אולי פעם העלבתי את אמא שלו... אולי שפכתי עליו קפה רותח.. או סתם השמצתי אותו מאחורי גבו והוא עלה עלי...
תהיה מה שתהיה הסיבה... אבל אדון מרפי ממש ממש לא אוהב אותי לאחרונה. כאילו החיים שלי הם תקלה מטורפת בווינדוז שהתחילה בגלל פוטושופ תקוע שהתחילה עקב חוסר זיכרון בכונן. הדימוי החנוני-גיקי הזה-שמראה שאני רוב היום מול הקופסא- בעצם מנסה להגיד, שעד שעשיתי לעצמי Cקלינר וסגרתי את הפוטושופ. עדיין המחשב איטי ותקוע וכנראה שהבעיה היא גדולה יותר ממה שחשבתי. חשבתי קצת - יותר מדי פעמים על לעשות לעצמי "ריסט" השבוע. לא אני לא מתכוונת לפזר את תאי המח (שנשארו לי) על ריצפת החדר, או לקבל גוון אפרפר קפוא עקב תחיבת 190905694 כדורי אקמול לגוף שלי בנסיון לחסל אותו, אפילו לא לרוץ באמצע כביש סואן. אלא פשוט לקחת תיק עם: טישו, מפתחות, פלאפון, מטען,האמ פי הדפוק שלי,עט, מחברת, ז'קט ובקבוק מים ולהיעלם לאיזה חודש כאילו בלעה אותי האדמה ולא להודיע לאף אחד לאן נעלמתי...
לפני שנה עוד יכולתי לעשות זאת אבל עכשיו המדינה קצת מונעת ממני זאת. החיים שלי עומדים בפני פרשת דרכים שבv אני אמורה לקחת החלטות. בין אם מקצועיות, אישיות, בריאותיות ובטחוניות (יענו ביטחון עצמי- לא ביטחון המדינה ><") אני מרגישה כאילו מישהו שידך אותי לריצפה ולא נותן לי להתקדם. אבל מצד שני זה גם לא לחזור אחורה. אני מניחה שזה גם משהו...
לאחרונה דיברתי עם "סבתא" על חידודים, ומרפי (או אלוהים, או הגורל. מצדי אפילו צ'אק נוריס!) רצה ויצא שיצאה לי אחלה הזדמנות לחדד משהו איכותי. במבט לאחור אני חושבת ששרדתי יפה את אותו ערב. לא יצאתי כזאת מוזרה בעיני כל קהל הפלצנים שהיה שם ונוסף על כך, הוא לא שינה את יחסו כלפי- שזאת וצאת העל בתכל'ס. אבל אז אני מגיעה הביתה, לא ישנה, כל היום מציירת וחושבת ואתמול והיום הגעתי למצב של "טוב אוף חרא לי- לילה טוב!" ככה באמצע היום בתור בריחה, כאילו אני עדיין כתה ט'!.. -החיים קצת גדולים עלי אני רוצה הפסקה.- איי סטארטד אה ג'וק אנד דה וול וולרד סטארט לאפינג... אנד איי קודנט' סי .. ד'אט דה ג'וק וואז און מי..." ברגע שאני מתחילה לצטט את איי סטארטד אה ג'וק של הבי ג'יז הידוע גם בתור השיר הכי "אוי אוי אוי" בעולם- מראה שמצבי בכי רע. הייתי רוצה להיות לפעמים כמו סבתא.. לתת לעצמי שתי סטירות.. להתאפס על עצמי ולהמשיך הלאה... אבל אני טיפוס סנטימנטלי.. גם אם חרא לי זה עדיין החרא שלי...
מקסים רמז לי שביומולדת של מרי קירי כל בעיותי הסתיימו- הלוואי שמקסים הוא מגדת עתידות טובה...
אתמול ישבתי ב - 3 בלילה אצל מור באוטו מתחת לבית שלי, ערכנו שיחת נפש ופעם ראשונה שמישהו אמר לי שאני יותר טובה ממנו... זה מעודד ומדכא בו זמנית כי אם אני יותר טובה ממנו למה אני רוצה משהו שהוא יותר גרוע ממני או שהוא בעצם לא כזה גרוע ממני.
אני אסיים עם ציטוט של יניב הבאלבאל: " שרון, את חושבת יותר מדי"
. לילה באלבאל לכולנו.
-.שרון.-
נ.ב בתור בונוס ממרפי כבר שלושה ימים שהראש לי מנגן "וומנייזר וומנייזר", ואני מרגישה כ"כ מזוהמת כאילו נדבקתי בקומבינציה של איידס-שחפת-סארס.... :S
נ.ב 2: אל קופר מכניס אותי לMOOD רומנטי שרוצה לגרום לי לבכות אילו יכולתי...
RIGHT NOW FOR YOU
Words & Music by Al Kooper
(I STAND ALONE 1968)
The mystic smoke of our encounter
Disappears through the window tram
And you can translate through my eyes
And you can tell how glad I am
To be here, to be near
Beside you, my love
The tragic misadventures of a summers afternoon
Where the neighbors hide behind the fence
And howl at the moon
Oh I’m not scared, my soul is bared
Beside you, my love
The wizard in his tower
He looks down in angry rage
Another sun, it is closing in
And he cannot write a page
Though he could score and so much more
Beside you. my love
Silver beams of moonlight
They cross your face and they make me strong
Give me strength throughout a lifetime
To be tall where I belong
To be here, to be near
Beside you, my love
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ஜשרוןஜ
