"האמת... אי אפשר לעשות שום דבר רציני כרגע. בכל דבר שנעשה נפיל את עצמנו בברוך יותר גדול.  כמובן שיש פתרונות, אבל... מי יודע מה הם?"

בינתיים, כל הקהל החוויר. כמובן שגם העיתונאים. הרי הם אזרחים כמו כולם. כותבי הנאומים החווירו יותר מכולם. הרי הם בעצם מזועזעים לחלוטין מהנאום הבלתי צפוי הזה. הנאום שלהם נדחף בשעה מוקדמת בבוקר לגורס הניירות. נגרס לאורך ולרוחב. 

"לאחרונה אתם, בצדק- לוחצים עליי יותר ויותר לעבוד בעניין גלעד שליט. אני מרגיש שהעול הזה כבד במיוחד. העניין הוא, שכרגע אין פתרון. אני לא יכול, או יותר נכון לא מצליח ליצור קשר דיפלומטי עם רצועת עזה, וכמובן שאם אני אחליט להקשיב לכל האנשים שאומרים שאני צריך לירות עליהם חמישה טילים על כל טיל שהם יורים על שדרות, אני כבר רואה מה יופיע בראש החדשות-

חייל נהרג מאש חייליו - יהרגו את גלעד שליט ויאשימו את הטילים, ובוודאי הם יעשו תעמולה גדולה של כל הנפגעים. מצד שני, עם זה יהיה לנו פשוט להתמודד: הרי הפחד והאימה של תושבי שדרות ולאחרונה אשקלון יהיו שווי ערך בתעמולה התקשורתית הזו. אבל לבעיית גלעד שליט... אך אני נותן למחשבות שלי לנדוד למחוזות אחרים, אוי...

לאחר שנירה, כפי שכבר אמרתי, אם נירה לכיוון רצועת עזה, כפי שרבים במדינה הציעו- הרי יהרגו אנשי החמאס את גלעד שליט ויאשימו את הטילים. ואנחנו, כמו גדולים ו "חכמים" נפרסם את ההכרזה ה"נירגשת" שלהם, וכמובן שכל המדינה תתרעם עלינו. איני אאשים אותם אם יכעסו. אני- לו הייתי אני במצב שכזה גם אני הייתי נרגז ואפילו זועם." מילא לא מצליחים להחזיר אותו, אבל גם הורגים אותו במו ידיהם?" אני בטוח שגם בראשכם היו עוברות מחשבות דומות."

הנהון של הסכמה נשמע בקהל ואילו אני המשכתי.

אני חייב לומר, עכשיו ולתמיד-כל ההפגנות האלו, ההתחברות עם ערבים- אינה עוזרת לגלעד. אנו, בתור עם, אמורים לדעת שעצרות של שירים ונאומים אינם יכולים לעזור לגלעד ולו בדבר פעוט. אם כך, אני מקווה שתסלחו לי על כך שלא התייחסתי לעצרות שלכם ברצינות.  אפילו מעט בזלזול. אך הבינו אותי- הרי גם אני בתור תושב המדינה רוצה שגלעד שליט יחזור אלינו, ולראות אנשים עושים משהו שיש בו תועלת כקליפת השום-מעציב ומאכזב אותי. אם אתם רוצים לעזור לגלעד לחזור הביתה- אל תצאו להפגין, אך לא אאסור זאת עליכם. אני ממליץ כמובן- שבו בבתים או בכל מקום ותחשבו על פתרון- דיפלומטי או לא דיפלומטי ככל שיהיה- רק שיעזור לנו להחזיר את הבן הביתה."

יצאתי בצעד איטי מהבמה. בחיי, ואני חשבתי שקל להיות ראש ממשלה...

זה לכל האנשים שחושבים שהם יכולים לפתור הכול ברגע.