נרשמתי לדבר הזה לפני חצי שנה ואני נכנסת לכל העניין הזה ברגשות מעורבים כי מצד אני זה שלושה חודשים שאני מורידה קצב ברמת העבודה לקראת הטיול אבל מצד שני אני יודעת בלב שזאת מחויבות אחרונה שלי לפני הטיול ושמשם נשאר לי רק לטוס מפה כבר.
אני לא כ"כ יודעת מה מצפה לי- כנראה ששעות על גבי שעות של לימוד נושאים מפגרים ולא מועילים בכלום ובין לבין עבודה, חברים והכנות אחרונות לטיול.
מצאתי לי שותף כמו שרציתי אבל אני מתחילה להבין שזה לא מתחיל ונגמר בשותף לטיסה כמו שייחלתי לזה.
"איך שראיתי אותך חשבתי אם להתחיל איתך או לא"
הוא אומר לי באמצע פאב עמוס ורועש ביפו.
"לא, ממש לא" עניתי לו ישר.
"אנחנו כמו שותפים לדירה, כמו אחים חורגים. תראה את זה ככה. אנחנו שותפים לטיול וככה זה נשאר" המשכתי.
"אני יודע, בגלל זה התלבטתי" הוא ענה לי.
"אין פה מה להתלבט" הסתכלתי עליו מאוד ישיר וברור.
כ"כ רציתי להיסגר על שותף ולפגוש אותו פעמיים שלוש לפני הטיסה וזהו- לטוס. אבל לא..
כל יום טלפונים וסמסים ו"מתי יושבים על התוכנית לטיול" ו"מה עם החיסונים?" וכ"כ הרבה דברים שלא יקרה כלום אם נעשה אותם בנפרד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Childhood
