלטים לו על המדינה. זה בכל מקום, עד גלגלצ הגיע הרפש. אין לי חברים שעוד כובלים אותי למקום הזה, הוא אומר, אני רק צריך את המחשב שלי ועץ זית בחוץ ואני מאושר. אתם משוחררים מבחינתי מכל עול שקושר אתכם להיות סמוכים אל ההורים שלכם.
אמא אומרת שהיא לא תחיה רחוק מהילדים שלה, והיא אומרת למה שלא נעבור לחו״ל ונקים עסק משפחתי, ואבא אומר אתם שלושה אחים גברים אבל לא יצאתם על הצד היזמי, כאילו הוא מחכה שאני אגיד לו בוא נטוס לניו זילנד ונפתח חומוסיה.
אנחנו יושבים אל שולחן העץ הגדול שלנו, מוכי-שואה, אני חושב על סטפן צווייג ואיך הוא נמלט מן הפאר וההוד והאינטלקט של וינה לאיזה חור בברזיל ואז בכה וביכה עד שהתאבד. אני חושב אחר כך על העדשות שלי, והצורך שלי בהן, ואיך בוזזים סופר-פארם בזמן התקפת טילים בניו יורק או בספרד. ובכלל, גם ספרד היו פאשיסטים, גם יפן היו פאשיסטים, גם איטליה היו פאשיסטים. אז היו.
אבא אומר לאמא, תראי איזה ילד יפה, היא אומרת הכי יפה בעולם, ואז אבא אומר נהיה לך משהו סגוף בפרצוף. אני צועק עליו מה זה סגוף? הוא אומר לי סגוף סגוף, סגפן, אתה לא יודע מה זה סגפן? אני מתעצבן, אני יודע מה זה סגפן, מה זה סגוף? והוא אומר לי כמו בציורים של קתולים בימי הביניים. אבל אין כזו מילה. אז אני אומר לו חשבתי שאני יפה, זה נשמע שהייתי יפה ועכשיו אני סגוף. אז אבא אומר יפה מסוג אחר. אני מביט בהם סגוף, גדול, שקול. יש להם מן מבט כזה בעיניים של אחד שנכנס למקלחת והמים החמים הולכים להגמר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Fields