הכונכיה של עדן.

"הקיץ הוא הזמן לאהבות. ככה זה. מזג אוויר חם משאיר חלל קר בפנים כשאין
מי שיחבק אותך בלילה. הרי מה שווה כל השמש הזאת וכל הבגדים הצבעוניים כשאת הולכת
לבד ברחוב. כשכולם סביבך יד ביד, מחייכים וצוחקים זה אל זו ואת רק הולכת בצעדים
מהירים עם יד אחת בכיס ויד שניה על רצועת התיק ופרצוף חמוץ. הרי זה בכלל לא נעים
לסדר את השיער וללבוש שמלה פרחונית יפה עם מחשוף קטן שגורם לך להרגיש הכי פתיינית
בעיר- ואז לגלות שכל הבחורים סביבך נעולים בידיהן של בחורות אחרות עם מחשוף קטן
משלך וחיוך מכוער משלך וזכות זעירה מזו שלך לאהבה. ששרים להן שירים מצחיקים בדרך
למכונית בחניה, ומלטפים להן את הכתף כשהם עוטפים אותה בזרועותיהם ושומרים אותה
קרובה אליהם הכי שאפשר- כמעט כדי להרגיש איך הדופק שלהם מתאים את הקצב שלו לקצב
שלה. שידביקו להן נשיקה קטנה על המצח בטרם יעצמו עיניים וירדמו אחד ליד השניה חצי
מחובקים-חצי לא,  פשוט כי חם נורא, וישזרו
את החלומות שלהם ביחד.

קצת לפני שמתחיל הקיץ כולם פתאום מוצאים להם מישהו. איך שהוא כולם הופכים זוגות זוגות לפני העליה לתיבה שתסחוף אותם אל
החופים ואל המכנסיים הקצרים. משום מה רק אני נשארת לבד. רק אני מתגלגלת כמו גלגל
שלישי בסמוך לזוגות שלובי הזרועות. "

וואלה זה רלוונטי גם עכשיו