אני מסתכלת זרועי השמאלית שבדרך כלל היא לבנה רוטטת ומשעממת אבל כבר יומיים יש בה את החתכים מהסכין היפני הירוק ההוא מהארון שבלשכה.
אף אחד לא שאל אותי עליהם למרות שהם די בולטים.
חזרתי לכתה ט' - כבר לא כזה אכפת לי.
אני סופרת את מאיות השנייה עד לחפש"ש המיוחל ולזמן שבו אני אוכל לאסוף את עצמי בחזרה מהשנתיים האלו.
כל מה שראיתי בשנתיים האחרונות זה רק רשע בכל פינה, צביעות, שקרים ואנשים שעלה להם השתן לראש.
אני לא מדברת רק מבחינה מקצועית (למרות ששירות צבא חובה זה לא באמת מקצוע).
גם החברים שלי השתנו.
חלקם החלו לפתח כמה אישיות במקביל.
ארז היה פריק ואז היה ארז הערס ואז עכשיו יש את ארז ההיפי - לא שזה כזה משנה שכל הארזים שונאים אותי כרגע במידה שווה.
אני רק דואגת להם ומקבלת בעיטה לרחם.
בין אם זה הגיע לי או לא.
מקסים נשאר מקסים אבל בכל זאת נהיה מקסים שונה - אולי בגלל שיש לו נטייה לעשות "צ'אקנוריזאציה" לכל סביבה חברתית חדשה שהוא מגיע אליה.
גל כנראה לא היה כזה חבר טוב ואם הוא היה לוחם במלחמה כנראה היו הרבה חללים שהוא היה משאיר אותם פצועים בשטח שותתים מדם ועם כל המח והקיבה שלהם מוטלים לידם בזמן שרק כמה שאריות של חוטי רקמות אנושיות מחברים ביניהם.
-תיאור ארוך יחסית לבנאדם שלא היה איתי בקשר כבר שנתיים וחצי-
למור היה לב שבור ונטיות אובדניות אז היא עישנה כמו קטר חיששה כמו ג'ניס ג'ופלין ושתתה כמו ג'ורג'י בסט - ואז הגיע זיו שהחזיר אותה למוטב (טוב נו, היא עדיין מעשנת כמו קטר), אך בו זמנית הרחיק אותה ממני - לא שזה באשמתו או משהו אבל הקשר ביננו ממש רופף.
ההורים של יניב התגרשו וזה ממש עצוב שלאף אחד מהחבר'ה זה לא ממש מעניין את קצה הציפורן שלו.
דפנה נהפכה לבאצ'לורייט" לא קטנה ואני ממש שמחה בשבילה שהיא סוף סוף יצאה מהגולם לעולם שכולו סקס, אירופה וסונדרה לארקה/ פייסט :)
אולי היא החברה היחידה שאני באמת אהבתי את השינוי אצלה.
למדתי שקרן תמיד תישאר קרן ולא משנה באיזה קשיים היא תתקל. אם היא הייתה בשואה היא הייתה שורדת. בגלל שהיא טיפוס סולח ולא כ"כ מחובר למציאות - שזה גם עוזר לה להדחיק קשיים.
הדר... תזכירו לי?
העיניים שלי נפקחו לרווחה והתודעה שלי סוף סוף הבינה שגיא זה רק יצור מפונק שמאוהב בעצמו, מדבר על עצמו, רוצה הכל לעצמו ועכשיו - באמת שזה לא היה קשר שעשה טוב לשני הצדדים ולא היה דואלי במיוחד.
אור - כשמו כן הוא - למרות שהוא טוען שהוא דפוק הוא חבר מספיק טוב שימנע ממני לשסף לעצמי את הגרון עם הסכין היפני ורק לחתוך את היד.
ממש התחברנו בשנה האחרונה ואני חושבת שבניגוד לקשר עם גיא זה קשר שעשה לשני הצדדים טוב באופן יחסי.
קל לי נורא להאשים את הסביבה אבל גם אני השתנתי - לרעה כמובן.
כיום אני חרדתית, לא ישנה בלילות, בולימית, נטיות המאזו- סאדו שלי מפותחות כיום מאי פעם, נפגעת נורא בקלות - אך באותה קלות גם פוגעת מסתבר, לא סומכת על אף אחד וכשאני מחייכת למישהו שאני לא אוהבת (AKA - לשכה) אני מרגישה שממש בא לי לשלשל על עצמי.
"את רוצה לדבר אולי עם מישהו מקצועי?"- אומרים לי ההורים כבר מגיל 11. כאילו שזה יעזור? - אם אין אני לי מי לי? אני יכולה לזיין בשכל לאדם זר שיושב מולי במשך שעה, ולא רק שזה לא יעזור אני גם צריכה לשלם לו על זה.
"חייה ותן למות"
"אדם לאדם מפלצת"
אלו שני הפתגמים שאני אתנהל על פי הם בתקופה הקרובה.
כל יום שעובר אני אמורה להתגעגע לסבתא שלי יותר ויותר אבל בכל פעם שאני פותחת את הארנק ורואה את התמונה הישנה שלה, רק כעסים, מרירות, הומופוביה, האבסה של אוכל וזכרונות ילדות ממש רחוקים עולים לי לראש. אני אמורה להיזכר בפעם שהיא לימדה אותי לקרוא, טיפלה בי שהייתי חולה נתנה לי כסף בחגים וגם בטיול הבת מצווה- בר מצווה לעודד ולי ממנה ומסבא - אבל הזכרונות הללו לא עולים לי בצורה טבעית כמו שהם אמורים לעלות.
כל פעם, כשיש את התזכורות הקטנות האלו בפייסבוק למה עודכן אצל החברים שלי, אנמי מסוקרנת. לפעמים הפייסבוק של עופר מעודכן ואני נכנסת לראות איזה תמונות הוא העלה. מבחינה סטאטיסטית בכ 98.7% מהפעמים אני נופלת על תמונה עם אסף ואני מבינה, בכל פעם מחדש שהוא מכוער מבחוץ כמו שהוא קוף מבפנים.
אני יושבת עכשיו בחדר לבד - עם הדלת פתוחה שזה דבר מאוד נדיר אצלי, מחכה שהסרט "מילק" יטען בסטרימינג ואני לא ארגיש ממש רע שלא הלכתי היום למצעד.
-"את לסבית?"
-"לא"
-"סטרייטית?"
-"גם לא"
- "דו?"
- "שאלה טובה, אתה?"
-"אני חושב שאני אותו דבר".
*שיחה ביני לבין איזה איתי מהחבר'ה של יאניס בזמן המסיבה ב"כלבו שלום" בלילה הלבן".
לפעמים באמת בא לי לחיות ככה.
ולפעמים אני רוצה לשים לעצמי תחתונים מפלדה ששאבו מהם את כל האוויר בינהם והגוף, בכדי שישאר רק ואקום וינעלו עם מנעול שיזרקו אותו לים.
כנראה שאני אף פעם לא אדע מה אני.
עכשיו יוני ואני לא אוהבת את זה - חם ומגעיל חורף עדיף.
"אבל מה רע בקיץ?, תראי איך השמש זורחת וכולם שמחים!" , אמר לי ערן החייל מהלשכה ליד.
אמרתי לו שחם מגעיל ואי אפשר לשמוע מוזיקת אייטיז קודרת ומגניבה כי אין אווירה ורק שירי מקרנה מפגרים מתאימים לקיץ.
הוא גיחך.
האמת שזה בגלל שחורף זה הרבה יותר סקסי בקיץ אבל זה לא שילוב ראוי להגיד לו את זה וגם אין לי כוונות לפלרטט.
על גיטר הירו אין בכוונתי לכתוב כי אין לי באמת מה, חוץ מזה שאני מבינה, כעת לחלוטין את העובדה שהוא לוקח את כולם כמובנים מאליהם ולא מחצין/מראה רגשות כלפי אף אחד. ושזה כ"כ עושה לי את זה :S.
.-שרון-.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
ஜשרוןஜ
