אהבה נכזבת

תגידי, את מכירה את האנשים האלה?

אלה שמאוהבים בצורה בלתי אפשרית.

יושבים בצד, צופים,

ומחכים שהאהבה תדעך.

הם מחכים בכיליון עיניים

לרגע הנהדר,

שבו לבם יפסיק לפעום בכאב

שבו התקווה תניח סוף-סוף לנשמתם.

כי תמיד הרי התקווה נמצאת, נכון?

כל עוד יש רגש, ודמיון.

תמיד הם בוהים בחלל ותוהים:

"מה אם עכשיו? מה אם היום?"

אבל זה לעולם לא קורה

לאותם אנשים,

כי הרי יש סיבה ברורה

שקוראים לזה אהבה נכזבת.

אז הם יושבים בצד

ודועכים...

הם משפילים את ראשם

ובוכים...

כי את עסוקה בדבר חלומי

שלא באמת קיים,

ואת לא רואה בכלל

את היצור המסכן, שיושב שם.

הוא מחכה לך, ילדה.

רק לך הוא מחכה.

בלב דואב ומדמם

מהפצע שפעור בחזה.

הוא מחכה לך ילדה,

אבל את, כמובן, לא יודעת.

אז הוא בוכה לך, ילדה.

ומחכה.

מחכה..

מחכה...