 כינוי:
דנה_נעמה בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2008
סיפור עם סוף מפתיע
היי זאת דנה,והחלטתי לכתוב את סיפור עם סוף מפתיע.
אז הנה הוא,אתם יכולים לקרוא (וכשאני אומרת יכולים,אני מתכוונת חייבים[=)
למרות שהוא די מוזר,כתבתי אותו ב3 בבוקר,ואחרי הרבה התלבטויות העלתי אותו.
הסיפור:
שמי הוא ס',אתם לא מכירים אותי,ואני גם לא מכירה אתכם.
אני גרה בתל אביב,למה בתל אביב? כי כשאני הולכת ברחוב,אני מרגישה בטוחה,שהוא לא יתפוס אותי,שלא יפגע בי,שלא ימצא אותי.
הוא זה השכן שלי,אדם מבוגר,מעל 40,יש לו אישה וילדה שגדולה ממני בשנה.
מהאדם הזה אני פחדתי כל חיי.
הייתי קמה בבוקר ורואה את פרצופו מול עיני,מרגישה את ידיו עלי,את נשימתו עלי ואותו בי. הייתי קמה רועדת ורואה אותו בדמותי שעל המראה,מחייך לו את החיוך צהוב השיניים,מסמן לי באצבע לבוא,ולי אין לאן לברוח,לאן לחזור.
הייתי הולכת ברחוב ומסתכלת אחורה,לבדוק שהוא לא עוקב אחרי,נכנסת לעבודה,כבר רגילים לראות שאת הכל אני בודקת בשבע עיניים,את כל הדואר,את זה שמכל פיפס קטן אני קופצת,שהמחזר היחיד שלי הוא פקיד הבנק.
כבר רגילים שאם אני שומעת דלת נטרקת אני צורחת,ועציצים לא יכולה לסבול.
לא מרשה לעצמי להיות עם בחור,הכל מזכיר לי אותו,והוא אומר "חכי חכי,את עוד תחזרי לפה על 4"
גם ההורים שלי כבר הבינו שאם הם רוצים לראות אותי,אני לא זאת שתבוא אליהם,מסכנים,אומללים שלי,הם אלה שסובלים ממנו עכשיו,גם שנים אחרי מה שקרה הוא עוד צוחק עליהם ומצביע עליהם באצבע,לא בחוץ,בפנים כי לא סיפרתי להם על זה.
בסוף החלטתי שזהו,אני נשברת. הגעתי למקום מגורי בעבר,נרעדת מכל רחש של חתול (שכחתי כמה חתולים יש בשכונה) ומכל רשרוש של צמח.
הגעתי לפתח ביתו,רועדת כפי שלא רעדתי מימי. על הדלת כתוב רק השם שלו,אישתו כבר נפטרה,ביתו בארצות הברית.
הוא פותח את הדלת לאט,הוא כבר איש זקן,מביט בי ומחייך חיוך ללא שיניים.
"זאת את??" שאל,קולו חורק,ממשש את פרצופי "הילדה הקטנה שלי?"
"זאת אני." לחשתי.
"למה את פה??" שאל,מביט בי.
"אני..." לחשתי "אני זאת ששברה לך את העציץ בכניסה.
הסוף.
מפתיע הא??
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
