הבלוג של עומר

עכשיו עכשיו חזרתי מהטיול השנתי.

האמתי?אני לא יכול להגיד שהיה מזה כיף כי אז אני אשקר.

ככה זה היה:

קמתי ברבע לשש והתארגנתי.

כולם באו לבית ספר והיה בלאגן עצום!

כולם נדחפו ועלו אחד על השני.

ישר כולם נכנסו אל האוטובוס ותפסו מקומות.

פה הייתה חלוקה מאוד ברורה.

הערסים והחברות שלהם מאחורה,הנורמלים באמצע,החננות מקדימה והיו עוד כמה "ציפורים נודדות" שעברו ממקום למקום.

אני ישבתי מול הדלת האחורית.

התחלנו לנסוע לכיוון ארם נהריים.

האמתי שבכלל לא היינו צריכים ללכת לשם אבל פשוט כל הטיול השתנה בגלל הגשם שהיה כל דקה.

אז נסענו וישר כולם מפעילים את המוזיקה שלהם וכל האוטובוס רועד.

וזה היה פשוט נורא כי כל אחד שומע משו אחר לגמרי.

כל הערסים שמעו אייל גולן,כל הבנות שמעו פופ (אין לי מושג איך קראו לזמרת),נועה שמעה את השיר הכי מטומטם בעולם (כן!הוא באמת מטומטם נועה!תחליפי שיר!)

I DO IT LIKE A TRUCK (המבין יבין) ורק ספיר המעצבנת שמעה כל הדרך הלוך וחזור את השיר המעצבן ביותר בעולם שחפרה לכולם איתו בשכל ואפ'חד לא יודע איך קוראים לשיר הזה.

שהגענו לארם נהריים אז המדריך המצחיק שלנו שאומר במקום שי"ן סי"ן קרע אותנו מצחוק.

הוא התחיל לדבר על האסון שהיה שמה (שזה בכלל לא מצחיק) אבל עם הדיבור שלו זה מצחיק.

אחר כך עלינו למעלה וראינו את האנדרטות לזכר הבנות.

ומשמה הלכנו עוד פעם לאוטובוסים.

אני לא יודע איך זה אצלכם אבל אצלנו אף אחד לא באמת מקשיב למה שהמורה אומרת בנוגע לאכילה באוטובוס.

כולנו אכלנו בכמויות ענקיות.

מארם נהריים נסענו לגשר הישנה זה המקום הכי משעמם בעולם.

זה כל כך משעמם שהעדפתי להקיא מאשר להיות שמה.

הדבר הכי כיפי שהיה בטיול זה היה עם המצלמה של נועה.

כל צעד שני שלה היא רצתה שאני אצלם אותה עם המצלמה שלה.

עכשיו לא היה אכפת משתי סיבות:

1.היה לי משעמם רצח.

2.זה כיף!!!!.

אז זה מה שעשיתי.

בגשר הישנה ראינו איזה סרט משעמם על מה שהיה שם וכל זה.

ומגשר הישנה נסענו לכוכב הירדן.

איזה מקום משעמם!!!!! למי אכפת ממבצר צלבני מעפן?

ובאמצע ההליכה התחיל לרדת גשם!!!!!

לפחות הייתה לי מטרייה אז התרטבתי קצת.

ונועה שכחה את הקפוצ'ון שלה באוטובוס והיא קפאה אז נתתי לה את שלי.

ואז סוף סוף,נסענו לאכסנייה!!!!

ישר כולם רצו לחדרים שלהם להתקלח ולהתארגן.

כולנו התארגנו והלכנו לאכול.

האוכל היה מזעזע!!!!! הצ'יפס היה שרוף כזה והשניצל היה רטוב.

אז אכלתי רק מהצ'יפס הטוב ושתיתי פטל.

 ואז הכריחו אותנו ללכת לפעילות מעפנה של כל המדריכים.

אבל לפני (כדי שנסבול עוד) הביאו איזה אבא של שלישייה מהשכבה שיעשה לנו "קסם".

זה היה סתם מטומטם.

ואחר כך המדריכים עשו הצגה של "מסביב לעולם בשמונים יום".

ואז יכולנו ללכת לדרים שלנו וכולם הלכו לחדר של נועה כדי לראות את "אל תתעסקו עם הזוהן".

התחלנו לראות ובאמצע ספיר שפכה מנה חמה על המיטה של נועה והיא התעצבנה ברמות אז נועה הכריחה אותה לנקות אז עצרנו.

אחר כך נועה גם אמרה לירין שיעוף כי הוא כל שנייה צחק והוא עשה צחוק מאולץ כזה.

בסוף נשארו בחדר אני,נועה,טל,ניקול ורוני.

באמצע הסרט אני קולט כזה את טל שם יד על הכתף של נועה ומתחיל לחבק אותה...

והאמתי?הם התנהגו מוזר כל הערב.

הם הלכו להתבודד בכינרת (הם לא נכנסו סתם ישבו בחוף).

אוקיי....

ובסוף הפסקנו את הסרט בגלל שנועה הלכה לשלי בגלל שהיא נעלבה או משו כזה...

ועיצבנתי את ניקול אז היא החליטה שהיא המלכה של החדר והיא העיפה אותי...

הלכתי לחדר שלי וניסיתי לישון אבל מי שאיתי בחדר עשו רעש כל הזמן.

וכל חמש דקות זה היה בדיוק ככה:

"טוב טוב די עכשיו באמת,מ-ע-כ-ש-י-ו-!"

דממה....

ופה מישהו חייב להגיד משו מטומטם כמו:"פלוץ!"

ואז כולם צחקו.

בסוף הצלחתי להירדם בשתיים עשרה בחצי.

במשו כמו שש וחצי דופקים לנו בדלת והלכתי לפתוח.

ופתאום אני קולט זוג פקצות שאומרות לי עם מסטיק בפה:

"יאללה לקום להתארגן ולבוא לאכול בשבע ורבע".

ואז היינו חייבים להתחיל להתארגן ולסדר ת'חדר.

איזה אכסנייה מעפנה!!!

באיזה אכסנייה אתה צריך לסדר את המיטה?

אז נפגשתי עם נועה ועם כולם והלכנו לאכול.

ממש לא היה לי מצב רוח לאכול ואכלתי מלפפונים ואיזה קרלו מגעיל.

אז החליטו לקחת אותנו לכנרת שהייתה פשוט מאחורי האכסנייה אבל לא נכנסנו.

אחר כך נכנסנו לאוטובוס ואני קולט איזה ילדה קופה שתפסה לי ת'מקום.

אמרתי לה שתעוף על טיל משמה אבל היא אמרה ש"זה מקומות לא קבועים".

ובסוף הלכתי לשבת ליד איזה הורה של ילד.

אבל ידעתי שאני עוד אתפוס את המקום הזה.

אחר כך שחזרנו משמורת החולה אז ישר רצתי למקום האמיתי שלי ואז היא באה ואומרת:

"עוף לי מהמקום!"

ואז נתתי לה בהפוכה ואמרתי לה:"זה מקומות לא קבועים".

ואז ישר היא התחילה להאדים כי היא קלטה שדפקתי אותה.

ואז היא החליטה לבוא ולהגיד אותי למורה אבל זה לא הצליח לה כי היה לה טיעון מעפן.

היא אמרה שהיא ישבה שמה ואני תפסתי לה את המקום.

אני אמרתי שהמקומות באוטובוס קבועים ואני ישבתי שמה ביום הראשון ופתאום היא באה ותפסה לי.

בסוף נתנו לי את המקום!

מגיע לקופה הזאת!

בשמורת החולה היה משעמם רצח.

לקחו אותנו לאיזה סרט תלת מימדי עם כיסאות זזים.

כל פעם שהיה מים כולם צרחו,כל פעם שהיה רוח כולם עשו:"אה...." והיה קטע ש"כאילו" היו עכברים שנגעו בנו וישר כולם התחילו לקפוץ מהכיסא ולצרוח.

אחר כך נסענו לגלבוע.

הכול היה שם בוץ ולכולם זה נדבק לנעליים.

וכל הגלבוע וגם בשמורת החולה אני ונועה עשינו משו כזה:"רואה?הקארמה עשתה את זה.

זה בגלל שמקודם נתת לי מכה בעין".

ואחר כך כל שתי שניות נועה באה ו"בטעות" נתנה לי מכה עם היד שלה.

ואחר כך היא ממש הגזימה והיא החליטה שפשוט "בא לה" לקחת ענף דק כזה ולהצליף אותו בי כי "זה מגניב נורא" ו"היא תמיד רצתה לעשות את זה" ו"שזה כמו בסרטים".

בסוף נשבר לי מזה וזרקתי לה אותו לאגם שמה.

ומשמה סוף סוף נסענו הביתה!!!! כמו שאתם רואים,לפי ההתלהבות שלי אתם בטח מסיקים שלא כל כך נהניתי בטיול.

ואתם צודקים!!!! אבל היו כמה קטעים מצחיקים כמו:

שחננה בא לחננה אחר ואומר לו:"מה קורררררה???"

ועוד כמה.

אבל היו גם כמה קטעים די מעצבנים כמו:

שנועה לא התייחסה אליי והלכה להתבודד עם טל,או שלפעמים הרגשתי קצת משרת שלה כי תמיד זה היה:"עומר?אתה יכול להחזיק לי? ועומר?אתה יכול לשים לי?"

עכשיו באמת אין לי בעיה עם זה באמת שלא כי היא חברה שלי וחברים עושים דברים נחמדים לחברים אחרים אבל אפשר גם להגיד תודה!

מה עם "תודה עומר" מה עם "יואו עומר אתה כזה נחמד".

זה לא שאני חייב לעשות את הדברים האלה.

ועכשיו באמת נועה אל תעלבי הכול ברוח טובה ובכוונות טובות וממש אין לי כוח לריב אבל זה קצת מעליב שאת כל הזמן קוראת לי "מטומטם".

משתי סיבות:

1.את גורמת לי להרגיש רע.

2.את אומרת לי את זה ואת מצפה שאני לא איעלב וזה גם לא יכול להיות נכון כי אני לא יכול להיות מטומטם כי קיבלתי בתעודה ציונים טובים יותר משלך.

מעניין אותי איך היית מרגישה אם אני כל הזמן הייתי קורא לך מטומטמת.

נכון מעליב?

אז בקשה די טוביק?

חוץ מזה ש...

מחר הולכים לקניון לקנות לאמא שלי מתנה ליומולדת שלא הספקתי לקנות בגלל שהייתי בטיול שנתי!!!!

וגם לפעמים ניקול חטפה סתם קריזות דווקא עליי.

אבל בתכלס?טיול מעפן.

כולם רבו אחד עם השני.

לפחות לא היה בכי.

זה טוב.

אבל היה תמיד משעמם ולפעמים הרגשתי לבד.

הרגשתי כאילו אין לי עם מי לדבר.

כאילו אין לי שמה אף אחד שאני מכיר.

למרות שידעתי שזה לא נכון.

אבל הרגשתי שלא מתייחסים אליי בכלל.

וכאילו אני סתם עוד רוח בחבורה...

ולפעמים מצאתי ת'צמי יושב לבד...

ולפעמים רציתי לשבת לבד כי כולם קדחו לי בשכל...

ועשו לי כאב ראש נוראי.

ועכשיו...

סיפור!

החלטתי לעשות סיפור וקוראים לו:"שניים על אחת".

אתם תבינו כבר.

טוב הנה זה.

שניים על אחת

"נווו!!!!תעשה את זה כבר!" אמר תומר.

"אבל אני מתבייש!" אמר עמית.

אתה לא רוצה להיות חבר שלה?" אמר תומר.

"אני רוצה אבל..." אמר עמית.

"אבל מה?" אמר תומר.

"אני מתבייש,אולי אתה יכול?" אמר עמית.

"אוקיי" אמר תומר.

ככה הם עמדו,שניים באמצע המגרש,חיכו שהיא תבוא ושהם יוכלו לעשות את הצעד הנכון.

"הנה!הנה היא באה יאללה לך!" אמר עמית.

"אוקיי אוקיי הלכתי" אמר תומר.

"בהצלחה!" אמר עמית.

תומר התקרב אליה.

שערה היה חום כאדמה ועיניה היו ירוקות כזית.

שמה היה נטלי.

"היי" אמרה נטלי.

"היי" אמר תומר.

"מה קורה?" אמרה נטלי.

"בסדר" ענה.

"תקשיבי..." אמר תומר.

"מה?" ענתה.

"זה חשוב,אפשר ללכת למקום פרטי?" אמר תומר.

"בטח" אמרה נטלי.

שניהם הלכו אל הספסל הישן שישב בכניסה לבית הספר.

תומר,סימן לעמית שהכול הולך טוב.

"תראי...אני לא יודע איך להגיד לך את זה אבל..."

"אבל מה?" שאלה.

"עמית אוהב אותך והוא רוצה להיות חבר שלך,לא היה לו את האומץ להגיד לך אז הוא שלח אותי"

"וואו!אני לא מאמינה!בדיוק אני רציתי לשאול אותך אם לעמית יש מישהי" ענתה.

נטלי מיהרה לרוץ אל עמית ולהתחבק איתו.

דקירה קטנה צבטה את ליבו של תומר.

מה קורה לי?למה זה מציק לי לראות אותם ביחד?

חשב תומר בליבו.

זה בגלל שהיא חשובה לי?זה בגלל שהיא החברה הכי טובה שלי?

למה?למה זה מפריע לי כל כך?

תומר,לא הבין מה קרה לו.

האם ייתכן שהוא...גם מאוהב בנטלי?

הוא ניסה להדחיק.

אבל הוא לא יכל.

תומר אהב את נטלי וגם עמית.

טוב זהו עד לפה.

אני לא בטוח אם זה יצא כל כך טוב אבל תגידו לי מה דעתכם.

זה חשוב!!!!!

ביי.

תגיבו!!!!

כי מי שמגיב מגניב!!!!

לא סתם אבל באמת תגיבו!!!!!

נ.ב

עברתי כבר את ה-300 כניסות!!!!!

כיף לי!