אתן לא מבינות כמה שאני מצטערת !
אני בתקופה כ"כ עמוסה, כל שבוע יש לי 3 מבחנים וזה לא כולל הבחנים.
יש לי השנה בגרויות ולחצים ולימודים וגם בחיים האישיים שלי המצב לא משו
אני כל הזמן חושבת עליכן ועל הבלוג ואני באמת מתגעגעת , אני יודעת שהמון זמן לא העליתי פרק אבל בבקשה אל תעזבו את הבלוג , אני מבטיחה כאשר הלחץ ירד אני אעלה פרקים בתדירות גבוהה הרבה יותר.
אוהבת את כולכן , פז
פרק 17 בשעה טובה :X
הצילומים נקבעו ליומיים אחרי ההגעה, כדי שיהיה לכל הצוות ובמיוחד לי זמן להירגע ולהתרגל לשעות.
בינתיים אני ונער המזוודות שגיליתי שקוראים לו עמית התחברנו לנו והיה לנו כיף לבלות את הזמן ביחד.
היתה לי איזושהי פנטזיה שאני אראה פה את הט"ה, אבל אני ידעתי שזה לא יקרה וגם אם זה יקרה אני לא אדבר איתם כי אני כ"כ מאוכזבת מהם..
הגיע היום הגדול...
"נו את מתרגשת ?" שאל ג'ורג' "אממ קצת לא משהו רציני" עניתי לו והוא חייך אלי חיוך מעודד.
בשעה 10 בבוקר הגענו אל ההרים הגדולים של גרמניה , הנוף היה כ"כ מדהים שרציתי להתמזג עם הטבע ולהיות חלק מדבר כ"כ יפה ומיוחד. "פז בואי תיראי מה קורה" אמר ג'ורג' והוציא אותי מהחלומות שלי "אוקי" עניתי והלכתי בעקבותיו , "כאן האיפור והשיער " אמר ג'ורג' והצביע על קראוון אחד "כאן האוכל והמנוחה" הוא הצביע על קרון שני "וכן זה חדר ההלבשה שלך" הוא הצביע על הקרון האחרון שהיה שם "יאללה כנסי תתלבשי" הוא אמר וחייך נכנסתי בחשש אל הקרוואן מכיוון שלא ידעתי מה אני אלבש, הבגדים חיכו לי פרושים עם הספה וזה היה פשוט מדהים !
שמלה שחורה סטרפלס עם קשקושים בצבע לבן ונעלי עקב בצבע טורקיז – הסט הראשון
חליפה מחוייטת עם חולצה לבנה ונעלי עקב שחורות – סט שני
והסט האחרון היה חצאית מיני כמו של הפריקיות בצבע וורוד בייבי ומעל שכבה של בד שחור וחולצה קרועה בצבע שחור, ליד היתה קשת ורודה ונעלי וואנס גבוהות עד הברך עם ריבועים שחורים ולבנים.
"מה ללבוש קודם?" צעקתי אל ג'ורג' "את הסט הראשון" הוא ענה "אוקי" אמרתי והתלבשתי לאחר 10 דקות יצאתי והלכתי לקראוון האיפור וכעבור חצי שעה הייתי מאורגנת . "אממ ג'ורג'?" עמדתי מאחוריו ורציתי שיראה אותי "ואוו !" ג'ורג' הסתובב וראה אותי וזו המילה היחדיה שהוא יכל להוציא מפיו באותו הרגע ואני רק עמדתי ושתקתי "טוב את ניראית מדהים " הוא אמר לאחר שנייה של התאפסות על עצמו "אממ תודה" אמרתי וידעתי שזה רגע מביך לשנינו "טוב בואי אחרי ותיראי איפה הסצנה הראשונה" ג'ורג' אמר והלך ואני בעקבותיו.
הלכנו במשך כמה דקות והרגשתי שמתחיל להיות לי חם "אממ ג'ורג'?" פניתי אליו בחשש, "כן פז" הוא שאל מוסח קלות מהנוף "מתחיל להיות לי חם.." אמרתי בשקט "מה?" הוא שאל כיוון שלא שמע אותי "מתחיל להיות לי חם" חזרתי על דברי בשנית "עוד רגע אנחנו מגיעים ותשתי מים קרים והכל יהיה בסדר" אמר ג'ורג' שניסה להרגיע אותי אך ניכר עליו שגם הוא החל להילחץ קלות. הלכנו עוד כ שתי דקות והגענו למקום המפוצץ מצלמות. הנוף היה כ"כ יפה הרגשתי כאילו אני יכולה להסתכל עליו לנצח. "פז מהר עושים לך טאצ' אפ ומתחילים לצלם" אמר לי ג'ורג' והוביל אותי לכסא ומיד "עטו" עליי 3 בנות והתחילו לסדר לי את האיפור והשיער. "יאללה מתחילים" שמעתי את ג'ורג' והבנות התרחקו ממני , קמתי מהכסא ונעמדתי ליד הצלם. ""בואי תעמדי פה" הוא כיוון אותי ונעמדתי בדיוק איפה שהוא אמר והפלייבק החל לנגן, זה היה כ"כ מוזר לעשות תנועות עם הפה ועם הידיים וכולם מסתכלים עליך הרגשתי לא בנוח ובאמצע השיר "קאאט" נשמעה קריאה מעבר המפיק, הסתכלתי על ג'ורג' והוא אותת לי לבוא אליו. "הכל בסדר?" הוא שאל בדאגה "כן זה טיפה מוזר לי בוא ננסה שוב" אמרתי וחייכתי. שוב נעמדתי באמצע כל ההמולה והתחלנו לצלם, הפעם זה היה הרבה יותר טוב והתחלתי להרגיש יותר משוחררת. כשנגמר השיר המפיק מחה לי כפיים ואמר שזה נראה ממש טוב. שמחתי, והתחלתי באמת להנות מזה. המשכנו לאתר השני , פסגת הר , והנוף היה פשוט מדהים הסתכלתי מרותקת. "פז" ג'ורג' הקפיץ אותי והסתכלתי לכיוונו , והוא בתגובה לקפיצתי חייך. "תחליפי בגדים לסט השני" הוא אמר ואני הלכתי להחליף. לאחר מכן שוב התהליך חזר על עצמו והפעם באמת שהרגשתי משוחררת וכולם הרגישו בכך. בשביל הצילום השלישי היינו צריכים לחכות ללילה , ולכן בינתיים אני נחתי, ואכלתי ודיברתי עם הצוות והיה ממש כיף.
הלילה לאט לאט ירד עד שהיינו בחשיכה שהפנסים הגדולים האירו אותה. נעמדתי באמצע המצלמות והעיפות החלה להשתלט עליי, רק רציתי לסיים עם זה ולחזור למלון, לישון.
הצילומים עברו בהצלחה והתשואות של הצוות לא ממש עניינו אותי אני רק חשבתי על האמבטיה ועל המלון ועל זה שבקרוב אני שוב בבית .
חזרנו למלון, מהר מהר נכנסתי לאמבטיה ולאחר חצי שעה כבר ישנתי במיטה שלי, איזה כיף זה היה...
"פז.. קומי" שמעתי קול מוכר מעיר אותי, פקחתי חצי עין וראיתי את ג'ורג' "מה?" נהמתי חצי ישנה "קומי את חוזרת היום לישראל" אמר לי ג'ורג' "אה אוקי" אמרתי ופתאום קלטתי מה ג'ורג' אמר "מה?" צעקתי בתדהמה "כן" הוא ענה ולא יכל שלא לחייך. "יאללה חצי שעה ואת למטה בלובי, כום מחכים לך" אמר ג'ורג' ויצא מהחדר. התארגנתי במהירות ומהר ארזתי, "מוזר לא היה אמור להיות לי יום חופשי?" חשבתי לעצמי והסתכלתי בפלאפון שלי וראיתי שישנתי יומיים ברצף "וואו תמיד יש פעם ראשונה" חייכתי לעצמי וירדתי במעלית. "לא חשבתי שבאמת תבואי אחרי חצי שעה" אמר לי ג'ורג' וצחק "כשאני רוצה אני יכולה הכל" עניתי לו וחייכתי. לאחר 10 דקות באו הרכבים לאסוף אותנו לשדה התעופה ואני אחוזת התרגשות חשבתי רק על החזרה הביתה, גם אם זה רק לזמן קצר.
"טוב ג'ורג' מתי הקליפ יצא?" שאלתי את ג'ורג' "כנראה שעוד חודשיים" הוא ענה "אבל את תראי אותו כשתחזרי חזרה לארה"ב" הוא המשיך את דבריו "אה יופי נבהלתי " אמרתי וחייכתי "לכמה זמן אני חוזרת לישראל?" שאלתי וקיוותי לתקופה ארוכה "חודש וקצת" ג'רג' ענה "נו טוב" חשבתי לעצמי "זה היה יכול להיות גם פחות" ושאר הנסיעה כעברה בשקט עד שהגענו לשדה התעופה והגיע הרגע של הפרידה."ג'ורג' אין לי מושג מאיפה להתחיל להודות לך בכלל" אמרתי לו ולא יכולתי להסתכל בעיניו "פשוט שתקי" הוא אמר והרתי את ראשי מהתדהמה ולאחר שניה הוא חיבק אותי "אל תדאג לא תשכח ממני כ"כ מהר" אמרתי לו "לא דואג" הוא ענה ונפרדנו "טיסה 962 אנא לעלות למטוס דרך שער B תודה" שמענו את הקריינית וזהו, הבנתי שבאת נגמר אבל לא לתמיד, רק לעכשיו.
נפרדתי פעם אחרונה מכולם ולאחר מכן עליתי למטוס, שמתי אוזניות ונרדמתי במחשבה על הבית.
"ילדה?" הרגשתי שמישהו נוגע בי , פתחתי את עיני וראיתי ילדה יושבת לידי "הגענו" היא אמרה בעברית עם מבטא כבד של גרמנית "תודה" עניתי לה וחייכתי, לאחר מכן קמתי ממקומי ויצאתי מהמטוס, לקחתי את מזודותי והתקדמתי לכיוון היציאה שם ראיתי את כל חברי ומשפחתי מחכים לי "טוב לחזור הביתה" חשבתי לעצמי ורצתי אליהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
