דור הY- ככה אני, את, אתה, אתם, אנחנו מוגדרים ע"י כ"כ הרבה פסיכולוגים בעולם.

דור הY- הזה שגדל על ברכי אמוש ואבוש שנתנו להם אם לא הכל אז מספיק כדי להצליח לפרוח כנפיים ולהאמין ש...

אין עלינו, אנחנו סופר מיוחדים, אנחנו כל יכולים ואנחנו הכי בעולם כי ככה זה.

דור הY לא מספיק גדול בגילאים כדי שנראה מה ההשפעות שלו לטווח הארוך.

דור הY יודע שהוא שווה כל כך הרבה מלכתחילה שהוא פשוט לא יעסיק את עצמו בשאלות קיומיות כמו- מתי אגיע לדרגה הכי בכירה? אנחנו מאמינים שפשוט נקבל אותה על מגש של כסף.

דור הY רוצה להתפרסם בשניה: יוטיוב, אייטונס, גוגל הבא, U2 הבאים- תוך שלוש שנים גג ואם לא אז נמצא כבר תחום אחר להצליח בו.

דור הY רוצה הגשמה עצמית. מושג חדש לחלוטין שהומצא בדור הזה ואני בספק אם לא היו אנשים במהלך ההיסטוריה האנושית שחיו להם בהגשה עצמית מדהימה ואושר מושלם. בספק.

דור הY גדל על בולשיט כמו הסוד וכינויים כמו 'נסיכה' ו'כל יכול' ו'ילד שלי מוצלח'. לא שזה רע אבל ככה גדלנו.

דור הY מחכה רק להזדמנות לפרוץ קדימה ולממש את עצמו- את מה? מה זה הקדימה? מתי זה יגיע? מה יהיה עד אז?

דור הY מאמין שמסביב הכל מושלם (פייסבוק מציג את זה ככה, טוויטר גם תורם ושלא נתחיל לדבר על התמונות המשכנעות כל כך על חיים מושלמים עם החבר הפוצי מוצי או השקיעה המושלמת שאתם מעלים לאינסטוש) והוא חייב להדביק את הפער ולהיות כזה בעצמו כשהמציאות עגומה מתמיד.

דור הY. אפשר להגיד עליו הרבה אבל המרכזי הוא שנפוצץ את הבועה הזאת כמה שיותר מהר.

לא מעוניינת להגיע לגיל 50 אחרי רדיפה של מושג שיצרנו לעצמנו והיא 'הגשמה עצמית' או 'עבודה חלומית'.

לא שאני לא מאמינה בדברים האלה (בכל זאת, אני גם נכללת בדור הY) אבל אני חושבת שלקחנו את זה צעד קדימה: חיים בחלום במקום במציאות, חיים בעתיד המאוד רחוק (מאושרת עם וילה ועם קרירה מצליחה ועם ועם ועם...) במקום באמת לשמוח על הכאן ועכשיו ובעיקר מאמינים לכל הקלישאות האלה שממלאים אותנו מהרגע שנולדנו.

לפני 50 שנה הייתם מראים למישהו את הסוד והוא היה מעיף לכם אותו לפנים או אומרים למישהו:"אני רוצה עבודה שבה אני אגשים את עצמי ולא אהיה ממורמר וארוויח מלא כסף וארצה לקום כל בוקר מחדש ו..." הוא היה פשוט צוחק לכם בפנים.

ואולי, אולי באמת נצליח לשנות תפיסת עולם שלמה באמצעות דור Y אחד מרגיז ומפונק שבגיל 27 עדיין נשאר בבית ובגיל 25 רק חוזר מהטיול הגדול. אולי. ואולי הנפילה תהיה כ"כ כואבת שנצטרך לחלום על דור טיפה שונה משלנו כדי להצליח לצאת מהבוץ הזה.

יש לכאן ולכאן, תמיד. אבל לראשונה מזה הרבה זמן אני מרשה לעצמי להתמודד מול עצמי ולהגיד לעצמי דוגרי- "תתעוררי".