הכיוון היומי

אני רוצה לאהוב כמו חיה, לא כמו כפית, כלומר אני לא יצור ממתכת, יש לי

טלפיים.לאהוב אותה כמו שאוהבים את טעם החרדל - בגיל מאוחר, בחריפות

הצורבת, הבלתי נסבלת.כך אני צריך לאהוב אותה. כמו מבט נחפז בין נוסעים

המביטים זה לתוך עיני זה מתוך שני אוטובוסים נפרדים העוצרים במקביל

ברמזור, לא מסירים את העיניים, הרגע לא יחזור, אחר כך הוא יחיה עוד הרבה.

כך היא חייבת לאהוב אותי.

בקיץ אני מרגיש כמו ראש קש צהוב-חיוור שתקוע על דחליל בשמש, ואת כל

הבפנוכו של הפרצוף שלי ניערו החוצה, אולי כמו דלעת מחוררת בליל כל הקדושים.

אני חוסם את הדרך לציפורים, מקלף פלחי תפוז-דם, או נשל נחשים, או בשיטת הבצל.

אם אני בטעות מסטול, אני מביט בך באהבה כשאת ישנה ואני פוחד למות. כשאת

קמה, אני מלגלג עלייך שאת יס 2, ושאבק כוכבים מרשים אותך, ושאת לא יודעת

אפילו מתי פרצה מלחמת העצמאות (מהמקום שבאתי ממנו זו בושה), את אומרת

לי אתה יס 1 שמשחק אותה יס 3, והעיר שאתה חי בה מסריחה. את רוצה דירה

בבנימינה או לברוח לאוסטרליה.

מחר פזורים במטבח שלנו קנקני תה מעוטרים בסמלי ארצות שלא ביקרתי בהן, הנה

העין שלי קופצת. את נבהלת משינוי, אני זוכר לנקות את האמבטיה בזמן.

אבל אני לא רוצה את הכפית, אני רוצה שתתני לי ביס בפרצוף, מטומטמת. תתני לי

ביס בראש, כועס, רעב. תראי לי מה למדת בעצמך על החיים ומה אני פספסתי ואיך

ההסגברות הסמויות שלי שוות לתחת. את עצובה, את בוכה ואת לא יודעת למה,

ואני מצקצק ומגלגל ומתעייף, כי ככה אמא שלי היתה בוכה ואני שנאתי את התלות

שלה, שנאתי ושנאתי עד שהתחילה לבכות פנימה. אם את רוצה ממני אהבה אז זה

צריך לבוא לך בפולסים ישר ולעניין מאמי, מתוך המעיים שלך ובחזרה.