Grim Tales

"אני בסדר".

היא תמיד אמרה לי את זה. תמיד כששאלתי אותה מה קורה, מה שלומה, או מה המצב שם על הכוכב הזה שבו היא חיה לבדה, היא אמרה בסדר. כשהיא הייתה שבורה מבפנים היא אמרה שהיא בסדר. כשהחברים שלה פגעו בה, העליבו אותה וירקו לה מילים קשות בפרצוף, היא הייתה בסדר. כשהיא נכשלה במקצועות של בצפר, היא הייתה בסדר. כשהיא ישבה בצד ומכונסת בעצמה, היא הייתה בסדר. יום אחד, כשהלכנו הביתה ביחד אחרי יום רע ומייגע של לימודים, שאלתי אותה איך זה שהיא תמיד בסדר.

במקום לענות לי, היא פשוט הביטה למעלה ואמרה שנראה שעומד לרדת גשם. שהגענו הביתה, רטובים ומתנשפים מהריצה, ושאלתי אותה אם היא תרצה קצת שוקו חם.

"בסדר".

התחלתי להכין את המשקה והחלטתי שלא להעלות שאלות כמו איך זה שהיא בסדר כשהיא מחסירה ימי לימודים. ואיך זה שהיא הייתה בסדר כשאחת מהידיים שלה הכחילה והתנפחה. ואיך זה שהיא בסדר אם במשך מחצית מחודשי הקיץ החמים היא לבשה בגדים ארוכים. ואיך זה שכשהיא נכשלה בהתמודדות בתחרות שהייתה חשובה לה, היא עדיין בסדר. פתאום התחשק לי להצליף בשאלות האלה ועוד אחרות בפרצוף שלה. בפנים הקטנות האלה, שבדרך כלל נתנו לי חיוך כדי להבטיח לי שהכול באמת בסדר כשאני שואל. שהיא לא משקרת. לא ממש, בכל אופן.

"השוקו מוכן". הנחתי את הכוסות המלאות על השולחן בסלון, התיישבתי לצידה ושאלתי אם כדאי לנו לראות סרט בטלוויזיה.

"בסדר".

בחרתי אחד ושאלתי אותה אם היא רוצה לראות, ונשבעתי לעצמי שאם היא תאמר בסדר, אני אתפרץ עליה. לרוע המזל, זה בדיוק מה שהיא עונה לי.

"תגידי", שאלתי אותה אחרי שהכנסתי את הסרט למכשיר. "איך זה שאת תמיד בסדר? איך זה שאת אף פעם לא מתפרקת, או נשברת לרסיסים או מאבדת את זה?".

היא לא ענתה ואני המשכתי:"אני יודע שאת חולה, ואני יודע על האינפוזיות שעברת ואני יודע על הדקירות ובדיקות הדם ועל הציונים הגרועים וההיעדרויות והריבים עם החברות הטובות שלך. לא הכל בסדר. בעצם, כשאני חושב על זה, הכל לא בסדר. למה את משקרת וממשיכה להעמיד פנים שכן? את לא יכול לסבול ולחייך לנצח".

היא ישבה שם קפואה. "יום אחד תצטרכי למצוא דרך להתמודד עם כל זה. וזה לא יהיה קל. את יודעת שדברים גדלים כשלא משתפים מישהו. את יכולה לדבר על זה עם אחת החברות שלך..."

"אם היו לי".

"יש הרבה אנשים שדואגים לך וחושבים עלייך. את פשוט לא מכניסה אותם למועדון החברים הפנימי היוקרתי ההוא שלך".

באותו רגע היא קמה והלכה. היא אמרה לי תודה על השוקו ועל הסרט והתחפפה.

חשבתי שהרגזתי אותה, וכל הלילה התהפכתי מצד לצד כדי לחשוב איך לפייס אותה.

אבל ביום שלמחרת, כשהגעתי לבית הספר, שאלו אותי אם אני יודע מה קרה לה. ואם כן, למה לא מנעתי ממנה לעשות את זה. " את מה?", אני שואל, לא היה לי מושג על מה הם מדברים.

"אה, עדיין לא שמעת את החדשות?", אומר אחד החברים שלי בפנים רציניות. "החברה הקטנה שלך. היא התאבדה, אתמול". אני תוקע ברצפה מבט קשה, והוא ממשיך: "מוזר, היא תמיד נראתה לי בסדר...".

Grim Sister