החיים שהתחילו לי מחדש

"עדיף לרוץ לאש,
לדרוש לא לבקש,
ממה את מפחדת?"
(של עידן רייכל)

ממה אני מפחדת?
מהכל.
מאהבה שאולי תתאכזב לי,
שאני לא בוטחת בה.
אני מעדיפה לחשוב שהוא מחבב אותי, ולא שהוא לא מרגיש אלי כלום.
הגיוני לא?
אני לא מעדיפה לרוץ לאש- אני לא רוצה לנסות להכשל.
לדרוש לא לבקש- שאני אדרוש שהוא יאהב אותי?
ממש לא. גם לבקש ממנו לאוהב אותי זאת לא אפשרות.

אז אני פשוט אסון אבוד.
מאוהבת אבל לא רוצה לדעת מה האהוב שלי חושב.
לא רוצה לגלות משהו שיעציב אותי.
מתישהו אנחנו ניפרד או שאני אדע את האמת המכוערת- הוא לא מרגיש אלי כלום.

אפילו לא ידידות.

אני פשוט גורמת לעצמי לחשוב על זה, ולגרום לדמעות לנצוץ לי על הלחי.
פשוט הייתי רוצה אהבה שדומה לאהבה של דמדומים(אני פשוט מושפעת חעחעחע XD)
לא רוצה עוד סבל.

לא סבלתי מספיק?

יש כמה דברים שאני בטוחה בהם:
1 אני מאוהבת בו
2. אני מפגרת
3. אני לא הולכת להתאבד למרות כל הסבל.

דרך אגב למה אתם מתחפשים? ;)

אני לדרדסבא (השראה של שיר של ד"ר צאן ומוגלי :P) וקוראל מתחפשת איתי לקונדסונית...
יהיה כיף! XOXO

ניקול.