כשכושי מקלדת

אף פעם לא

אף פעם לא ו(אולי) חבל שלא:

* למדתי שחיה – להורי הייתה ועדיין יש פוביה עזה ממים, הם דאגו להחדיר לי אותה במסירות נפש עצומה ותוך הקרבת מיתרי הקול שלהם לטובת זעקות אימה ("את תטבעי!!!") בכל פעם שטבלתי את קרסולי בים התיכון L.

* סלחתי לאמא שלי על הבגדים שהיא הכריחה אותי ללבוש בכל תקופת ההתבגרות שלי. זה לא שלא היה לה טוב טעם, דווקא היה. אלא שהוא היה מאוד מזרח אירופאי שכזה, הכי לא ישראלי שרק אפשר. אם כי, בסה"כ אני חושבת שאני צריכה לשמוח על שלא זרקו עלי ביצים ברחוב.

* ניסיתי ללמוד לנגן על איזשהו כלי מוזיקלי, מצד שני, יכול להיות שאם הייתי כן מנסה, היו עוצרים אותי  בעוון הפחדת הציבור.

* גידלתי גור. איכשהו תמיד קיבלתי כלבים בוגרים יחסית, כאלה שמישהו אחר לקח וזרק, והיו להם סיכויים קטנים יותר למצוא בית.

* אף פעם לא הייתי בהפגנה כלשהי, גם כשהיה מדובר על נושאים שאני מאמינה בהם, הרעיון של להיות חלק מהמון מתלהם אף פעם לא מצא חן בעיני שלא לומר הפחיד אותי. וחוץ מזה, אבא שלי לא מרשה לי ללכת למקומות כאלה.

* לא הייתי בסיני, כשסיני הייתה בידינו, ההורים לא הרשו לי ועכשיו אני לא מרשה לעצמי.

אף פעם לא וממש לא אכפת לי שכך:

* אכלתי סביח, לא יודעת למה, לא יצא.

* הצבעתי ליכוד. איכשהו הקפיטליזם אף פעם לא משך אותי. וגם המאבק על "שלמותה" של הארץ נראה לי קצת מופרך. דמגוגיה לבורים, הרי אם מדינת ישראל נועדה להבטיח את קיומו של העם היהודי, מה זה משנה אם היא תשתרע בדיוק על שטחה של הארץ עליה מלך שלמה המלך, או לא? ובכלל,  ארץ ישראל המקראית לא הייתה שוס כ"כ גדול, הרי רוב רצועת החוף (הפוריה, בעלת הגישה לים) הייתה בידי הפלשתים ולא בידי שבטי ישראל.

* הצלחתי לקרוא ספר עזרה עצמית בשלמותו. משום מה "הסוד של הגבינה שמכרה את הפררי שלה במו ידיה" לא ממש הצליח לשמור עלי במצב צבירה ערני ליותר מ-5 דקות  וגם זה בסיוע כמה גלונים של קפאין משובח.

* אף פעם לא אכלתי קינואה. ממש לא נעים לי לחסל את עתודות המזון של העופות שעל הפלנטה שלנו.

אף פעם לא וטוב שכך:

* לקחתי סמים. היות ולא גודלתי בתוך חבית, ברור שהיו לי הזדמנויות, אבל העדפתי לוותר על ההתנסות, אף פעם לא הבנתי מה הכייף באיבוד שליטה ומאידך אני די משוכנעת שאני שייכת לאותו חלק קטנטן באוכלוסיה שגם שימוש חד פעמי גורם לו להאמין שהוא עגבניה קטלנית שפלשה ממאדים כדי להשתלט על מאגר ספרי הקבלה הארציים.

* טוב, גם לא השתכרתי, מאותה סיבה + בעלות על שלפוחית שתן בעלת רגישות מוגזמת לאלכוהול מכל סוג ומין.

* דרסתי חתול, או כל יצור חי אחר. אני לא יודעת לגבי הקרמה, אבל מה שבטוח שדי מגעיל לנקות אח"כ את האוטו.

אם כי, פעם דרסתי ביצה, אם אופניים, ובאמת זה היה מה-זה מגעיל לנקות את הגלגל מכל הריר הבייצתי שנדבק אליו.

* האמנתי לביבי. נו, האיש נראה כמו קומבינאטור, מה אני אשמה?

* עשיתי באנג'י. להערכתי, אם מישהו מתעקש לחרבן במכנסיו, הוא בהחלט יכול לעשות את זה בלי להיות מושלך מצוק/גשר, אז למה לטרוח ועוד לשלם על זה?

* אותו כנ"ל לגבי צניחה מכל סוג שהוא, חופשית או קשורה בחבל.

* אכלתי בשר (קרפצ'יו, סטיק טרטר) או דג (סושי) שלא עברו ווידוי הריגה בעזרת בישול.

* לא הייתי בתוך אמבולנס, לא מקדימה ולא מאחורה. אפילו לא הצצה קטנה ולמען האמת, זה לא מעניין אותי.

* לא בגדתי בזוגי שלי והוא היחיד מכל בני הזוג שהיו לי שלא בגדתי בו.

ככה, מתוך שעמום, באתי לבקר את הבלוג הנטוש שלי, והנה מהפינה מבליח לי ליברמן קטן, טוב, לא הוא בכבודו, אלא פרסומת.

ומזל שכך, כי אין לי שמץ מושג מה הייתי עושה לו היה שם ליברמן בגודל מלא.

ולא שיש לי משהו נגד ליברמן, זו בדיוק הצרה, שאין לי*.

אלא שהייתי רוצה שהאבו נפחא הזה ימצא לו מקום אחר לשהות בו, נניח ביקום מקביל. רחוק רחוק מכאן.

ולא בגלל שהוא פשיסט, אלא משום שהוא סתם אופורטוניסט המחפש סידור עבודה לעצמו ולמקורביו.

הנה, ניקח למשל את הססמא: "בלי נאמנות אין אזרחות" – מישהו באמת מאמין ששבועת נאמנות למדינה תמנע ממישהו לבגוד בה (או לסייע לפעולות טרור נגדה)? מה הבעיה בדיוק? בכל יום אלפי זוגות ברחבי העולם נשבעים להיות נאמנים האחד לשניה או האחת לשני ו... לפחות מחציתם נתפסים בבגידה.

מאידך, לו היה מבטיח  לפעול למען שרות צבאי או לאומי לכל – לזה הייתי מוכנה להאמין, אבל הוא מעדיף לא להסתכן ולהבטיח משהו שבאמת אפשר לקיים.

ולגבי חילופי האוכלוסיה/שטחים עם המדינה הפלסטינאית – רעיון מעניין, אבל באמת, אני לא רואה איך בדיוק אפשר לבצע את זה, ונניח שכן, מה ההבדל בין מדינה פלסטינאית על מלוא שטחי הגדה ועזה ובין מדינה פלסטינאית מנומרת במובלעות של מתנחלים המשתרעת לא רק בשטחי הגדה אלא גם בשטח המשולש והגליל? ולמה למסור את שטח המשולש לפלסטינאים ולהצר עוד יותר את מתני המדינה? מותניים צרים זה אולי סקסי בטירוף, אבל לא ככל שזה נוגע לפיגורות של מדינות.

והגליל מה? לא חראם עליו?

ומה לגבי יפו, עכו, נצרת וחיפה? נמסור גם חלקים מהן?

תגידו, הוא התחרפן?

מישהו מתומכי ליברמן באמת מוכן למסור את עכו?

מישהו מ-400,000 האנשים המתכוונים להצביע לליברמן חשב על זה, או שהם מעדיפי להשאיר את כל נושא החשיבה למישהו אחר**?

*שרביט הקסמים המעלים ליברמנים שלי בכביסה. עצוב, אבל אמיתי.

** כמובן, ברגע שההם יקלטו שעל פי תכניתו של ליברמן, כל החומוסיות השוות ימסרו לפלסטינאים, אני מאמינה שתקום תנועת מחאה המונית שתטביע את ליברמן ואת רעיונותיו בציר גפילטע פיש מתוק ודביק במיוחד.