כבר כמה שבועות אני מנסה לבוא אל הדף הזה בגישה של "טוב יאללה, דפוקה, תכתבי כמו שלא כתבת מעולם, כאילו את בבגרות אין סופית בחיבור, תכתבי משהו מצחיקעצובנוגעללבחריףביקורתיעמוקשיטחי שיגרום ל כתבים של ענקי הסופרים, הפילוסופים ופרנצ'סקה להישמע כמו קריאות חיזור של בבון בגן החיות התנ"כי."
רציתי לכתוב על פופאי ועל החברה החדשה שלו, על זה שראיתי אותם מתגפפים לי מול העיניים במסיבה ההיא בזמן שאני שרועה מולם על הספה עם ארומת קיא בפה והרגשת "באלילחרבןעלהשטיחכאןועכשיו". אני לא יודעת מה פגע בי יותר באותו ערב, התקף סמי הבולימיה שלי או העובדה ששניהם מולי נמרחים אחד על השני כמו ריבה על לחם וגורמים ללב שלי להרגיש כאילו מגרדים אותו בפומפייה (זה נשמע לי יותר כואב מחץ בלב כי זה הליך יותר ארוך) דק דק...
ושאחרי שבוע אני רואה את השרמוטה קיבוצניקית העכברה חסרת החזייה הגמדה הזאת עם השם הפלצני והמטומטם, יורדת במדרגות ספירלה של הבניין החדש, לוקחת דואר ושאני יודעת מי המפקד שלה ואני מרגישה שזה נכון שאני במודיעין כי תכל'ס אין לי בעיה להשיג מידע על אנשים ברגע שאני אובססיבית.
רציתי לכתוב על זה שארזתי אומץ, מספריים וחיקיתי לא בכוונה את אסתר בקיץ שהיא הייתה בת 15. ושעכשיו יש לי שיער קצר מגניב, ואני לא נראית יותר כמו בת 15.
רציתי לשתף אתכם בשלל החדש שההורים הביאו מארה"ב בדמות: גרביי ביטלס, מפתחות ביטלס, החדש של "קייזר צ'יפס", מילון אנגלי- איסלנדי, צעיפים וכמובן MP4 מדהים.
חשבתי שראוי לציין שאני כבר לא בתולת "פרוזן יוגורט" ו"בוראט".
שהלכתי ביום הזיכרון ללנון עם החולצה מההופעה של מקרטני ><"
שתפרתי, סוף כל סוף, את הרב"ט על המעיל ולא מדביקה אותו בסלוטייפ ושדכן.
שסידרתי את הארון לבד בפעם הראשונה בחיי ואפשר לסגור אותו עד הסוף וכשפותחים אותו אפשר לצעוק פנימה, ולשמוע בחזרה הד כי הוא כ"כ ריק ובגדימלס...
שהייתי בהרבה אירועים מגניבים ושאני כבר מתחילה להבין מתי גברים רוצים בחברתי למטרה מסויימת (ואז אני בורחת) ולא למטרת ידידות בלבד.
אולי על זה שיש לנו פקידה חדשה שעושה לי התקף לב קטן ומקצרת לי את החיים בעוד חודש, בכל פעם שהיא עונה לטלפון כי בטוח היא בדרך למיני עברת ביטחון מידע נוספת.
- מה שמביא אותי לנקודה שבה כל הנ"ל חשוב בערך כמו פליטיי תכנית ראיליטי שקר כלשהי.
בפעם הראשונה בשירותי הצבאי, קמתי בשישי בבוקר, התקלחתי, לבשתי מדים ואצתי רצתי (טוב נו, סתם הלכתי) לצבא.
ביטלו לנו טיול, המפקד מוותר על ימי חופש, ואנחנו נכנסים חזק חזק בערבושים.
כולם עכשיו מתלהמים ותומכים במבצע וקוראים לפוצץ את כל ה"עיר ביוב ברחובות" הזאת.... מעניין אם הם זוכרים בין הריסת בניין אחד למשנהו, שיש שם באיזה מקלט נטוש שריונר משקפופר עזוב שבטוח אם לא יחזור בארון הוא יחזור בחליפת משוגעים...
עצוב שהתקופות שבהם אני מרגישה הכי טוב עם עצמי זה כשיש מלחמה. חורף 2003, קיץ 2006 ועוד כל מיני תקופות ביניים קצרות מרובות גופות זכורות לי כחלומיות שבהם התפתחתי וגדלתי (ולשם שינוי לא רק לרוחב).
אני הולכת לטחון שעות אבל אני ככל הנראה הולכת לעשות זאת עם חיוך.
- הלכתי להמשיך לשמוע מוזיקה אלקטורנית מונוטונית זנוחה שיכולה לגרום לי לגמור כי זה חורף....
.-שרון.-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ஜשרוןஜ
