לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

meine Geschichte uber tokio hotel


סיפורי טוקיו הוטל, נו למה אתם מחכים תתחילו לקרוא!

Avatarכינוי: 

בת: 31

ICQ: 493091135 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2009    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2009

פרק 2


אז שמעתי את השיירים החדשים והשיר שהכי אהבתי הוא את the dark side of the sun

לדעתי השיר הזה הוא היחיד שהמילים הן המילים של ביל (למי שלא יודעת את המילים עשיתי סירטון ביוטיוב) :  http://www.youtube.com/watch?v=dgbVQG7RL6w

human connect to human  עצוב לי להאמין שביל כתב אותו ז"א hit me מה עובר עליו?! או girl meets girl יש מעריצות שמתייחסות לזה בהומור אבל אני רוצה את הביל הישן והביישן שהיה רושם שירים כ"כ יפים שהיה אפשר לבכות מהם ..

ומה נסגר עם טום, הוא התבגר והוא מוכן להתאהב?! זה באמת מוזר איפה הטומי הבלונדיני והסקסי שכל לילה ישלו בחורה אחרת זה הטום שאהבתי

זה מה שאהבתי בלהקה - את היחודיות שלה אבל היחודיות שלה נעלמה כי הם מנסים להעתיק מאמריקה וזה עצוב לי אבל אני לא אשפוט עד שלא יצא האלבום..

 

טוב חפרתי XD

 

פרק 2 תהנו :P

 

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=N5yVB46IYgU

מי שהיו שם היו ליידי גאגא וסינמה ביזאר :O (חיחיחי תודו שזה לא צפוי)

והיה שם עוד שופט שהיה כ"כ מוכר ולא זיהיתי מאיפה..

כן, כמה שזה נשמע הזוי , סינמה ביזאר ולידי גאגא בישראל ואף אחד מהמעריצים שלהם לא יודע על זה..

בואנה הם ממש טובים ! ז"א אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שאיזה פלאש יאיר עלייי ובמיוחד לא לברוח למדינה אחרת שגם בה לא מגלים אותי טוב יצאנו קצת מהסיפור

"שלום" אמרת בעברית לאחר שיצאתי מההלם הקל שנכנסתי אליו " שלום" ענו לי כולם (מעכשיו הכל קורה באנגלית)

"מה את מתכוונת לנגן?" שאל השופט המוכר "אני לא מנגנת, אני שרה את מונסון של טוקיו הוטל" "אוקי אז רק מה השם שלך?" שאל "פז" עניתי "אוקי תתחילי לשיר" אמרה לי לידי גאגא וחייכה אלי :]

התרגשתי כ"כ אני בטוחה שזייפתי אבל אני חושבת שהלך די טוב , זה בטוח הלך טווב..

סיימתי לשיר וסטרייפי (הזמר של סינמה ביזאר 3>) מחא לי כפייים וכולם הצטרפו אליו הרגשתי כאילו אני מסמיקה XD

"אפשר לשאול איך הייתי?" שאלתי בשקט "היית מעולה" אני לי יו (הגיטריסט של סינמה) "תודה רבה" חייכתי אליו ושאלתי "מתי יהיו התוצאות?"

"בעוד כמה ימים נעביר את התוצאות לרכזת שלכם והיא תטפל בזה" אמר השופט המוכר ואוו אנני עוד רגע והייתי מתחרפנת !

לא זיהיתי אותו וזה פשוט שיגע אותי "אוקי תודה ביי" אמרתי "ביי " ענו לי כולם

התקדמתי לכיוון הדלת ופתאום ניזכרתי וצעקתי מהשוק "רגגגגגגגגגגגע !" וחזרתי אליהם, הם היו די מופתעים ולא הבינו מה אני רוצה עד שאמרתי "אפשר תמונה?" (חעחעחע לא צפוי :P) "חחחח בטח שאפשר" אמרה ליידי גאגא.

הצטלמתי עם כולם ויצאתי מהסיפרייה בהרגשת ציפייה, כ"כ רציתי לזכות בזה אתה לא יכול להבין כמה !

http://www.youtube.com/watch?v=gFDCHdKbKBY (להעביר לקטע שהוא מתחיל לשיר)

בזמן הציפייה המשכתי בחים הרגילים והמשעממים שלי.

יום אחד באתי לביה"ס וראיתי המון ילדים עומדים ליד הלוח ונדחפים התקרבתי וראיתי שזו רשימה, לאחר שהיה צלצול וכלם התפנו הסתכלתי וראיתי את השם שלי כ"כ שמחתי נכנסתי לכתה ולא שמתי לב שהמורה צעקה עלי שאיחרתי.

אבל השמחה שלי היתה מוקדמת מידי כי הייתי צריכה לעבור את הגמר ויהיו לי מתחרים קשים וטובים , אבל המזל שלי היה שזה רק מהביצפר שלי, ככה אני מכירה את כולם והיה לי יותר קל להתחרות בהם כי אני אהיה פחות לחוצה..:]

הגמר צריך להיות יום למחרת בערב באודיטוריום ליד הביצפר, קיבלתי את כל הפרטים והיינו צריכים בס"הכ להופיע מול קבוצת אנשים בנגינה או בשירה.

עבר היום והיום הגדול הגיע , הלכתי לי כל הום מהורהרת במסדרונות : חשבתי על רגע הניצחון שלי : על רגע התהילה שלי עד שנתקעתי במשו והוא הוציא לי את ההרהורים מהראש.הסתכלתי במה נתקעתי וראיתי שזו היתה סנדי, אני וסנדי אף פעם לא הסתדרנו היא שונאת אותי ואינלי שמץ של מושג למה..

"תזהרי לאן שאת הולכת" אמרה לי סנדי בקול השחצני שלה ונתנה בי את אחד המבטים המפחידים שלה, הסתכלתי בה במבט מלא בוז והמשכתי ללכת בלי לענות לה היא לא שווה את זה חשבתי לעצמי.

המשכתי ללכת עד ששמעתי " כוסאמא שלך י'בת זונה" הסתובבתי וראיתי את סנדי מחייכת אליי התקרבתי אליה ושאלתי אותה " מה אמרת?" היא חזרה על דבריה ומרוב כעס לקחתי את הפרצוף שלה ודפקתי אותו בקיר (איזה כואב זה נשמע.. :S) אף אחד לא מקלל את אמא שלי ובטח שלא בלי סיבה אתה בטח חושב שאמא שלי נפטרה או משו כזה אז לא, היא חיה והיא בריאה ברוך ה' פשוט אני שונאת שמברים על המשפחה שלי ! הנה ראית למה זה גרם..

ולמזלי הטוב המנהלת בדיוק עברה וראתה אותי ואת סנדי.

"פז מה את חושבת שאת עושה?!" שאלה המנהלת בכעס "דופקת לסנדי מכות של החיים שלה" עניתי כי כבר ידתי שהסתבכתי אז לפחות כדאי שאני אהנה מזה וגם אסור לשקר, לא? :D

"בואו איתי עכשיו לחדר שלי ונעשה בירור" המנהלת המזועזעת אמרה ובאתו רגע סנדי שעמדה בשקט והסתכלה עלי ועל המנהלת התחילה לבכות, ולרגע, רק לרגע הרגשתי חרטה,

 למה רק לרגע?

כי איך שהמנהלת הסתכלה למקום אחר סנדי חיכה אלי חיוך שחצני ומגעיל כזה שאומר מגיע לך עכשיו אני אחזיר לך ! וחשבתי לעצמי למה הייתי צריכה לעשות אתזה לא יכולתי פשוט להחזיר לה בקללות? לא חסרות לי קללות לומר אבל לא הייתי צריכה להיות מטומטמת ! אני רק מקווה שהמנהלת תתן לי להשתתף בתחרות היום בערב זה הדבר שהידהד לי בראש כל הזמן הזה בדרך לחדר.

נכנסנו לחדר...

 

 

מקווה שאהבתן :]

 

ועכשיו התמונות




 

 

אין בינתיים ספוילרים כי לא סיימתי לרשום את הסיפור, אני כותבת אותו מהראש לבלוג - מקווה שתבינו :]

 

 


 

 

נכתב על ידי , 25/8/2009 14:22  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסיפור החדש love and death




אתמול קיבלתי את המחשב החדש סוף סוף והיום אני מעלה את הפרק הראשון איך התגעגעתי לזה...

אני אעשה עיצוב חדש אבל בינתיים פרק ראשון וכמו בסיפור הקודם ספוילרים למנויים :]

 

השם של הסיפור הוא על שם הסינגל החדש של טוקיו הוטל

 

 

לפעמים החיים הם לא כ"כ צפויים..

אתה מבין, יום אחד אתה חושב דברים ויום למחרת כל מה שהכרת לא קיים יותר - זה מה שקרה לי.

אין לי כבר על מי לסמוך, רק עלייך כי אם אני אספר את הסיפור שלי למישהו אחר הוא לא יאמין לי אבל איתך זה שונה, כי אני יכולה לספר לך הכל וזה יהיה הסוד של שנינו זה היתרון בכתיבת יומן.

 

אז בוא נתחיל את הכל מההתחלה:

אני בת 15 וגרה בישראל , ילדה רגילה טוב עד כמה שאפשר לקרוא לזה ילדה רגילה, כי היה בי משהו שונה:
גרתי בעיר שמה שעשו בה אני הייתי עושה ההפך, כולם שמעו מזרחית ואני הייתי שומעת רוק, כל הבנות מרחו לק אדום ואני שחור, כולם נעלו נייק ואני ואנס זה היה די מזר אבל זה מה שייחד אותי ואהבתי את המצב ככה וגם השגתי לעצמי את מה שנקרא חברים , תמיד הייתי במרכזו של המעגל החברתי והסתדרתי עם כולם והם איתי, היו לי חיים נומלים כאלה בלי הרבה ריגושים: ביצפר, שיעורים, חברות וידידים, יציאות והרבה חלומות.

אני זוכרת את היום שבו הכל התחיל זה היה סתם עוד יום רגיל כשה שממש ממש חם בו ולא באלך לצאת החוצה להפסקה והמוות מכריחות אותך לצאת.

ישבתי בשיעוור אני די בטוחה שזה היה שיעור מתמטיקה כי אני אף פעם לא מקשיבה בו לא שאני מקשיבה גם בשיעורים אחרים אבל שיהיה לפתע הרכזת שלנו של שכבת י' נכנסה אלינו לכתה וכרגיל היא באעה עם החליפה השחורה המזעזעת שלה :/

"היום יש מבחנים בספריה, מחפשים כשרונות חדשים במוזיקה" היא אמרה והמשיכה " כל מי שרוצה שעה הבאה שילך לספרייה" היא הסתכלה עלי כי היא לא ממש אהבה אות אבל זה בסדר זה היה הדדי :P

ברגע שהיא יצאה מהכתה חשבתי לעצמי שאני חייבת ללכת למבחנים האלה ולהוכיח את עצמי, אני כל הזמן שרה כמה קשה זה כבר יהיה?

אני פשוט צריכה לשיר שיר שאני אוהבת ומתחברת אליו ואם הם לא יאהבו אותי לפחות אני לא אתייסר על זה שלא עשיתי כלום כדי להגשים את החלום שלי .

מהרגע שהיא יצאה הזמן כאילו נעצר והמחוג של השניות ניראה כאילו הוא זז כמו המחוג של השעות ובזמן הזה חשבתי לעצמי מה אני כבר יכולה לשיר..

לבסוף החלטתי שאני אשיר שיר של אחת הלהקות האהובות עלי ביותר ואם לא האהובה ביותר טוקיו הוטל.

אחרי חשיבה מעמיקה החלטתי לשיר את השיר שגרם לי לאהוב אותם מההתחלה : מונסון.

סוף סוף הגיע הצלצול חשבתי שזה כבר לא יקרה היום , ישר אספתי את הדברים שלי ורצתי לספרייה.

כשהגעתי לשם ראיתי את הספרנית , ניגשתי אליה והיא נתנה לי טופס שהיתי צריכה למלא בו את שמי גילי ומה אני שרה או מנגנת.

מילאתי את הפרטים וניגשתי עם הטופס אל הבוחנים כשהתקרבתי משספיק הייתי בשוק מוחלט!

לא כל יום רואים אתם ועוד מכזה מרחק נגיעה, אתה בוודאי תוהה מי אלה או שלא כי אתה סתם מחברת אבל מי שישבו שם היו....

 

 

מקווה שאהבתם ספוילרים למנויים :]

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 20/8/2009 14:12  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





5,285
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlove and death - סיפור טוקיו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על love and death - סיפור טוקיו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)