After The Wall

"אפילו אם השארת אותי לבדי זנוח אפילו אם הרגת את כל אשליותי במקום לקלל אותך, ובצדק אני חולם אותך ובשקט, חי את חיי"

נכון,יש לי את כל הסיבות לשנוא אותך,לקלל אותך,להכות אותך,הכל.

רק כי השלית אותי,הטעת אותי,פגעת בי,והכל בקלות.

לא היה לך אכפת,ולו אפילו קצת,פגעת בי,והמשכת גם כשלא שמת לב. הכאבת לי,ותמיד אמרת "אכפת לי ממך""את חשובה לי".ואני סלחתי כמו ילדה קטנה,כמו ילדה קטנה שמרביצים לה,נותנים לה סוכריה והיא סולחת על הכל.למרות שאת הכל זכרתי,הכל.

ובלילה תמיד הייתי חושבת עלייך,חושבת על היום שנסתדר,אולי תאהב אותי,גם כשידעתי שזה לא יקרה לעולם.

ועכשיו?

כמו תמיד הגעגוע מתעתע,בחוסר שליטה עצמית כתבתי לך..

לא ברור למה ענית,לא ברור איך השיחה ממשיכה,כאילו כלום לא היה,כאילו כלום לא קרה,כאילו כלום לא נגמר.

אי אפשר לדעת  מה יהיה עכשיו,מה היה אתמול או מה יהיה מחר.אני מקווה שדי,נתגבר,נתבגר,הריבים המטופשים יפסקו.

כי בכל זאת התגעגעתי.