מציאות מאוחרת מדי/ GNneko
זה עניין של הרגל, של שינוי בגישה,
שמעכשיו לא מתלטפים מתחת לשמיכה.
אך הבדידות צורבת, ואיתה ההכרה-
ומעולם לא הייתי צמאה יותר לנשיקה.
שלוש שנים כמו נעלמו מעל לפני האדמה-
אבל הרושם שנותר, ואיתו ההבנה-
שכבר שנים כה רבות, לחיות בחוסר ידיעה!
כי עכשיו כבר מאוחר, והיא איתו והוא איתה
ולי בפה יש את הטעם של הזדמנות שהוחמצה.
אבל העניין שבורח, אותה התובנה-
שהתחמקה לה כבר שנים אל שולי התודעה-
הידיעה שאשמתי, שלא הצליח, שהיא רצתה
ובעיני הדבר היחיד שאהבתי בלי סייג היה קולה.
ומאוחר מדי כעת, אך אני עכשיו רק מבינה-
שאולי כן, אולי כן הייתה זו סוג של אהבה
ולמרות החשק, החשק והבעירה והתשוקה
בעצם המכשול היה רק בי, רק בי ולא בה.
והמכשול רק עכשיו, לובש פנים לו וצורה
ומתגלם במשפט כואב, שמתהדהד בלי הפסקה.
שום אישה לא תרגיש כך, לא, שום אישה לא אמורה
ורק אני, כמו זכר שנמצא בהכחשה-
"אימפוטנטית כמו גבר
שלא מגיע לזקפה".
חריזה מטומטמת לילדה מטומטמת.