פגיעה באזרחים חפים מפשע - בין אם על ידי ערבים או יהודים, בין אם על רקע לאומני או פלילי - היא טרור.

כשערבי רוצח בדם קר יהודים חפים מפשע זה טרור.

כשארגוני הפשע יורים למוות באם לילדים על חוף הים זה טרור.

כשיהודים קיצוניים מבקשים לעשות לינץ’ במשפחה פלשתינית בתוך ביתם בחברון זה טרור.

זו לא אמירה פוליטית, זו אמירה ערכית.

כיהודים אנחנו נלחמים ואל לנו לחדול מלהלחם על זכותנו לחיות במדינתנו, מכורתנו - בשקט, שלווה ושלום. כעם שבניו ובנותיו נרדפו, הוקעו, נסקלו, נצלבו, הומתו בגיאיות ההריגה ובפוגרומים ונשרפו במשרפות, אנו נושאים על כתפינו משא מוסרי - לדאוג כי מה שקרה לנו לא יישנה, לא לנו ולא לשכנינו. מחובתנו המוסרית, המצפונית וההיסטורית להילחם מלחמת חורמה באותם קיצונים שלא אהבת הארץ היא שמניעה אותם כי אם שנאת האחר וביטולו.

מה שארע שבוע שעבר בחברון, בו פורעים יהודים הציתו בית פלשתיני וירו באזרחים, כחלק מהאירועים המבישים סביב “בית המריבה” בהובלת אלו שלא מכירים במדינת ישראל, חוקיה ונבחריה, הוא תמרור אזהרה בגודל של אצטדיון.

בטרור צריך לטפל כמו בטרור - במלוא הנחישות ובמעשים - קריא מיצוי הדין עם האשמים והעברת מסר ברור של מלחמה ללא פשרות בכל סוג של טרור וזאת באמצעות שפיטה לתקופות מאסר ארוכות, באמצעות שלילת אזרחות לחותרים תחת המדינה ולאלו הפועלים בניגוד לערכיה וצו מצפונה ואף גירוש - יהא הנידון יהודי או ערבי ותהא הפעילות הטרוריסטית על רקע לאומני או פלילי.

הקוד המוסרי שלנו צריך להיות חד וברור - מי שמנסה להרוג חפים מפשע מקומו לא בינינו ואנו נבוא עמו דין וחשבון, ללא כחל וסרק. טובת הכלל השפוי המורכב הוא ממגוון רחב של פרטים שבטובתו אנו חפצים עולה היא עשרות מונים על טובתו המפוקפקת של הפרט ההזוי.

תטיב לעשות מדינת ישראל ומערכת המשפט שלה אם תמצה את הדין עם הפושעים , תתנצל בפני המשפחה הפלשתינית, תפצה אותה ותתייצב בפני הקהילה הבינלאומית עם מסר ערכי חד, ברור, שאינו משתמע לשתי פנים - במצוות נאה דורש, נאה מקיים.