סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית
ואת מתוכי זרמת מפוזרת וחזרת עייפה ושותקת
עוד פעם כשהייתי ילד היית בתוכי נשברת
פעם שלך פעם אחרת על יופיך לזרים מוותר

לא אבקש דבר
את לא צריכה להוכיח לי כלום
הורידי אודם שפתייך
אבק דרכים רחצי מרגלייך

היי לי קרובה וזוכרת היי לי רק לי מיוחדת
היי לי אחות מקודשת היי יחפה מנוחמת

מי זאת עולה
יפה כלבנה

הלוואי והייתה לי אמונה אמיתית כזאת כמו שהוא מתאר בשיר.

הלוואי ויכולתי באמת לעצום עיניים ולסמוך שמשהו יתפוס אותי כשאני אפול אחורה ברצון רב.

הלוואי והייתה לי את התחושה הזאת שמישהו שומר עליי שם למעלה ומחכה לי בחיבוק ליום שאני ארגיש שהגיע הזמן שלי לחבק אותו חזרה.

הלוואי והייתה לי את השלווה האינסופית הזאת רק מלהביט בשמיים כחולים שטופי שמש ולדעת שאף אחדש לא יכול על כל זה, אפילו לא אני.

הלוואי והייתי מרגישה שאני מתחלקת עם כל העול הזה עם משהו שמיימי.

הלוואי והייתה לי צביטה בלב על כל שישי שמתבזבז לי בעבודה ולא במנוחה וקודש.

הלוואי והייתי מקנאה במי שיוצא בשישי לבית כנסת.

הלוואי ויכולתי להאמין לא רק בעצמי.

הלוואי ויכולתי לשמוע את הקול של האמונה בכל דבר יומיומי שאני עושה.

הלוואי ויום אחד אני אבין דברים הרבה מעבר להבנה שלי כרגע.

הלוואי