שמונה הסיבות שמפרט רס"ג כאפשרויות היכולות להביא את האדם לידי כפירה:

א. "כובד הטורח "- חוסר מוכנותם של בני אדם לטרוח ולעמול קשה במלאכת החקירה השכלית, וכן חוסר מוכנותם לקבל על עצמם את המסקנות המעשיות הנובעות מכך.

ב. "הסכלות הגוברת על רבים"- רמה שכלית נמוכה של החוקר, וחוסר נכונות האדם להודות בחוסר הבנתו בענייני מחקר והבנת האמונה.

ג. "נטיית האדם למלא מאוויו"- רצון האדם למילוי וסיפוק תאוותיו. על מנת להצדיק את התנהגותו "אמר נבל בלבו : אין אלקים" [תהילים]- הכופר טוען כי אין אלקים, וממילא מותר לו לעשות ככל העולה על רוחו.

ד. "קיצה בעיון"- חוסר נכונות האדם להשלים את המחקר השכלי, ולאחר עיון מועט חושב האדם שכבר עיין וחקר מספיק, ואף אחד אינו יכול להוסיף ולחדש לו שום דבר.

ה. "חוצפה וגסות"- גאוות האדם שאינו מוכן להכיר במגבלותיו ולהודות כלפי חוץ שיש דברים שאינו מבין.
ו. "השפעה הכופרים"- השפעת דעות כפרניות על האדם המאמין. זו היא השפעה שקשה לאדם להשתחרר ממנה גם לאחר זמן רב.

 (ובימינו, הדבר יכול להתבטא בהשפעת אמצעי התקשורת על צורת חשיבתו של האדם, או השפעת לחץ חברתי על חייל דתי , ועוד)

ז."הוכחה חלושה שמעה מאחד המיחדים" (=המאמינים באמונת היחוד = אנשים דתיים) - אדם שמע מאדם אחר הוכחה והסבר שאינם מספקים בעניני אמונה, ומתוך כך הגיע לזלזול ולמסקנה שכל דברי המאמינים אינם מוסברים ואינם הגיוניים, ומתוך כך הגיע לכלל זלזול באמונה בכללותה.

ח. "שנאה לאחד המייחדים"- אדם השונא את אחד המייחדים (=הדתיים, המאמינים באמנות הייחוד) ומתוך שנאה זו אדם מגיע לידי התנגדות לדעות אותן מיצג אותו מאמין ולדת בכללותה. (למשל, שנאה לפוליטיקאים דתיים המצטיירים כנצלנייים, או התנגדות לכפייה הדתית- דברים הגורמים לשנאה כלפי הדת ולאימוץ דעות כפרניות)