Grim Tales

טוב, אז מה עשיתי בימים האחרונים?

אממ... מבחן בתנ"ך שהלך טוב, למרות שאני עדיין רואה את התנ"ך כמקצוע חסר כל ערך לימודי שלא יעזור לנו בשיט בימים שאחרי הבצפר.

אלא אם כן מישהו פה רוצה להוציא אישור לא להתגלח ואז מומלץ להצטייד במידע נכון על הכתבים הקדושים. בכל אופן, אני חושבת, ואחזור ואדגיש, חושבת שהצלחתי טוב למדי במבחן הזה.

אה ואני לא זוכרת אם הודעתי את זה כאן בבלוג, או לא. אבל קיבלתי לפני קצת יותר מחודש את תוצאות המבחן בגרות שעשיתי במחצית השלישית. אם אתם לא זוכרים, דפדפו ליוני יולי האחרונים.

אה, אז מסתבר שהגישו את גרימי הקטנה על 100 במגן. והתוצאה של המבחן בגרות בעצמו?

100

לא, זו לא שגיאת טייפו. לא כתבתי בטעות פעמיים 0 בעשר. קיבלתי מאה. עגול.

היה שווה לסבול את הילד המעצבן הזה שהתקרצץ עליי במשך כל הקורס והציק למורה למתמטיקה (וקרא לה סבטלנה, טניה וכל שם שנשמע רוסי אבל הוא לא השם שלה- ילנה). אני די בשוק מעצמי.

אני לא בדיוק בנאדם של מתמטיקה.

אז אחרי כל הקשקושיאדה הזו, גם יש לי את הטלפון של צ'יאה סאן! המורה הנסגדת שלי ליפנית.

ואני צריכה לתת אותו גם לרוני ולהכריח אותה לעזור לי ללמוד את המילים והאותיות שלמדנו. (גם בהיראגאנה[כמו אותיות דפוס בעברית] וגם בקאטאנה[כמו אותיות כתב בעברית]). אה ואני גם צריכה לחזור על הפעלים. הייתי עושה את זה פעם בשיעורים משעממים כמו חיבור ותנ"ך (כשהקול המנסר של המורה שלי לא מפריע לריכוז, שזה נדיר). אבל כבר לא. כי אני די צריכה להתרכז ><".

מצאתי גם את הספר של אליסה בארץ הפלאות ובארץ המראה בבית. אי שם בחדר העבודה של ההורים. עם הציורים המקוריים של טניאל והערות שמסבירות דברים לא הגיוניים בספר. זה אכן עוזר בשיעורי תנ"ך משעממים. להעביר את הזמן, כמובן.

מה שמזכיר לי, באסיפת המורים אני ואימא דיברנו עם המורה לתנ"ך. ואני אה....'בטעות' אמרתי לה שאני לא מאמינה בכל החרא הזה ושבעיני זה בולשיט אחד גדול.

אני יצור חסר כל טאקט. אני יודעת.

בין היתר, באירועי החודש האחרון, תוכלו גם לראות יצירה על משי שכבר גמרתי (אני נעשית די טובה בזה) ואם המצלמה הטיפשית של הנייד לא הייתה שובקת חיים, הייתם יכולים לראות את מה שהבאתי הבייתה ואת מה שסיימתי ביום חמישי בשיעור משי.

אגב תחפושות, חשבתי על זה שלא היו לי הרבה רעיונות לתחפושות בזמן האחרון (בדרך כלל בפורים יש לי לפחות שלושה רעיונות מרכזיים לתחפושות). אבל משום מה, השנה אין לי כלום. אז חשבתי אולי להתחפש לכובען המטורף. זה יכול לעזור לי עם הפרויקט, אחרי הכל. מה שמזכיר לי, הכלבה שממררת את חיי מתחפשת לזונה, כלומר- אין צורך בתחפושת (גרים נעשית מתוקה ונחמדה יותר מרגע לרגע).

היא בילתה את כל היום בנסיון לשכנע ידיד שלי להתחפש לקאובוי. אני בתגובה לחברה שלי-

"איזה רעיון יפה לתחפושת. קאובוי *מצביע על הידיד שלי* ופרה *מצביעה על הכלבה שממררת את חיי*".

אני יודעת שזה ילדותי. אבל זה גרם לי להרגיש טוב מאוד. והעובדה שהחברה שלי צחקה מזה, עוד יותר עזרה.

ועכשיו, פינת 'גרים סיסטר מתחננת בפניכם שתעזרו לה'-

במקרה ולא שמתם לב, בלוג הסיפורים שלי לא מתעדכן לאחרונה. למה? אתם בטח שואלים. ובכן, הבעיה היא כזאת. אין לי הרבה זמן (וגם יש לי ערימת מבחנים שעומדת למחוץ אותי למוות תחתיה) ואני זקוקה לעזרתכם. אם יש לכם סיפורים שאתם רוצים לפרסם, שלחו לכתובת האי מייל שלי את שמכם ואת מספר בלוגיכם (אם יש לכם אחד), ואני מבטיחה לפרסם את הסיפור שלכם עם ביטוא (תיקון שגיאות) וקרדיט מלא.

סיפורים סוטים, מצחיקים, מפתיעים או סתם כאלה שאין להם ממש מטרה, יתקבלו בברכה.

תודה 3>

מזכרת מהמחצית השלישית. משהו שנתן לי הרבה מה לעשות בהפסקות הארוכות והמשעממות שבהן הצמידו פאקאצות מחשבונים לאוזניים וצרחו אחת לשניה:"מאמי, שומעת?!?!?!?!?!?!?!?!". (אם אתם תוהים איך דרקון מסכן על דף בגודל A4 יכול להעביר כל כך הרבה זמן, פשוט מאוד- אם מציירים כל קשקש וקשקש של הדרקון הזה, צובעים אותו בעטים במקום בטושים ועוברים עליו לפחות פעמיים בעט, אז הוא מעביר הרבה מאוד מהזמן. בהנחה שלא תציירו בזמנכם החופשי)

Grim Sister

נ.ב. אם אני אפילו אחשוב שאשמע בסביבתי הקרובה את המילים 'צ'יקי צ'יקי צ'יק היי היי היי', אני אחנוק את האדם המדובר, אחתוך אותו לחתיכות קטנות ואכין ממנו פשטידה עם רוטב בשר נוסח סוויני טוד לתפארת מדינת ישראל.

אז שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם.

נ.ב.ב. אממ, אגב אנשים שמתקרצצים עליי, יש מצב שאחד מכם יודע איך להוריד ממני את א' מהחוג ליפנית? כי נראה שהוא מחבב אותי קצת יותר מדי. והוא מראה סימנים של 'אני רוצה שניהיה קצת יותר מחברים'.

תשובתי בנושא?

'אני לא'.

"אני בסדר".

היא תמיד אמרה לי את זה. תמיד כששאלתי אותה מה קורה, מה שלומה, או מה המצב שם על הכוכב הזה שבו היא חיה לבדה, היא אמרה בסדר. כשהיא הייתה שבורה מבפנים היא אמרה שהיא בסדר. כשהחברים שלה פגעו בה, העליבו אותה וירקו לה מילים קשות בפרצוף, היא הייתה בסדר. כשהיא נכשלה במקצועות של בצפר, היא הייתה בסדר. כשהיא ישבה בצד ומכונסת בעצמה, היא הייתה בסדר. יום אחד, כשהלכנו הביתה ביחד אחרי יום רע ומייגע של לימודים, שאלתי אותה איך זה שהיא תמיד בסדר.

במקום לענות לי, היא פשוט הביטה למעלה ואמרה שנראה שעומד לרדת גשם. שהגענו הביתה, רטובים ומתנשפים מהריצה, ושאלתי אותה אם היא תרצה קצת שוקו חם.

"בסדר".

התחלתי להכין את המשקה והחלטתי שלא להעלות שאלות כמו איך זה שהיא בסדר כשהיא מחסירה ימי לימודים. ואיך זה שהיא הייתה בסדר כשאחת מהידיים שלה הכחילה והתנפחה. ואיך זה שהיא בסדר אם במשך מחצית מחודשי הקיץ החמים היא לבשה בגדים ארוכים. ואיך זה שכשהיא נכשלה בהתמודדות בתחרות שהייתה חשובה לה, היא עדיין בסדר. פתאום התחשק לי להצליף בשאלות האלה ועוד אחרות בפרצוף שלה. בפנים הקטנות האלה, שבדרך כלל נתנו לי חיוך כדי להבטיח לי שהכול באמת בסדר כשאני שואל. שהיא לא משקרת. לא ממש, בכל אופן.

"השוקו מוכן". הנחתי את הכוסות המלאות על השולחן בסלון, התיישבתי לצידה ושאלתי אם כדאי לנו לראות סרט בטלוויזיה.

"בסדר".

בחרתי אחד ושאלתי אותה אם היא רוצה לראות, ונשבעתי לעצמי שאם היא תאמר בסדר, אני אתפרץ עליה. לרוע המזל, זה בדיוק מה שהיא עונה לי.

"תגידי", שאלתי אותה אחרי שהכנסתי את הסרט למכשיר. "איך זה שאת תמיד בסדר? איך זה שאת אף פעם לא מתפרקת, או נשברת לרסיסים או מאבדת את זה?".

היא לא ענתה ואני המשכתי:"אני יודע שאת חולה, ואני יודע על האינפוזיות שעברת ואני יודע על הדקירות ובדיקות הדם ועל הציונים הגרועים וההיעדרויות והריבים עם החברות הטובות שלך. לא הכל בסדר. בעצם, כשאני חושב על זה, הכל לא בסדר. למה את משקרת וממשיכה להעמיד פנים שכן? את לא יכול לסבול ולחייך לנצח".

היא ישבה שם קפואה. "יום אחד תצטרכי למצוא דרך להתמודד עם כל זה. וזה לא יהיה קל. את יודעת שדברים גדלים כשלא משתפים מישהו. את יכולה לדבר על זה עם אחת החברות שלך..."

"אם היו לי".

"יש הרבה אנשים שדואגים לך וחושבים עלייך. את פשוט לא מכניסה אותם למועדון החברים הפנימי היוקרתי ההוא שלך".

באותו רגע היא קמה והלכה. היא אמרה לי תודה על השוקו ועל הסרט והתחפפה.

חשבתי שהרגזתי אותה, וכל הלילה התהפכתי מצד לצד כדי לחשוב איך לפייס אותה.

אבל ביום שלמחרת, כשהגעתי לבית הספר, שאלו אותי אם אני יודע מה קרה לה. ואם כן, למה לא מנעתי ממנה לעשות את זה. " את מה?", אני שואל, לא היה לי מושג על מה הם מדברים.

"אה, עדיין לא שמעת את החדשות?", אומר אחד החברים שלי בפנים רציניות. "החברה הקטנה שלך. היא התאבדה, אתמול". אני תוקע ברצפה מבט קשה, והוא ממשיך: "מוזר, היא תמיד נראתה לי בסדר...".

Grim Sister

והנה התוצאה:

בכל אופן, התגברתי על רוב המרירות שלי.

לפני שבוע נעשה לי מבחן באומנות. המורה אמרה שלא הצלחתי המיוחד במבחן.

היום היא החזירה לי אותו. התוצאה שקיבלתי- 82.

לא, זו לא שגיאת טייפו. באמת קיבלתי 82.

אז נכון שאני בדרך כלל מוציאה 90 ו, או 100. אבל רק כי יצאתי די אהבלה בשאלה אחת לא הופכת אותי למפגרת מוחלטת.

נה, לא משנה. נעבור לנושא אחר- יש לי טיול בקרוב והוא תקוע לי כמו קוץ בתחת בין שני מבחנים.

זה כאילו המורות ממש ישבו ביניהן וחשבו 'איפה וכל לשים את הטיול הזה, כדי לעצבן כמה שיותר תלמידים?', ואז אחת מהן באה בהברקה שבין המבחן של ההגברות למבחן בתנ"ך יהיה רעיון טוב. כי אז לא יהיה לתלמידים זמן ללמוד והמורות יוכלו לחלק כמה אפסיפ שהן רק רוצות.

ממש מעצבן. אני תוהה אם כדאי לי להחליף בצפר רק בגלל ששלנו לא טוב בסידור לוחות זמנים. לדוגמא המערכת שלנו, שהיא באופן כללי דפוקה בראש. אבל זה בגלל שיש לנו תלמידה באומנות שלומדת גם פיזיקה (שזה באותו גוש, כלומר- פיזיקה ואומנות יוצאים לה על אותם שעות). ובגללה שינו לנו את כל המערכת.

אנחנו כל כך צריכים לעשות קבוצה בפייסבוק בשם 'גם לי שוהם דפקה את המערכת'. נה, נסתדר.

או, עכשיו משום מה נזכרתי בפיק חמוד שקראתי על מלו ומאט, ובו למאט יש חברה, מלו מקנא והשלישייה מחליטה לצאת לבריכה.

מלו:"אני חושב שאשאר בחוץ, למקרה ואתה והחברה שלה תרצו להתמזמז מתחת למים ותתיחלו בטעות לטבוע".

מאט:"או, כדי שתוכל להציל אותנו?"

מלו:"לא, כדי שאוכל לשבת ולצחוק עליכם".

אין, מלו הוא יצור גאוני ^^.

יצור בעל מין לא מובהק שכותב טוב ומכור לשוקולד, אבל יצור גאוני.

נה, הלכתי לאכול ארוחת צהריים.

Grim Sister

קישור