לעזאזל עם ישרא, זה פרסם לי הכל במקשה אחת...=/

זה מוזר שכשמתחיל לרדת גשם פתאום יורדים גם כל הרעיונות לכתיבה. יש משהו בדיכאון או באווירה דכאונית מעט שגורם לפרץ יצירתיות לפרוץ החוצה. אולי אנחנו יצורים שנועדו להיות מדוכאים ואולי לא למדנו עד הסוף איך לחיות בשלווה וקבלה אמיתית עם אושר. תמיד נחפש מה לא בסדר ומה אפשר לתקן- בגלל זה הדיכאון טוב לנו כי הוא נותן לנו לחשוב מה לא טוב ומה אפשר לתקן. מה שלחלוטין אי אפשר להגיד על אושר.

במשך שנים ניסיתי להשקיע בנסיון להגיע למקום הזה של אושר טהור ואני חייבת לומר שאני לא בדיוק מצליחה כמו שתכננתי אבל בתוך כל הבלאגן מצאתי כמה רגעים של אושר טהור. אושר כזה שאני מתנתקת באותו הרגע מהכל ומתרכזת בכאן ועכשיו.

כשאני מקשיבה לשיר שאני אוהבת, אוזניות, חדר חשוך ואני באמת מקשיבה למילים, נותנת להן לצייר לי בדמיון כל סיפור שעולה לי מתוכן.

שניה לפני הזריחה, רחבה באמצע שומקום ביער בצפון, חברים טובים, אווירה מטורפת וטראנסים באוזניים. אני מתנתקת מהכל ונותנת למוזיקה לשטוף אותי מהכל. גם אחרי שההשפעה של האלכוהול עוברת, ההשפעה של האושר עוד נשארת שם.

ים לבד. חוף מבודד ושמש לא שורפת- של עונת מעבר. לא חובה ספר ולא חובה מוזיקה. רק לשבת ולהסתכל על המים, מתרחקים ומתקרבים אלי לסירוגין. לדמיין חיים מעבר לקו הים, לדמיין אותם נשפכים מתוך מפל ענק כמו שחשבנו כשהיינו ילדים.

כשיוצא לי לכתוב שיר שמבטא בדיוק את הרגשות שלי בזמן הכתיבה וכשאני קוראת אותו פעם שניה אני מצליחה להבין מה עומד מאחורי המילים, שורות והמסר הכללי שניסיתי להעביר. זה ממלא אותי באושר אינסופי.

כשאני שרה אבל מכל הלב ולא סתם התקווה בטקס בתיכון. שרה עם גיטרה, מחפשת אקורדים חדשים שעושים לי טוב באוזן, מחפשת את קול שלי, מחפשת כל דבר שיגרום לי להרגיש משהו ואם אני מצליחה להרגיש משהו כלפי עצמי למרות כל הביקורת העצמית שיש לי תמיד, אז זה מרגש.

כשאני מתעוררת בבוקר, פותחת את החלון ורואה שמש ושמים כחולים. זה תמיד מעלה לי חיוך על הפנים. מאושרת מהעובדה שאני לא חיה באלסקה או פינלנד וששמש זה לא תופעת טבע נדירה.

כשאני נכנסת לשיחה כזאת טובה שמוציאה אותי עם תובנות על הכל, שגורמת לי לחשוב על הנושאים שבה הרבה אחרי הפגישה עצמה. זה יכול להיות אחד החברים הכי טובים שלי וזה יכול להיות מישהו שהתחלתי לדבר איתו באוטובוס. זה לא באמת משנה מי זה, בכל אחד מסתתר משהו מדהים אז תחשבו כמה דברים מדהימים יש אם האוכלוסיה שלנו מונה 7 מיליארד בני אדם ברחבי העולם- כל דבר מרתק, משגע, מדהים אם רק נבחר לראות את זה בצורה הזאת.

רגעים קטנים של אושר. איך נלמד לאהוב אותם ולא להעדיף אותם על פני הדיכאונות שמספקים לנו תעסוקה?