לבן על לבן |
| 12/2008
i ment to send it but insted i opened a blog
לא ברור לי אם אני כותבת בשבילי או בשבילך, קצת כמו שאף פעם לא היה לי ברור אם אני מחזיקה אותנו קצר בחרדה תהומית, בשבילי? בשבילך? היום כבר ברור לי שזה היה בשבילי. כמו שברור לי שיותר לא אתקשר לאף אחד כשיעלה בי שוב הפחד הזה, המשתק, מהשקט והחושך שעולה כשאני חוזרת לבית ריק. כי למדתי שבדממה הזאת חוץ משדים וזכרונות מכאיבים מסתתרת גם העוצמה והיא זו שמלווה אותי עכשיו, וההילה שלה החליפה את הקרינה המסרטנת של התלות. התלות בך שגרמה לי לחנוק את הקשר שלנו והתלות בגורם חיצוני שגרמה לי לזלזל בעצמי
אני תוהה מה היית חושב עלי אם היית רואה אותי פה. איך אני מדברת באנגלית נוסעת בסאבוואי מעשנת הרבה יותר מידי כותבת הרבה חושבת הרבה ובעיקר איך אני שותקת הרבה, מנסה לעכל לנתח ולאחסן את המראות החדשים במאחורה של הראש. מקווה שאצליח לקחת את השקט החדש שלי במזוודה.
זה כל כך קל להתנתק פה, גם ככה זה קשה לעקוב כל הזמן אחרי השיחות האמריקאיות האלה, כל מה שאני צריכה לעשות זה רק להגיד לראש העייף שלי שמותר לו להפסיק להקשיב וכבר ההקלה ממלאת אותי. אנשים בטח חושבים שאני חתיכת סוציומטית אבל האמת היא שאני פשוט כבר לא פה, הראש שלי כבר יושב בתל אביב עם הנובלס שלי והגולדסטאר והג'ירפות ואולי גם אתה שם. אולי אנחנו בחוף התופים שרים איזה ג'אנק כמו שאני אוהבת. או שאולי אנחנו שם עם עוד מישהי אולי היא מחבקת אותך ואוהבת אותך ואתם חוזרים לאותה הדירה בערב, אחרי שהשמש כבר שקעה, ואמרת לי שהיה טוב לראות אותי ושאתה מצטער על מה שצריך ושמח שהצלחנו להתגבר על זה. ואולי עד אז כבר יהיה לי רשיון ונצחק קצת על כמה שלקחתי את זה ברצינות, ובטח אני אגיד איזה משו חסר טאקט כזה כמו "זוכר שהיתושים עקצו לי תרגלים כשהזדיינו בפארק" והחברה שלך היא בטח לא תרצה שתזכר בזיונים אז היא תמשוך לך קצת ביד ואולי באוטו היא תזכיר לך שיש לי שערות על הרגליים ושכשהיינו ביחד לא היה לך זמן ללמוד. אבל אני לא אקנא בה כי האגו שלי יזכיר לי את העוצמה החדשה שקניתי בניו יורק, זאת שמחמיאה לי כל כך ומשפרת לי את עור הפנים, אולי במקום לקנא אני אלך לי לבר הקרוב ואחפש את האומלל התורן שירפא לי את הגאווה הפצועה, אבל לשם שינוי בתנאים שלי. זה קצת כיף לי לדמיין את כל זה, גם בשבילך כי אני יודעת שאתה רוצה שמישהי תמשוך אותך ביד לאוטו (אולי תזרוק לה בחיוך כזה שלך מן "תכנסי כבר לאוטו ונסע" שכזה) ובעיקר כי לדמיין את ההתמודדות שלי עושה לי נעים, לא עוד חוסר אונים עכשיו אני לומדת לעכל לבד כי נמאס לי מהתלות.
אתה יודע, יש הרבה דברים כאלה שכבר לא ברור לי אם באמת קרו או לא, זכורה לי מן שגרה שכזו של ביקורים באוניברסיטה ומקלחות בקיץ טיולים עם ראגה ושיחות של שני מסטולים במיטה. הכל נראה לי כל כך רחוק מכאן שאני כבר לא בטוחה אם זה לא מוחי הקודח שבדה את כל האגדות המופלאות האלו. ברור לי שהלילה אני אכתוב, אכתוב עד הבוקר, כי המחסום נפרץ, עד עכשיו לא רציתי לתת לך מקום במחברת שלי מספיק המקום שלקחת בלב שלי, ועכשיו הכל צף לי.
ןשוב אני מאתגרת את עצמי למשוך את הלילה, להשאר ערה עד שאני אראה את האור בחלון גם זה חלק מהקטע החדש שלי מקווה להפטר מזה כשאחזור, כי עם כל הכבוד לתדמית הכותבת המיוסרת עיגולים שחורים מתחת לעיניים זה ממש לא הקטע שלי.
וזה כבר חמש וחצי, והאהבה החדשה הזמנית והשקטה שלי שוכב פה לצידי והוא בכלל לא פגש אותך, והוא גם בטח לא יודע מי זה מאיר אריאל ולמה אמרת "תכנסי כבר לאוטו ונסע" הוא בוודאי חושב שאתה סתם ישראלי גס רוח. ואולי אם הוא היה אוהב אותי בעברית הכל היה קל יותר. אז נתראה כבר בארץ מתישו, ונדבר על השלג ועל זה שאני אעלם שוב בקרוב.
| |
| כינוי:
saint klara
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
