אלפיים ותשע נפתחה בצלצול טלפון מציק שהרעיד את כל הדירה והעיר אותי ישירות אל יום החופש שלקחתי מהצבא כדי לבלות קודם במסיבת סילבסטר שככל הנראה הייתי צריכה לבקש עליה תגמול כספי על עצם היותי שם על תקן הורה מלווה :S (הייתי הבחורה היחידה שם מעל 18 וחוץ ממני היו עוד 4 זכרים חסונים (נוט) עם היתר חוקי לקניית משקאות שיכר). - אבל עדיין שאלו אותי אם אני לומדת בגימנסיה :S)
"האל..ללוו.וו..", עניתי בטון ישנוני והפוך, כאילו כרגע קמתי מהשינה, מה שבאמת התברר כאמת לאמיתה...
אבא היה בצד השני של הקו, מודיע לי שמחר בבוקר נוסעים להלווייה של הדודה המשוגעת והזקנה שלו בסביון.
אחרי רבע שעה אמא התקשרה ואמרה לי שהיא מחכה לי למטה כדי לקנות לי בגדים.
אני שונאת לקנות חתיכות בדים מגוכחות שעולות הון עתק ואחרי שנה מתביישים להסתובב איתן ברחוב :S.
קנינו את אסופת החוטים הללו שגורמות לכל יצור עלי אדמות בעל כוס להרגיש כאילו קנתה חתיכת אושר ועולם ומלואו.
איבדתי את כרטיס האשראי שלי - הלכתי לבנק עם אבא כדי לחדש ובאותה הזדמנות אבא והבנקאי שיחקו לי בעו"ש ופתחו לי עוד תכנית חיסכון מיותרת שהורידה לי עוד שנה מהחיים... דיבורים על כלכלה תמיד הרדימו אותי ודיבורים על כסף, במיוחד שהוא שלי, תמיד מעלים לי את לחץ הדם...
חזרנו הביתה והלכתי לישון ויום אחרי זה קמתי להלוויה... סבתא שלי לא זיהתה אותי.. אני מניחה שהיא איפשהו התברגה בתחילת הרשימה של האנשים שאני אפרד מהם לעד עד שנת 2015...
סבא שלי נראה חזק למדי בעודו רואה איך מכסים את אחותו הבכורה בעפר ואבנים...
אני תמיד אזכור את דודה שושנה בתור הזקנה הגבוהה הבלונדינית השקטה עם הפרקינסון בידיים...
היה מוזר לראות אותה מתה.. כ"כ קטנה ושבירה מתחת לבד הכחול שעטף אותה...
גם סבתא של סוסי מתה יומיים לפני.. הרגשתי בחרה טובה...
בערב יצאנו כל החבר'ה ל"פאב-לא" ואז משה החזיר את סבתא ואותי הביתה ואכלנו ליקריש אדום והבנתי שזה ממש דוחה... יום אחרי זה שוב הקאתי...
כשבאתי ללשכה בצהריי יום א' גיליתי שהפקידה החדשה ירדה שתי קומות מתחת להיות פקידה של אל"מ אחד בגלל חוסר חמור בכ"א וגם כי לא צריך 3 פקידות ורל"שית במשרד שמכיל, פיזית, שלושה מחשבים ושלושה כיסאות בלבד. (טוב נו ת'אמת גם מקררון וארונות עם תיקים).
שאר השבוע עבר בשיעמום וחוסר עניין...
-לא הקאתי בשבת-
יום ראשון בבוקר הפקל"שית מעירה אותי בזמן שהתרנגול קם, והודיעה לי שהיא לא מרגישה טוב ושאני אחליף אותה... אז החלפתי אותה באותו יום.. וגם למחרת וגם ביום שאחרי.. ואחרי.. קיצר כל השבוע פלאס הקפצה "לבבית" ביום שבת כדי לחבר איזה טלפון וחצי ולשבור שיאים חדשים בבאבלס.
לפחות ראיתי את "צ'ייני" (מח"י) באותו שבוע וגם עבדתי על בונדינג עם הרל"שית... כיף שהיה שקט מהצחקוקים עם הנחירות המעצבנים והצהובים של הפקל"שית...
בדרך הביתה, ביום שלישי או שני אם אני לא טועה ראיתי מישהו ממש דומה לסוטה שהטריד אותי ביומולדת.. הלכתי הביתה עם דמעות דמיוניות של היסטריה בעיניים...
יומיים אחרי זה אמרתי לרל"שית שאמרה לי להתלונן למשטרה... שתעשה עם זה מה בדיוק?... די זה קרה לי קרה לחברה... הנזק כבר נעשה ועד סוף חיי אני אצטרך לחיות עם השדים האלו שישבו לי על הצוואר ויקדחו לי במצפון בשאלה של "למה את שותקת?"
עד שאני אהיה כ"כ רקובה מבפנים ואכחד לי...
פשש... אופטימית!
-לא הקאתי גם בסופ"ש ההוא-
שבוע שעבר ת'אמת לא היה מעניין גם.. אבל הפקל"שית חזרה וסף העצבים שלי עלה בחזרה לרמת הנורמה...
...עוד פחות מחודשיים ואני משנה קידומת ועוד פחות משמונה חודשים אני אומרת שלום ולא להתראות לבגדים עם כפתורים.
ראיתי איזה תא"ל מח"א שבא אלינו לדיון והוא נראה כמו סבא שלי, עשרים שנה אחורה ועם עיניים כחולות- זה היה ממש דוחה לראות את מאיה ועמית מריירות עליו כאילו הוא היה מינימום יו ג'קמן חסר חולצה ומרוח בשמן - מנקה ריר מהמקלדת-...
יכול להיות שמגיע לי שליש גן עדן על שידוך נתי לחטיבה :).
כל השבוע הייתי על קוצים ורציתי ללכת למוסד בחמישי -דפנה ונתי יצאו זבלים והבריזו... אז ראיתי פרק של "ישנן בנות" ושמעתי "בי יור און פאט" כאילו אני עדיין בי"א... אני אוהבת אותם ממש.. להקת רעש ושטויות!
הפקל"שית ירדה לי על הטעם המוזיקלי וממש בא לי להכות אותה עם הקלסר השחור של התרגילים עד שאני אשמע את ה"קנאק" המושיע של המפרקת השבורה...
באיזה יום בשבוע ר' החיל עבר במסדרון עם כל הפמלייה, עצר בפתח לשכתינו הקטה, נכנס השיר מבט רציני לרל"שית וביקש מרקר צהוב בטון הכי רציני שמישהו יכול לבקש... ככל הנראה אודות למרקר הזה אנו חווים את ביצועי צה"ל הסבבה פלוס פלוס בגזרת הדרום לאחרונה...
-לוקחת קרדיט בשם המרקר הצהוב-
ההורים היו באילת וכל מה שקיבלתי זה מי פנים!
הזמנתי חבר'ה בשישי והיה נחמד. סבתא הכין ספגטי באמצע הלילה כי פיספסנו את הסגירה של הטייקאוויי של "אגאדיר" :(.
וגם היה "קארי" בטלויזיה אז בכלל צחוקים...
מסתבר ש"גיטר הירו" מכיר את פופאי וחושב שהוא.. טוב הוא לא חושב הרבה כי פופאי הוא שתקן.. :S
אין לי מה לכתוב יותר... חוץ מזה שאני שומעת "ספארקס" ולמסור לפקל"שית ש: עמית, תחנקי עם ה"איטליז" ופסטיבלי הג'אז שלך כי אורגן בראש מבנאדם עם שפם היטלר ונצנצים זה מה שתקבלי! :)
-לא הקאתי גם היום-
.-שרון-.
מי שקונה לי את הבובה הזאת ליומולדת... אני אשקול ברצינות לרדת לו :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ஜשרוןஜ
