אני מקווה שתאהבו : )
"אוקי אז... " הוא אמר ולא עלה לו שום רעיון בראש.
"ואוו אתה ממש פתוח בראיונות אה?" היא שאלה אותו
"כנראה שכן.." הוא אמר וזו פעם ראשונה שהוא שם לב שכולם יודעים עליו הכל ושאין לו סודות וחיים פרטיים.
"מה נהיית מבואס כזה?" היא שאלה לאחר שתיקה מביכה שכזו
"סתם חשבתי לי.." הוא ענה וניכר עליו שמצב רוחו ירד.
"רוצה לספר לי על מה?" אדריאנה רצתה לעודד אותו
"זה סתם עזבי את זה" הוא אמר וניסה לחייך אך יצאה לו עווית מוזרה כזו
"זה לא סתם כי אתה כ"כ מבואס" היא אמרה לו בדאגה
הוא הסתכל עליה ורק חייך אליה . "יש לו חיוך כ"כ יפה" חשבה לעצמה אדריאנה בלב
הם ישבו ושתקו עד שביל אמר לפתע "בואי נזמין לאכול" "לאכול?" שאלה אדראינה ההמומה שלא הבינה מאיפה היציאה הזו באה פתאום "כן לאכול" הוא אמר משועשע קלות "מה את אף פעם לא אוכלת?" הוא שאל אותה "אם כבר אפשר לומר את זה עלייך" היא אמרה וצחקה "אל תדאגי לי אני אוכל יותר ממך" הוא עמה וחייך הוא כבר היה רגיל לבדיחות על הרזון שלו. "אז מה באלך לאכול?" הוא שאל אותה "לא יודעת מה שבאלך" היא אמרה והתביישה, היא לא רצתה להצטייר בתור שמנה
"בואי נזמין פיצה" הוא אמר "טוב שיהיה" היא אמרה "אבל למה להזמין? למה שפשוט לא נלך לאכול איפהשהו?" היא לא הבינה "כי זה לא יראה טוב אם יראו את ביל קאוליץ יושב עם מישהי ואוכל איתה פיצה" הוא ענה לה "הוו נכון, לא חשבתי עלזה" היא ענתה ועשתה פרצוף של אני ממש טיפשה "לא נורא אני כבר רגיל לזה" הוא ענה לה והוציא את הפלאפון שלו מהכיס והתקשר לחברת הפיצות האהובה עליו.
"כן שלום אני רוצה להזמין 2 מגשי פיצה" אמר ביל לאשה בפלאפון ואדראינה הסתכלה עליו במבט מזועזע "מי יאכל 2 מגשים ?" היא שאלה אותו בשקט והוא עשה לה עם היד תירגעי "עם איזה תוספת את רוצה את שלך?" הוא שאל "אמממ אקסטרה גבינה עגבניות ותירס" היא ענתה לו "אוקי אז אחד עם אקסטרה גבינה עגבניות ותירס, כן והשני עם עגבניות, זיתים, גבינה ופפרוני" הוא אמר "רשמת הכל?" הוא שאל את האשה בפלאפון "מעולה אז לפארק גרניון תגידי לשליח שיביא את זה לביל קאוליץ, אוקי ביי" הוא ניתק את הטלפון ואדריאנה העדיפה לשתוק "וואי כמה כסף הבאתי?" היא חשבה והוציאה את הכסף מכיסה והתחילה לספור, ביל שהתקרב אליה לראות למה היא שקטה ראה אותה מוציאה את הכסף מהכיס וסופרת אותו "ניראה לך שאת משלמת ?!" הוא שאל בשוק "נראה לך שלא?" היא שאלה מזועזעת בדיוק כמוהו "את לא משלמת אני לא אתן לך לשלם!" הוא אמר לה "נו מה אתה רציני ? אתה צריך לשלם עליי? אני לא חסרת כסף או משהו כזה.." היא אמרה לו "אני יודע שאת לא חסרת כסף אבל אני לא רוצה שאת תשלמי אני רוצה לשלם עלייך תסתכלי על זה כאילו אני מזמין אותך למסעדה " הוא ניסה לפייס אותה "אבל גם אז הייתי משלמת " היא אמרה לו
"אבל למה את צריכה להיות עקשנית?" שאל ביל והתיישב לידה "כי ככה" היא ענתה לו והתרחקה ממנו "אז אל תהיי" הוא אמר לה והתקרב , היא רצתה להתרחק אך ראתה שהספסל נגמר ולכן השתתקה והורידה את ראשה . הוא לקח את ידו והרים את ראשה בעדינות לאחר מכן הוא קירב את ראשו לשלה וחיכה לכל תגובה ממנה אך התגובה לא הגיעה לכן הוא המשיך "אמא מה הוא עושה?" היא שאלה בלב והיתה משותקת . הוא המשיך להתקרב ושפתיו כבר היו קרובות לשפתיה , היא עדיין לא זזה ולבסוף השפתיים נגעו.
"וואו כבר שכחתי איך זה" אמר לעצמו ביל בלב, "על מה וויתרתי כ"כ הרבה שנים כמו אידיוט !" הנשיקה זרמה ואדריאנה הייתה בשוק שזה באמת קורה. "אני מתנשקת עם פאקינג ביל קאוליץ" היא אמרה לעצמה בלב והתחילה לזרום עם הנשיקה הזו שביל יראה מה היא שווה .
"סליחה?" שמעו ביל ואדריאנה מישהו וביל כבר נכנס לפחדים , הם התנתקו מהנשיקה והסתכלו לכיוון הקול. "אתה הזמנת פיצה נכון ?" שאל השליח "כן ענה" ענה לו ביל "אה אוקי אז הנה" אמר השליח והוציא מתיקו את 2 המגשים, אדריאנה הביאה לו את הכסף לפני שביל יוכל לשלם וביל ביקש "בבקשה אם תוכל לא לפרסם את מה שקרה פה" והסתכל על השליח "אוקי" השליח אמר וראו עליו שהוא בן אדם טוב שלא יפרסם.
השליח עלה על אופנועו ונסע וביל כבר הספיק להיות באמצע החתיכה הראשונה שלו . "יואו איזה קבב" אדריאנה אמרה וביל צחק ואמר "ממש רואים עלי אה ?" "כן" וגם היא צחקה הם ישבו ואכלו ולפתע ביל אמר "אני עדיין חייב לך ארוחה" ,"לא אתה לא" היא ענתה אך עמוק בלב היא קיוותה שהוא יזמין אותה "אני לא מוכן לקבל לא" הוא אמר לה "טוב" היא אמרה וחייכה חיוך ביישני .
"טוב אני לא יכולה לאכול יותר" היא אמרה לאחר כמה דקות "מה לא יכולה לאכול ?" ביל שאל המום כשהסתכל על הקופסא שלה "אכלת כולה חתיכה וחצי " "וזה המון !" היא אמרה מזועזעת "לא זה לא" אמר לה ביל והראה לא את הקרטון שלו שנשארה בו רק חתיכה אחת של פיצה . "טוב אתה יכול לאכול הרבה אבל אני לא" היא אמרה לו "טוב יאללה אז נלך מפה ?" הוא שאל "כן" היא ענתה והם ניקו את כל הבלאגן שהם עשו והלכו "לאן הולכים ?" אדריאנה שאלה "לא יודע" ביל ענה לה "לאן את רוצה?" הוא שאל אותה "לא אכפת לי" היא ענתה ולפתע באה רוח חזקה שהעיפה אותם אחורה ושניהם התחילו לצחוק "חחחח אתה עפת יותר רחוק" אדריאנה צחקה על קלותו של ביל "דיי זה לא פייר" הוא ענה לה וצחק גם הם הלכו כשתי דקות בשקט ופתאום ביל התחיל לצחוק "מה אתה צוחק?" היא שאלה ולא הבינה "את מצחיקה אותי" הוא ענה לה "אני?" היא שאלה בחוסר הבנה, "מה עשיתי?" "את חמודה כזאת" הוא אמר לה והיא חייכה אליו חיוך גדול.
ביל ואדריאנה הידקו את הקשר ביניהם והרגישו שם מתאהבים בכל יום שעובר. ביל שמח שהוא לא התייאש וחיפש אחר אהבתו עד שמצא אותה, אבל מה שהוא לא ידע זה שיום אחד הכל יגמר...
לאחר חודשיים מאז הפגישה הראשונה שלהם
"שלום כאן ספייק שטיין במהדורת חדשות מיוחדת, אנא כל האנשים שגרים באזור ברלין והמבורג אל תצאו מביתכם כיוון שהיום צפויה סופה חזקה, יש המשערים שזוהי סופת הקטרינה או המונסון מה שזה לא יהיה הסופה הזו תהיה חזקה לכן שימרו על עצמכם" נשמעה האזהרה מהטלויזיה אך ביל ואדריאנה שהשאירו את הטלויזיה דולקת לא שמעו על האזהרה הזו .
"מה זה למה אין אף אחד ברחוב ? " שאלה אדריאנה את ביל בחוסר הבנה "אין לי מושג" הוא ענה
לה וגירד את ראשו בחוסר הבנה " טוב לפחות לא נצטרך להתחבא" אמרה אדריאנה וחייכה וביל החזיר
לה חיוך. זו אחת התכונות שביל הכי אהב אצלה, את ההסתכלות התמידית שלה על חצי הכוס המלאה , הוא העריץ אותה על כך שלא נתנה לשום דבר לבאס אותה ובעצם הגישה שלה הפכה את ביל לאדם מאושר יותר , אבל לא רק הגישה אלא גם עצם היותה איתו .
"ברררררר קר" אמרה אדריאנה וביל כתוצאה מכך התחיל להוריד את המעיל שלו "לא אל תביא לי אחרת לך יהיה קר " היא אמרה לו לאחר ששמה לב למעשיו "אבל את יותר חשובה ממני"הוא אמר לה "ממש לא !" היא ענתה "אם אתה תהיה חולה המעריצות שלך ירצחו אותי אבל אם אני אהיה חולה המעריצות ישמחו" היא אמרה "טוב הגזמת אף אחד לא ירצח אותך, ואת יודעת למה ?" שאל ביל את אדריאנה "לא, למה ?" היא שאלה והסתכלה אל תוך עיניו וביל הרגיש שהוא טובע בתוך העיניים הכחולות שלה "כי אני תמיד אשמור עליך ואם צריך אני אמות בשבילך" הוא אמר וחייך "ולמה שתעשה דבר שכזה?" אדריאנה שאלה את ביל בחוסר הבנה, מעולם לא אמרו לה משפט יפה כ"כ והיא רצה להבין מאיפה הוא מגיע "כי.." אמר ביל והתחיל לגמגם הוא מעולם לא חשב שלהגיד למישהי שהוא אוהב , שהוא אוהב אותה . ביל ואדריאנה לא אמרו אחד לשניה מה הם מרגישים אבל הפעם לא היתה דרך להתחמק מזה "כי .." ניסה ביל לדבר שוב "כי מה ?" שאלה אדריאנה בחוסר הבנה "כי אני אוהב אותך אוקי ?" צעק ביל ואדריאנה המופתעת נפלה אחורה "יוו אני מצטער " אמר לה ביל והושיט לה את ידו "זה בסדר " היא אמרה ולקחה את ידו "גם אני אוהבת אותך " היא אמרה וחייכה "עוד מלפני שהכרנו , זה היה החלום שלי להכיר אותך ולראות איזה בן אדם אתה תמיד רציתי להיות האדם שיהיה שם בשבילך ,שיהיה שם כדי לחבק ולהרגיע , כדי לצחוק ולבכות וכן גם לריב " ביל היה בשוק ופשוט התקרב לאדריאנה היא לא הבינה מה קורה לו אבל היא סמכה עליו וידעה שהוא לא יפגע ואכן היא צדקה, הוא חיבק אותה כ"כ חזק והיא החזירה לו את אותו החיבוק היא ידעה כמה שהוא מאושר עכשיו. הם עמדו ככה דקות ספורות עד שלבסוף הצליחו להרפות אחד מהשניה והם המשיכו ללכת מחובקים "תגידי" פנה ביל לאדריאנה "זה רק אני או שנהיה קר מדקה לדקה?" "חשבתי שרק אני מרגישה את זה " ענתה לו אדריאנה "טוב אז נחזור ?" שאל ביל את אדריאנה "יאללה בוא " הם התחילו להתקדם חזרה לביתו של ביל , הם לא דיברו ביניהם כיוון שכל אחד חשב על מה שקרה בשעה האחרונה "ביל" שמע ביל צעקה מחרידה שהוציאה אותו מהחלומות שלו , הוא הסתכל קדימה וראה מכוניות , עצים ועוד המון דברים שלא אמורים לעוף , עפים וישר אליהם.
"רוצי !" תפס ביל בידה של אדריאנה והחל לרוץ . לא משנה לאן הוא רץ הרוח השיגה אותם זה היה כאילו היא רוצה אותם שיהיו חלק ממנה...
ביל המשיך לרוץ ולא שם לב שידו עזבה את ידה של אדריאנה וברגע שהוא שם לב לכך הוא הסתובב וראה את אדריאנה קרובה אל הסופה . "לאאא אדריאנה !" צעק ביל בכל כוחו ודמעות עלו בעיניו הוא רץ לכיוונה וניסה לתפוס אותה לפני שיהיה מאוחר מידי.
"שלום כאן ספייק שטיין במהדורת חדשות מיוחדת ובהולה. הובהלו לבית החולים סיינט מוניקה בהמבורג שני צעירים אשר היו בחוץ בזמן סופת המונסון. אחד מן הצעירים זוהה בתור הסולן והפרונטמן של הלהקה טוקיו הוטל, ביל קאוליץ , הנערה שאיתו עדיין לא זוהתה אנא אם מישהו יודע איזה שהם פרטים התקשרו למס' __________"
"מממממההה ?" שאל טום ההמום את דיוויד בטלפון . "אני יודע גם אני הייתי מופתע תתארגן ואני שולח את זאקי אלייך שיקח אותך לביה"ח אני כבר אגיע לשם " אמר דיוויד בניסיון להרגיע את טום. "אוקי " אמר טום וניתק . טום ידע שמשהו לא בסדר עם ביל, הוא הרגיש את זה עוד מלפני שעות אחדות כי הרי יש ביניהם חיבור והוא לא יכול לשאת את זה שיקרה לאחיו משהו.
הוא מהר התלבש ויצא החוצה לחכות לזאקי שלמרבה הפלא בדיוק הגיע, זאקי נסע כמו מטורף בעידודו של טום , הוא רצה להגיע כמה שיותר מהר אל אחיו ולהיות איתו שם .
"תודה זאקי" זרק טום לעבר שומר הראש שלו בזמן שיצא מהאוטו ורץ אל תוך ביה"ח . "סליחה?" קרא טום אל המזכירות וראה שאף אחת לא מפנה אליו שום תשומת לב מיוחדת "מה אני צריך לעשות שתשימו לב אלי ?" צעק טום הוא היה כ"כ לחוץ ורצה לראות את אחיו . "מי צועק פה ?" טום שמע מישהי מאחוריו וראה מישהי מוכרת אבל הוא לא זכר מאיפה היא מוכרת "אני" הוא אמר וניסה לדבר איתה לנסות להבין מי זאת "אה אדון קאוליץ בבקשה אל תצעק בבית החולים יש אנשים חולים כאן אתה יודע" אמרה האשה "כן אני מצטער פשוט המזכירות שלך מתעלמות ממני " טום התנצל ודיבר במהירות "את יודעת במקרה איפה אח שלי ?" הוא שאל ונתן בה מבט מלא תקווה "כן" היא ענתה בפשטות "הוא בסדרת בדיקות כרגע" "אני יכול לראות אותו ?" שאל טום "עוד מעט בינתיים בוא אתה צריך לחתום על כמה מסמכים" היא אמרה והחלה לנוע אל עבר המסדרון וטום אחריה . "הנה אלו הטפסים" היא אמרה והושיטה לטום חבילת ניירות וטום שם לב שהיא לא הסתכלה לו בעיניים אפילו פעם אחת מאז שהם נפגשו "אני יכול לשאול אותך שאלה ?" שאל טום את האשה "אממ כן" היא ענתה "אנחנו מכירים ?" הוא שאל והסתכל עליה , היא לא ענתה ויצאה ממשרדה . "אוקי.. שיהיה יאללה לחתום על הטפסים" חשב לעצמו טום בלב והחל לקרוא את הטפסים.
"סליחה ? מר קאוליץ ?" שמע טום מישהי קוראת לו, הוא הרים את ראשו וראה רופאה מסתכלת עליו "כן?" שאל טום וקיווה שיש לה בשורות טובות "אחיך וחברתו יצאו מכלל סכנה" אמרה הרופאה "אני לא מאמין זה מדהים ! " התחיל טום לקפוץ משמחה ולחבק את הרופאה "אהה סליחה" אמר טום לאחר שקלט מה עשה "זה בסדר , אני רגילה " היא חייכה "אבל הם יצטרכו לשהות כאן לתקופה שנעה בין חודש לחצי שנה" הרופאה אמרה בעצב "למה ? אמרת שהם יצאו מכלל סכנה" אמר טום בחוסר הבנה "כן אבל עדיין הם צריכים להתחזק ולהבריא , הם עברו דבר קשה ." הסבירה הרופאה בסבלנות. "אפשר לראות אותם ?" שאל טום "כן בוא אחריי " אמרה הרופאה והתחילה להתקדם לעבר המעלית. טום והרופאה נכנסו למעלית וזו נסגרה "אממ סליחה ?" פנה טום אל הרופאה "כן אדון קאוליץ?" ענתה הרופאה בנימוס "קוד כל את יכולה לקרוא לי טום" אמר לה טום שלא היה רגיל לפנייה אדון קאוליץ והרופאה הנהנה בראשה למתן אישור "תגידי את מכירה את מנהלת המחלקה?" אזר טום אומץ ושאל "כן, למה?" שאלה הרופאה ובפעם הראשונה ניראתה באמת מעוניינת במה שיש לטום להגיד "אז אולי את יודעת למה היא התנהגה אלי מגעיל מקודם ?" שאל טום בשקט "אתה באמת לא יודע ?" שאלה הרופאה וכיווצה את גבותיה "אם הייתי יודע לא הייתי שואל את יודעת.." ענה לה טום ונתן בה מבט חטוף "אז ככה" הרופאה החלה לספר לטום ולפתע המעלית נפתחה "בוא אחרי" היא אמרה וטום הלך אחריה ובינתיים היא המשיכה את סיפורה "אתם נפגשתם לפני בערך שנה במועדון פה בהמבורג " "אוווי לא , שכבתי איתה ?" שאל טום בלחץ "לא" ענתה הרופאה ולא יכלה שלא לחייך למראה טום הלחוץ "אהה מזל" אמר טום "אז מה הקטע שלה?" הוא שאל שנית "אתה התחלת עם חברה שלה" הרופאה המשיכה את סיפורה "ולאחר מכן לקחת אותה ושכבת איתה, ובבוקר לא היית שם" הרופאה אמרה "החברה הזו שלה נכנסה לדיכאון כי היא חשבה שאולי היא תהיה זו שתשנה אותך..." "אבל אני אף פעם לא נותן תחושה שזה יהיה יותר מצטוץ" הרגיש טום חייב להידחף לדבריה "אני יודעת אך זו היתה המחשבה שלה וברגע שהיא הבינה שהיא היתה עוד סטוץ שלך היא נהייתה אלכוהוליסטית ולבסוף הרגה את עצמה" סיימה את דבריה בצורה דרמטית, טום ההמום התיישב במהירות על הכסא "טום מישהי נהרגה בגללך אתה חייב להפסיק עם זה" הוא אמר לעצמו "טוב אתה רוצה לראות את אחיך?" שאלה הרופאה שהרגישה לא בנוח עם עצמה לאחר מה שסיפרה "מה?" שאל טום לא מרוכז "שאלתי אם אתה רוצה לראות את אחיך" חזרה הרופאה על דבריה "כן זה יהיה נחמד.." אמר טום בשקט , הוא הרגיש שעולמו חרב עליו לאט לאט. הוא נכנס לחדרו של ביל וראה אותו ישן ואליו מחוברות מכונות רבות "אמרתם שהוא בסדר, למה הוא מחובר לכ"כ הרבה מכונות?" שאל טום בלחץ והתמונה הזו הזכירה לו את שם האלבום האחרון שלו "יומנואיד" = לא אנושי,אחיו נראה לו ככה באותה שניה, או שבעצם הוא הרגיש כך לגבי עצמו לגבי ההתנהגות הנואפת שלו וההשלכות שלה..
"אל תדאג טום" אמרה הרופאה "הוא בסדר זה רק ליתר בטחון" הי אמרה וסידרה את החוטים.
הרופאה יצאה מהחדר וטום נשאר עם אחיו לבד, זו הפעם הראשונה שהוא הרגיש שהוא יכול להתפרק והחל לבכות, הוא לא שם לב אך בכיו העיר את ביל וזה החזיק את ידו בכח. "היי אח גדול" אמר ביל בשקט וחייך "ביל" קרא טום בתדהמה "אתה בסדר!" "כן לצערך אני עדיין חי הירושה תתחלק בין שנינו" ענה לו ביל וקרץ. טום צחק מההקלה שאחיו בסדר וביל הצטרף לצחוקו. "אממ טום?" שאל ביל באמצע הצחוק "מה עם אדריאנה?" וארשת הצחוק שלו נהייתה רצינית "היא בסדר" ענה לו טום וחייך. "מתי אני אוכל לראות אותה?" הוא שאל "אין לי מושג"ענה לו טום "אבל היא בסדר בוודאות?" שאל בשנית ביל את תאומו "כן תרגע קצת זה לא טוב לך להיות לחוץ" הרגיע אותו טום "אתה רוצה שאני אבדוק מה איתה ?" שאל טום את ביל לאחר שהוא החמיץ את פניו "כן" ענה לו ביל "אוקי אני כבר חוזר" אמר טום ויצא מהחדר . הוא נכנס לחדר ליד ששם אמרו לו שאדריאנה נמצאת ובדק שאכן אדריאנה בסדר. היא ישנה והוא לא רצה להעיר אותה לכן יצא בשקט ובמהירות מהחדר וסגר אחריו את הדלת.
"נו?" ניסה ביל להזדקף ושאל את טום "קודם כל תמשיך לשכב " אמר טום וסידר לאחיו את הכרית "בסדר" אמר ביל וגלגל את עיניו "ואדריאנה?" הוא שאל וציפה לתשובה "היא" אמר טום בקול מהסס "היא.." חיכה אותו ביל "אוחח סתום כבר היא בסדר" אמר טום לתאומו והחל לצחוק "יופי דביל! " אמר ביל ועשה פרצוף נעלב "הפחדת אותי !" היתה שתיקה של שניה ואז "אבל אני חייב לומר שאתה אחלה שחקן כבר חשבתי שקרה לה משהו" אמר ביל וחייך "אני מושלם, אתה לא יודע את זה ?" שאל טום וחייך "אני גם יפה, סקסי, מוזיקלי, חביב הבנות, שחקן מוצלח , גיטריסט מעולה, מתופף מדהים..." "כן אבל הכי חשוב זה שאתה צנוע" התפרץ ביל לדברי אחיו "...כבר אמרתי שאני סקסי בטירוף?" שאל טום "אממ כן נראה לי שאמרת את זה בהתחלה" ענה לו ביל בציניות.
"טום אני מצטערת אבל אתה צריך ללכת שעת הביקור הסתיימה ממזמן" נכנסה לחדר אחת האחיות וקטעה את צחוקם של התאומים.
"טוב אז אני אלך" אמר טום לתאומו "ביי טום תודה" אמר ביל וחייך "אויש שטויות בשביל מה יש אותי?" שאל טום וחייך, הם התחבקו וטום הלך לביתם.
-לאחר חודשיים-
"נו טום צא מפה !" צעק ביל על תאומו "אבל אני רוצה להציץ לה, לא לך" ענה לו טום בתמימות "למי אתה רוצה להציץ בדיוק?" שאלה אדריאנה שבדיוק יצאה מהאמבטיה "לא לאף אחת , למה את שואלת?" שאל טום שנהיה אדמדם "סתם" ענתה אדריאנה וחייכה לביל.
טום יצא מהחדר וביל ואדריאנה החלו להתארגן , הם היו חייבים להראות במיטבם כיוון שהיום ביל נחשף לעיני הציבור לאחר התאונה ובנוסף הוא מציג אותה בתור ארוסתו.
הערות וכ'ו? אני אשמח לקבל D :
מסן [email protected]
אייסי 493091135
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
