ים צבוע ארגמן

הסרת את המעיל, ונעמדת בגשם.

תמיד היית עושה דברים מטורפים שכאלה...

אני, אני צפיתי מהחלון.

תמיד הרגשתי שאני מביטה מבחוץ, כשאני מתבוננת בך.

תמיד היית מנצנץ במיסתוריות, עם עיניך הכהות והשיער המתולתל.

תמיד נראית טוב, אבל היית עושה זאת בהיסח הדעת.

נעמדת בפתח הדלת שלי, מבלי לומר מילה,

חוץ מאיזו הערה מוזרה על מזג האויר.

במקרה ולא שמת לב, במקרה ולא ראית

זהו לבי מדמם לפניך,

זו אני שנפלה מזמן על ברכיה.

המשחקים הטיפשיים האלה, הם אלו שקורעים אותי לגזרים,

והמילים חסרות המחשבה שלך, הן אלו ששבורות את לבי,

אתה שובר את לבי.

היו לך הערות גאוניות בבוקר,

בזמן שעישנת, כששוחחנו על קפה.

הפילוסופיות שלך על אומנות, איך שפתאום דיברת על משהו אחר.

אתה אוהב את מוצרט!

ואיך שאתה מדבר בחיבה על אלו שאתה אוהב...

בזמן שאני ממלמלת משהו...

תסלח לי, שחשבתי אותך למישהו אחר,

מישהו שאיכפת לו, מישהו כמוני..

המשחקים הטיפשיים האלה, הם קורעים אותי, קורעים אותי פשוט קורעים אותי לגזרים!!!

והמילים חסרות המחשבה שלך, הן אלו ששוברות את לבי,

אתה שוב את לבי. 

הסרת את המעיל, ונעמדת בגשם,

תמיד היית עושה מעשים מטורפים שכאלה....