שביל ישראל

הכתוב לעיל מיועד למי שאוהב לטייל ומוכן להשקיע את הזמן ללמוד מנסיון של אחרות איך אפשר שהטיול יעבור יותר בנעימים. כתוב הרבה, אנחנו יודעות, זה מעייף... אבל מספיק שתמצאו כאן טיפ אחד שישנה לכם את הטיול הבא - עשינו את שלנו.

זאת רשימת הציוד שלנו כולה, כולל השיקולים למה. אין לנו נאמנות לחברה זו או אחרת, תבחרו תמיד את מה שנוח לגוף שלכם. 

בתחילת הטיול התרמילים שלנו שקלו 12-14 ק"ג ללא מים. בסוף הטיול הם שקלו 7-8 ק"ג ללא מים, כולל אוכל לכמה ימים. הנה איך (מסודר לפי הסעיפים הבאים):

1. נעליים

2. גרביים

3. מכנסיים

4. חולצות

5. בגדי שמש

6. בגדי גשם

7. בגדי קור

8. תחתונים

9. תרמיל 2.2 ק"ג

10. אוהל 2 ק"ג

11. שק"ש 1.5 ק"ג

12. מזרון 0.8 ק"ג

13. מקלות הליכה

14. ציוד בישול וכלי אוכל

15. ערכת תבלינים

16. ערכת עזרה ראשונה

17. ערכת עזרה שניה

18. אלקטרוניקה

19. דברים נחמדים

1. נעליים - רבים אמרו את זה לפנינו - לטיול כזה יוצאים רק עם נעליים שכבר התרגלו אליכם ואתם אליהן. זה לא מבטיח שהכל יילך חלק, אבל משפר את הסיכויים. למרות האמור לעיל, ממש לפני הטיול שמנו לב שלנעליים של נעמה יש קרע שאולי לא יעמוד בטיול כולו וקנינו נעליים חדשות. הנעליים מיד היו נוחות מאד. ב 3 שבועות הראשונים כפות הרגליים הרגישו בסדר, רק אח"כ התחילו הבעיות...

כפי שאולי שמתם לב, לנעמה ולנגה נעליים שונות לגמרי. נעמה בחרה נעליים גבוהות, מעור, עם גורטקס (בד נגד גשם שאמור גם לנשום) של חברה מצוינת בשם זמברלן. הנעליים נחשבות מתאימות במיוחד לטרקים קשים, ואין ספק ששביל ישראל עומד בקריטריון "טרק קשה". נעמה סבלה בעבר מנקעים חוזרים בקרסול ורצתה נעל שתבטיח תמיכה מקסימלית לקרסול. מאחר ולא היה לה בעיות קרסוליים במהלך הטיול כולו, ניתן לזקוף זאת לזכות הנעליים. מטרה זו הושגה במלואה.

חסרונות - החל מהשבוע הרביעי כמעט כל יום נוספה לה שלפוחית חדשה. כדי לשמור על יובש בתוך הנעל היא השתמשה בטלק, הטלק נדבק לחלק העליון של הנעל מבפנים ויצר עוד שלפוחיות ושפשופים... מאד מתסכל. מכאיב בטירוף. אין כמו שלפוחית קטנה לשנות את השקפת העולם למשך יום שלם. חוץ מזה, הנעליים מאד כבדות. בימים בהם הלכה עם סנדלים ולקחנו אותן על הגב - זו תוספת משקל משמעותית.

נגה בחרה נעליים חצאיות, הבטנה עשויה בעיקר בד נושם, עם סוליית Vibram מותאמת לטיולי שטח (חברת Merell). הנעליים נסגרות עם גומי שקל להדק ולשחרר במשיכה אחת (במקום השרוך הארוך של נעליים גבוהות), מה שהופך כל הפסקה להזדמנות להורדת נעליים. חוץ מימים בהן הלכנו בבוץ שאיים לתלוש את הנעליים מהרגליים, בכל שאר הימים ה"שרוכים" לא היו מהודקים. לשמחתנו גילינו שהנעל מיישרת קו עם אלוהים שתכנן את הגוף כך שיהיה בקרסול מפרק גמיש. אם היתה אבן או משהו דומה שעיקם את הרגל - זה לא העביר את העומס לברך שלא יודעת להתכופף לצדדים. החופש שחווה הקרסול מאד נעים, איו לחץ מאחור על גיד אכילס, אין לחץ מלפנים כשעולים עליות או יושבים בשרותי שדה... בתחום השלפוחיות - למעט כמה שנוצרו בעקבים מאחור - לא היה כלום. בימים שבהן הגזמנו והלכנו עם גרביים לא מספיק נקיות נוצרו שפשופים, לא באשמת הנעל. ראו בסעיף גרביים.  

לסיכום העניין - מי שלא סובל מבעיות קרסוליים, מומלץ לנסות לטייל עם נעליים חצאיות ייעודיות לטיולים (סוליית טיולים). אפילו אם אתם מטיילים בחורף, לא בטוח שיש צורך בעור או גורטקס. זה מחמם את הרגל יותר מנעליים מאווררות יותר, גורם להזעת יתר והמחיר הוא כנראה שלפוחיות. ראו הוזהרתם.

2. גרביים - למדנו שהכי טוב לגרוב 2 גרביים, אחת דקה, פשוטה ומעליה גרב צמר דקה. הצמר מושך אליו את הזיעה ושומר על ידי זה את כף הרגל יבשה. העובדה שיש 2 גרביים גורמת לזה שהחיכוך נעשה ביניהן בשעת ההליכה במקום בין הגרב לכף הרגל, וכך מונע שלפוחיות. השקענו כסף בגרביים טובות, מצמר, של חברת Smartwool (יכול להיות שאין בארץ). נגה בהתחלה הלכה עם גרב אחת בלבד, מעט עבה (האדומה עם הפסים מהתמונה). כשנוצרו השלפוחיות בעקבים ולא הרפו במשך 3 ימים, אפילו שהלכנו בעיקר על החול הרך של שפת הים, היא עברה לשתיים דקות וכמעט מיידית כל הכאב נמוג. זה עובד.

נקיון גרביים הוא קריטי, אולי יותר חשוב מכל פריט אחר. העצה שנתנו לנו היתה לקחת 3 זוגות גרביים תחתונות דקות וזוג אחד עליון כדי להחליף כל יום את הפנימיות. בטעות לנגה היה רק זוג אחד תחתון,ובשני ימים נפרדים בהן הגרביים לא היו מספיק נקיות הופיעו שפשופים כואבים. למדנו שמומלץ לקחת "גיגית" קטנה (למשל חצי בקבוק 5 ל' של נביעות), וכשאתם מטמינים מים תטמינו בקבוק ספייר בשביל לכבס בגדים תחתונים. זה נהדר.

אגב, קחו בחשבון שלא חשוב כמה עלו הגרביים, אחרי 1000 ק"מ הם נשחקות ותצטרכו חדשות. לפי כמה שכאבו כפות הרגליים זה ברור איזה עומס הוטל עליהן ואין לנו טענות.

3. מכנסיים - גם פה ראיתם בוודאי הבדלים בינינו - נעמה טיילה עם מכנסי טיול מלאי כיסים, נגה עם ג'ינס.

ג'ינס נחשב למעורר שפשפות. לחם מדי. לנגה מעולם לא היו שפשפות. יתרונות - לא חשוב על מה יושבים - הם נותנים תחושה של מוצקות. הגנה. גם בפני קוצים וקריעות. גם בפני קור. חסרונות - יש להם המון קישוטים מיותרים, ניטים, חגורה עבה. כשמהדקים את חגורת האגן של התרמיל זה יכול ללחוץ ולהכאיב. אם הם קצת נופלים, הם מפריעים בטיפוסים שדורשים פיסוק גדול. הכיסים שלהם סגורים מתחת לחגורת האגן ולמעשה כמעט לא שמישים. כשהולכים בים הם מתייבשים לאט ולא מתאימים.

רבים מטיילים היום עם מכנסיים דקים של חברת North Face עם ריצ'רץ' שמאפשר להוריד את החלק התחתון וליצור מכנסיים קצרים (או חיקויים). אנחנו בחרנו לא להשקיע בזה. רצינו ממילא לטייל עם ארוך מסיבות של הגנה מפני השמש, וכן רצינו מכנסיים דקים שמתייבשים בקלות. המכנסיים של נעמה מאד פשוטים.

יש יתרון עצום לכיסים הצדדיים. דברים שאפשר לשים בהם: טישו (חדש ומשומש) מצית, שפתון, כפפות, סלולארי, מצלמה... אותנו זה שימש גם למפות. ראו סעיף 19.

לסיכום - נוח שלפחות למטייל אחד יש כיסים רחבים. בעיקר לטישו ומפות. לפחות ככה זה בחורף. יחד עם זה אפשר לאלתר משהו על רצועת האגן של התרמיל. אולי זה גם יותר נכון, כי בשלב מסוים הכיס של נעמה נקרע לגמרי מעומס יתר.

4. חולצות - טיילנו בחורף. אולי בקיץ זה שונה. לנגה היתה חולצה קצרה אחת כל הטיול, לנעמה 2 גופיות עם כתפיות רחבות, כדי שהתרמיל לא ילחץ. בהתחלה החזקנו עוד חולצה קצרה ספייר, שכשנגיע לאנשים יהיה למה להחליף. אח"כ הבנו שזה טפשי. כולם שמחו לתת לנו חולצה לכמה שעות בזמן שהבגדים מתכבסים.

בחרנו ללכת כל הדרך עם חולצות ארוכות, קלות, נושמות. לדעתנו זה פחות חם מלהיות חשופים לשמש ובטוח הכי בריא. בהתחלה היתה לנו גם חולצה תרמית לכל אחת. יקרה, יפה. ראינו שזה מיותר כי כשקר או שהולכים או שיושבים ליד מדורה או בתוך השק"ש. אומנם זה שוקל רק 200 ג', אבל חבל על הכסף והסחיבה.

5. בגדי שמש - משקפי שמש

כובע עם הגנה היקפית נגד שמש. לנגה יש כובע עם כנפיים קלות, נושמות, חוסם 95% מהקרינה. חוסך קרם הגנה...

קרם הגנה - ראו עזרה שניה

בגד ים - לפחות מכנסיים. כיף בים, בגבים, במתקני רחצה ציבוריים כמו באילת, או מתקני ספורט עם סאונות, ג'אקוזים וכדו'. אנחנו לא לקחנו בגד ים כי חשבנו שחורף וכל זה, והיו פעמים שהצטערנו.

6. ציוד ובגדי גשם - מכנסיים נושמים נגד גשם. לא חייבים דוקא גורטקס. בטח לא בארץ. כן חשוב שלמכנסיים תהיה בטנה מבד זה או אחר שגורמת לכך שהרגל לא תהיה ספוגת זיעה כשתורידו את המכנסיים. מעבר לזה זה מבודד מעולה נגד רוח. בימים של גשם ורוח יכול ממש להציל מהיפותרמיה.. כשהולכים בבוץ זה שומר את המכנסיים נקיים. חשוב.

מעיל גשם - אם אתם בחורף גשום - כדאי להשקיע במעיל טוב. קל. במהלך ההליכה הגוף מאד מזיע ומספיק שלרגע יוצאת השמש - אתם מתבשלים. למעיל של נעמה פתחי איוורור בבתי השחי שכל הזמן היו פתוחים, ובימי גשם לא קרים היא הלכה ללא הפליס מתחת. לנגה לא היה חשק להשקיע כסף במעיל טוב ולכן הכינה שכמיה מניילון בניי. זה זול, נושם (לובשים מעל התרמיל), קל מאד ללבוש ולהוריד. חסרון - מרשרש באזניים, הרוח מסובבת אותו בקלות, אלא אם תעצבו את זה באופן מיוחד עם ייצוב מסוים, ולמי שחשוב הלוק - זה לא אופנתי.

מטריה - קטנה, של ילדים. מחברים את הידית שלה לרצועה של התרמיל ואז הידיים חופשיות. מגן על החיבור בין התרמיל לגב כדי שלא ייכנס גשם במרווח. מאפשר לפתוח את המעיל מלפנים ולהזיע פחות

כיסוי גשם לתרמיל - קונים את זה. קל ואפקטיבי. מכסה רק את החלק האחורי של התרמיל, לא את החלק שלאורך הגב.

שקיות מיוחדות אטומות למים - יש בכל הנפחים. לנו היו 2 בהן ארזנו את האוהל והכיסוי שלו, כדי שלא ירטיבו את כל תוכן התרמילים אחרי לילות רטובים.

7. בגדי קור - כפפות. בחורף ייתכן שיירטבו. לנו היו כפפות חד פעמיות לשימוש בעת הצורך. לא היה צורך...

כובע פליס/צמר, עדיף שיכסה גם את הצואר

מחמם צואר - לפעמים נדרש כיסוי לכל הפנים. יש את הכאפיות הלבנות של הנשים הדרוזיות/בדואיות שיכולות למלא את תפקיד כיסוי הצואר/פנים מצוין.

פליס - נוח להליכה, נושם. רק מילים טובות.

מעיל - נעמה טיילה את הטיול עם פליס ומעיל תואם מקצועי. בלי זה היה לה הרבה פעמים קר מדי. נגה שפחות רגישה הלכה רק עם פליס בעת הצורך. למרות שהיו לנו כמה ימים מאד קרים בדרום עם רוחות פרצים, כל עוד הגוף בתנועה זה בהחלט מספיק

8. תחתונים - מספיקים 2 זוגות. אחד מתכבס, שני נלבש. זה שוקל מעט, אבל למה לקחת ציוד שאפשר בלעדיו? צריך תחתונים נושמים, מכותנה. למי שמפריע התפר כשהתרמיל לוחץ - אפשר ללבוש הפוך. אין לנו דיעה על תחתוני גברים...

9. תרמיל - יש אנשים שבהדרגה מטפחים כרס וכך עולים 10-15 ק"ג במשקל. הגוף לא שמח אבל מתרגל. יש טיילים שיום אחד לובשים אותו משקל על הגב. הגוף לא מאמין שזה קורה לו. צריך לעזור לו עד כמה שאפשר לעכל את הידיעה. כשמתחילים מצפון יש אפשרות להתחיל בצורה מדורגת. פחות משקל, פחות ק"מ. לתת לו להתחזק. הדרום הרבה פחות סלחני לטעויות ולכן חשוב לבחור תרמיל מצוין. לא לחסוך. אנחנו טיילנו עם תרמילים של חברת Osprey, בדגם הנשי שלהם (רצועות הכתפיים מתאימות למבנה הנשי), בנפח 65 ליטר (55+10).

ניתן להתאים את אורך הגב בתרמילים האלה (יש סקוטשים מאחור שמאפשרים להגביה ולהנמיך את נקודת היציאה של רצועות הכתפיים) וליצור שזה יהיה בדיוק באורך הגב שלכם.

נעמה שהיא רזה וצרה היתה צריכה רצועת אגן במידה small אחרת זה לא היה מתהדק עליה. קחו בחשבון שתרצו במהלך הטיול להדק את החגורה יותר מאשר בחנות ותבדקו מבעוד מועד שזה אפשרי. נגה עם המדיום הגיעה הרבה פעמים לקצה גבול יכולת ההידוק. טריק נגד זה הוא ללבוש את הפליס סביב המותניים. מוסיף ריכוך ונפח.

בתרמיל הזה הכיסים הצדדים וזה שמאחור הם מחומר גמיש, עד כדי כך שאפשר להכניס לכיס האחורי קסדה של אופניים. סופר נוח להכניס שם את כל מה ששולפים במהלך היום, מפירות יבשים ועד נייר טואלט. בקבוקי מים יתחממו אם הם בכיסים בחוץ. לשיקולכם.

לחברת אוספרי יש כל מיני פאטנטים שמאפשרים לגב לנשום, כך שכמעט לא מזיעים בגב. בתמונה מטאבה אפשר לראות שלמרות יום הליכה שלם, בטמפ' של אילת, החולצה כמעט יבשה.

התרמיל מובנה לשלוקי 2 ל'. אל תקנו גדול יותר, מקסימום תמלאו שוב במשך היום.

90% ממשקל התרמיל צריך לשבת על עצמות האגן. הכתפיים נועדו בעיקר כדי שהתרמיל לא יתנדנד או ייפול אחורה. כנ"ל רצועת החזה מלפנים. כשרצועת האגן רחבה, חצי ממנה בערך יושב על עצם האגן והחצי הגדול מעליה. בהתחלה קצת כואב אולי לבטן שחונקים אותה ככה, אבל תוך זמן היא נעשית שטוחה וחמודה וזה הופך נוח.

טיפים לאריזת התרמיל

• אלמנטרי אבל שווה להגיד - נדרש איזון מופתי בין צד ימין לשמאל. אחרת תהפכו תוך זמן קצר לסימן שאלה
• עיקר המשקל צריך להתרכז באזור מרכז הגב. ולא למטה, אחרת זה יוצר אפקט מטוטלת ומושך אותכם אחורה. אתם נשענים קדימה לאיזון. התוצאה היא כאבי גב תחתון.
• התרמיל צריך להיות צמוד לגוף. יש רצועות שמהדקות את רצועת האגן ומצמידות את החלק הזה לגוף, ויש רצועות באזור הכתפיים שמהדקות את העליון לכתפיים. כשלא מהדקים אותם התיק כל הזמן נשען אחורה ואתם נשענים קדימה כדי לאזן אותו. עוד סיבה לכאבי גב. אגב, בירידות אם אתם מרגישים שהתרמיל "דוחף" אותכם קדימה, שחררו קצת את הרצועות העליונות.
• לא לתלות שום דבר בחוץ. כמה שמרכז הכובד של התרמיל יותר קרוב לשלכם - יותר קל ללכת. דברים שתופסים נפח - תהדקו אותם כמה שאפשר ואז עוד קצת כדי שיהיו קומפקטים. אם יש עודף נפח - מלאו את התרמיל כלפי מעלה. מעבר לגובה מסוים זה מפריע לתנועה החופשית של הצוואר והראש. בתרמילים שלנו אפשר לקבוע איפה הכובע יושב כך שזה לא היווה בעיה.

10. אוהל - אוהל מייצג השקפת עולם. יש כאלה שמתוך עקרון רוצים לחוות את הטבע סביב השעון, והאוהל עומד בינם לבין זה. יש כאלה שסתם אין להם אוהל נוח... מאחר וטיילנו בחורף, לא היתה לנו שאלה לגבי זה. כמה לילות גשומים ולילות של סופות חול וקור הבהירו לנו שעשינו את הדבר הנכון. בע"ח לא נגעו לנו באוכל בלילה, הרוח לא לקחה כלום...

בחרנו אוהל זוגי במשקל 2 ק"ג. בדיעבד יכולנו לוותר על היתדות. תמיד אפשר במקום זה לקשור לאבנים וכך לחסוך משקל.

האוהל שלנו מצטיין באוורור - הוא עשוי רשת עדינה בעלת תכונה של נידוף נוזלים. הרשת גם מצוינת ככילה. לא חשוב כמה לחות היתה, כמה נוזלים פלטנו בנשימה בלילה והתעבו על כיסוי האוהל, החלק הפנימי עימו באנו במגע היה יבש. אחד המפתחות ליובש הוא המרווח הגדול בין הרשת הנושמת לכיסוי האטום.

מרחב מחיה - צריך להיקבע לפי הארוך מבין הדיירים. הרוחב פחות חשוב. כשישנים בשק שינה ממילא לא מתרחבים מדי.

מרפסת חיצונית - מאד מקובלת היום באוהלים מקצועיים - מקום לאוורר בו נעליים, לשים דברים שבע"ח לא מחפשים כמו מקלות הליכה, תרמילים. שמועה אומרת שרצוי לקשור את הנעליים למשהו כדי שתן/זאב/צבוע/שועל/נמר לא ייקחו אותן בלילה. מאחר והעיצה הגיעה מפי טיילת מקצועית - אימצנו אותה...

מקלות אוהל גמישים - היו כמה לילות עם רוח כל כך חזקה, ולא חשוב כמה שהאוהל התכופף, הוא התיישר כמו גדול. כמו מה שתמיד מספרים על ההבדל בין עצים חסונים לדשא במהלך סופות.

קלות הקמה - אולי זה המפתח העיקרי. אצלנו פורסים את האוהל, פותחים את 2 המקלות המקופלים לארוך מלא, נועצים בארבע פינות האוהל ומרימים שלד. ממנו תולים 13 ווים והנה האוהל עומד.

דלת רחבה - כל הצד הרחב שלנו נפתח כדלת. מאד נוח בשבל ההתארגנות עד ששמים את הכיסוי (ניפוח מזרונים, פתיחת שקי שינה, ארגון כריות...)

ברוב הלילות לא השתמשנו בשום עיגון, רק קשרנו 3 אבנים לכיסוי הגשם, כדי ליצור את המרפסת והמרווח שהאוהל צריך כדי לשמור על יובש בפנים.

טיפ אקסטרה - ניילון רצפה - גוזרים ניילון במידה מעט קטנה מרצפת האוהל, פורסים אותו מתחת לאוהל וכך נוצרת הגנה מבוץ/אבק וגם קצת הגנה מכאנית. האוהל אחרי חודשיים טיול - כמו חדש.

11. שק"ש - כמובן תלוי בעונה שמטיילים. בחרנו כאלה שכתוב שמתאימים ל 7- מעלות צ. לימדו אותנו שהכי נכון לישון בהם ערומים, כי אז חום הגוף נפלט לשק"ש, הוא מתחמם מבפנים וזה מה שהוא מחזיר. זה עובד. יש גם פנימיות מצוינות מכל מיני חומרים קלים שבהחלט מוסיפות עוד כמה מעלות בידוד. מיד כשנוגעים בהן הן מרגישות חמות, לא כמו כלי המיטה בבית. השק"שים שלנו שקלו כ 1.5 ק"ג, והפנימית בערך 250 ג'.

מי שרוצה לישון יחד כזוג (מתאים יותר בלילות פחות קרים) קנו שקי שינה תורמים, הכי טוב עם רוכסן אחד ימני ואחד שמאלי, וחברו אותם.

12. מזרון - לא פחות חשוב. יש היום פלציפים יותר עבים מהדגם הישן, לא ניסינו אותם. זה הישן התכלת שלי - ממש לא שווה כלום. לקחנו מזרונים מתנפחים במשקל 850 ג'. הם מגיעים כמעט ל 4 ס"מ עובי, נותנים בידוד מצוין מהאבנים, הקור. בלי מזרון טוב השק"ש שלכם הרבה פחות אפקטיבי. ישנו מצוין. החסרון שלהם - אי אפשר לתלות מחוץ לתרמיל כי יש חשש שיתפנצ'רו. אבל גם אין צורך, נכנסים בקלות בתרמיל בגודל שלנו.

13. מקלות הליכה - מהפכה. עוד ועוד מטיילים רואים את התועלת. הם עוזרים בעליות, מייצבים בירידות ומורידים עומס מהברכיים, עוזרים לדלג מעל משוכות רטובות. כשמתרגלים אליהם הם כמו מנוע עזר גם במישור. חלק מהעומס עובר לידיים שאחרת מה היו עושות? הם מצוינים כחצובה בתנאי תאורה לקויים, כשיש רוח או כשמתנשפים... הם מפריעים רק כשעולים במקומות שמצריכים 2 ידיים. הכל ביחד - נגיד 5 שעות מתוך חודשיים. בהגזמה. אל תוותרו. המקלות שלנו מאד קלים, ללא בולמי זעזועים, עם ידית שעם לנוחות ומניעת הזעה. יש רצועות יד שמשחילים דרכן את כף היד כך שהיא נשענת על הרצועה במקום לתפוס בכוח את הידית. פטנט מצוין.

14. ציוד בישול וכלי אוכל - גזיה. יש ראשים חמודים שמתקפלים קטן ושוקלים מעט ואפילו יש בהם מצת מובנה. לנו היה דגם יותר ישן. כשלומדים לבשל על אש צריך מעט גז, למעשה כמעט רק בשביל המשקה החם במשך היום. לא שמים לב אבל בלון עם 230 ג' גז של הדגם המתברג שוקל 350 ג'. 3 כאלה זה כבר ק"ג. מאחר ולא בכל מקום אפשר למצוא אותם מפתה לעשות מאגר קטן.  אל תתפתו...

סיר - הכי קל שתמצאו. אלומיניום מאד קל אבל נחשב לרעיל. יש חומרים יותר איכותיים ומאד קלים. עם הסיר קנינו בידוד במידה שלו, כך שכשמכניסים את הסיר הרותח למבודד זה שומר כמעט על טמפ' רתיחה. דברים ממשיכים להתבשל בפנים ואתם חופשיים להקים את האוהל או לעשות משהו אחר. קינואה ושיבולת מסתפקות בהרתחה והכנסה לתוך הבידוד, ללא בישול. הפטנט חוסך בערך 50% מכמות הגז. בעלי כשרון יכולים לבנות את זה לבד מחומר בידוד של מזגנים. כשעברנו למדבר ולא ניתן היה לקנות שם בלוני גז, התחלנו לבשל רק על אש וגילנו כי טוב. זה לוקח יותר זמן, בעיקר כי עשינו אשים קטנות, וזה לא מתאים אם רוצים תה באמצע המסלול, אבל זאת תעסוקה נחמדה בלילות הקרים, הארוכים.

צלחות - לא לקחנו. היתה לנו קערית אחת קטנה וקלילה מפלסטיק בעיקר בשביל להכין שיבולת

כוסות - מפלסטיק. יש בכל הצבעים למי שאוהב גיוון. מתאים לשתיה, אוכל... אחרי כמה זמן כל הארומות מתערבבות. מאחר והאוכל שהכנו היה צמחי, ללא מקור מהחי, ללא שמן, שטפנו את הכלים בלי סבון, ולא רק שנשארנו בחיים, גם לא סבלנו קילקולים. אם אתם מכינים אוכל שמועד יותר למשוך אורגניזמים מזיקים - השתמשו בסבון ובמקום ארומה של מרק תהיה לתה בבוקר ארומה של סבון...

סכום - 2 מזלגות ו 2 כפיות שלקחנו במטוס. קטנים קלים ולא שבירים. סכין - אחד חד. וזהו. מתאים גם למריחה. כדי שלא יפצע את התרמיל אותכם וכל השאר - צריך הגנה טובה על החוד.

"קרש חיתוך" - קיבלנו מתנה משטח פלסטיק גמיש. אחרי כמה זמן חתכנו אותו לגודל נוח (מה שמוכרים בתור "קרש" גדול מדי לטיול) והוא שימש אותנו כל פעם כשאכלנו ירקות. פינוק.

כף ערבוב והגשה - יש כפות מתקפלות, מסיליקון, בעומק של כ 80 מ"ל שיכולות לשמש גם להגשה, גם למדידה, כמובן לערבוב. לא שוקל ונחוץ. אפשר לחילופין למזוג את המרק ישר לכוס. בשביל זה צריך להוציא אותו קודם מהבידוד. לא נוח.

15. אוכל - פירוט מלא יש בפוסט קודם. מבחינת האריזה - כל האוכל מצוי בשקית (בד) אחת, מחולק לפי נושאים. קל למצוא בחושך, קל להוציא כשאוכלים ארוחה באמצע היום, קל לשים באוהל בצד בסוף היום.

את הירקות שמנו בחלק העליון של התרמיל, שלא יימעכו. זה עבד מצוין. בשלב מסויום חתכנו בקבוק מים והפכנו אותו למיכל לעגבניות.

ערכת תבלינים - בגלל שאכלנו כמעט הכל בתוך המרק או עם חלבה, למעשה כמעט ולא היינו צריכות תבלינים. בתוך שקיות סנדביץ' שמנו מעט (כף?) מלח, זעתר. כמה דברים אחרים שהיו שם מעולם לא זכו לשימוש. אם אתם בשלנים ולא רוצים להסתמך על אוכל מוכן - קחו קצת מהכל ותראו במה אתם משתמשים בסופו של דבר. הכי הרבה השתמשנו בסוכר (שהיה בערכת תה) וכל השאר חזר הביתה.

16. ערכת עזרה ראשונה - אין לנו דעה אם זה טוב או רע מה שעשינו, רק רוצות להגיד במה השתמשנו.

תחבושת אלסטית אחת.

פלסטרים נגד שלפוחיות. זה אפקטיבי בקושי. הם נופלים בתוך הנעל אחרי זמן קצר. מישהו המליץ על חומר בשם לויקופלסט. לא מכירות, אין לנו דעה. לחברת Scholl יש כל מיני פטנטים לשלפוחיות (לא יבלות, זאת חיה אחרת). הכי עבד לנו מין שרוול קטן, בד בחוץ, סיליקון רך וגמיש בפנים, באורך 15 ס"מ. מלבישים על האצבע הדוויה וגוזרים לפי האורך. יוצר הקלה מיידית, זה לא נופל, וגם מחלים תוך זמן קצר. ולא פחות חשוב - זה רב פעמי.

עוד בתחום השלפוחיות - יש גישה של חיטוי מחט ואז השחלה של חוט תפירה (החוט ממש לא סטרילי. אנחנו ויתרנו על הטכס של חיטוי המחט) והשארתו קשור שם. בכוח הנימיות זה מוציא את הנוזלים מהשלפוחית, מוריד את הלחץ ומונע המשך צמיחתה. זה שורף בהתחלה בטירוף, אבל זה קצת כמו להוריד שערות ברגליים, מתרגלים לזה אחרי כמה פעמים וזה כואב פחות... חשוב לשמור על השלפוחית המפונצ'רת נקיה, כי אם זה מזדהם כבר צריך ממש טיפול רפואי. גם ככה רופאים לא ממליצים לדקור אותן. לשיקולכם.

קצת טראומיל בקופסת פילם - משחה למקומות כואבים, בעיקר בימים הראשונים כשהגוף עוד מנסה להבין למה נכנס. לא לפצעים פתוחים.

2 כדורי אקמול. החלטנו שאם נצטרך יותר מזה סימן שאנחנו צריכות לחזור הביתה. השתמשנו באחד...

2 כדורים אנטי-היסטמינים. נגד אלרגיות.

בקבוק פולידין קטן

מעט פדי גזה קטנים.

מאחר ולא היו לנו תכניות להיפצע, לא לקחנו דברים אחרים. אם אתם אוהבים להיפצע או מפחדים מזה - קחו את כל ארון התרופות.

17. ערכת עזרה שניה - חוט ומחט, אחד מכל אחד... כדאי חוט מספיק חזק שאפשר באמת לתקן איתו דברים כשצריך.

מספרי ציפורניים,

פינצטה, 

מקלוני אוזניים,

קרם ידיים (בתוך שקית סנדביץ'. לא צריך את השפורפרת)

קרם הגנה נגד שמש (גם בתוך שקית)

טלק (אתם כבר יודעים, בתוך שקית)

חוט דנטאלי

מברשות שיניים (אנחנו לקחנו של ילדים..)

משחת שיניים - קטנה

סבון נוזלי. סבון רגיל נרטב ואז לא מתייבש בתוך הניילון וזה הופך מסריח, מאבדים הרבה ממנו... לא אפקטיבי. לנו היה בקבוקון 50 מ"ל סבון טבעי, מרוכז. מתאים לידיים, גוף, כביסה,כלים, פחות כשמפו. במילא כשיש מקלחת גם יש מישהו עם קצת שמפו עבורכם... ביחד גמרנו בקבוקון וחצי כזה במהלך הטיול כולו. מאחר והוא נשטף בקלות, מספיקה כמות קטנה של מים להוריד אותו. טריק בדואי עתיק מורה לקחת כמות מים קטנה בפה, לשים טיפת סבון על הידיים, לסבן היטב, ואז לסנן את המים בין השיניים ולשטוף את הסבון. חסכוני להפליא, בולעים את מה שנשאר... יש כאלה שחושבים שזה מגעיל. לנו זה עבד. תנסו ותראו

תחבושות הגייניות - לפי הצורך. כנ"ל לגבי מברשת שיער.

נייר טואלט/טישיו - שוקל כלום, בימים קרים גמרנו גליל ליום. בשביל ליצור מינימום אימפקט על הסביבה (מינימום הפרעה) ניגבנו רק את מה שחייבים. כל אחד יודע מה הוא חייב. במדבר הניירות שלנו לעולם לא יתכלו, במיוחד לא המגבונים הלחים שהם פשע סביבתי. אם כבר חייבים להשתמש, קחו את זה איתכם או העלו באש.

מגבת - היתה לנו אחת לשתינו (היתרון בלהיות זוג), בד קל במיוחד כמו פליס, מתייבש מהר, סופג טוב, לא תופס מקום. עלה קרוב למאה ש"ח. שווה את זה.

פנס. יותר מחצי טיול היה לנו רק פנס אחד פצפון במשקל 10 ג'. כאלה שמקבלים חינם בתור פרסומת בהרבה מקומות. כשהוא נגמר לקחנו 2 כאלה חדשים. בלילות מוארים לא צריך אותם, ובלילות חשוכים הם מאירים מצוין. אין צורך בתותח עם אלומה ללכידת אריות.

18. אלקטרוניקה - טלפון סלולארי - חובה במציאות של היום. בדרום הוא משמש בעיקר לשיחות יוצאות, אלא אם יש לכם מטען סולארי ואתם חייבים, פשוט חייבים להיות כל הזמן בקשר עם העולם. כולם ידעו שפעם ביום, כשיש קליטה, אנחנו שולחות SMS לעדכון מה היה ומה יהיה. טיילנו רק עם נייד אחד. יום אחד לא מצאנו אותו וזה עלה לנו בהרבה שעות חיפוש וטרמפים לחזור אחורה, רק כי לא היה איך להשיג אותנו ולהגיד שהוא נמצא... 

מטען לסלולרי

מצלמה. לנו היתה אחת. נעמה הצטערה הרבה פעמים שלא היתה לה מצלמה משלה, בעיקר בשביל לצלם את נגה בזמן שהיא מצלמת... בהתחלה היתה לנו מצלמת רפלקס מצוינת. כבר בערב הראשון, כשהכתף כאבה מתוספת המשקל, חוסר האיזון (נרתיק המצלמה חובר לרצועת האגן בצד ימין, העדשה ספייר לצד ש'.) השארנו אותה. כל התמונות שראיתם צולמו במצלמה אוטומטית קטנה. היא לא מתאימה לקלוז אפים של פרחים, וגם לא של ציפורים בשמיים או ראמים מרוחקים. לא תמיד היא עשתה פוקוס על האובייקט שרצינו, אבל בשביל זה היא דיגיטלית. מצלמים שוב.

מטען למצלמה.

נרתיק חזק למצלמה, לתלות מרצועת האגן. מטפסים הרבה על סלעים, חבל שתימעך.

כבל להורדת תמונות למחשב

דיסק און קי לגיבוי, לפינוי מקום בכרטיס הזכרון

19. דברים נחמדים - סרקנו את כל המפות והדפסנו על דף A4. משני הצדדים. שביל ישראל כולו במפות מנוילנות שוקל בערך 1.5 ק"ג. בדפים A4 בתוך ניילון של קלסרים זה אולי 50 גרם..

מד צעדים - למי שאוהב מספרים

מד חום לדעת כמה צלזיוס יש בעולם שבחוץ

מצפן. לנו היה מחזיק מפתחות שכלל את השניים האחרונים, שקל כלום והיה יעיל בעת תהיות.

הטמנות - כולם מדברים על הטמנות המים, אבל במדבר חסרים גם עצים לבעירה. אם כבר נוסע מישהו ומשקיע זמן ודלק, שישים גם כמה קרשים. בע"ח שבמקום זקוקים גם לעצים והעשבים היבשים, בואו נשאיר הכל כמו חדש לבאים אחרינו.

למרות כל האמור לעיל, שביל ישראל הוא אינטנסיבי. בימים הראשונים התרמיל מאד לא נוח, לא משנה מה בחרתם. כפות הרגליים כואבות, כנראה לא משנה איזה נעליים תבחרו. לוקח זמן להתרגל, אבל אח"כ קשה להיגמל. רוצים להמשיך עוד ועוד.

תזכרו - אם כואב לכם, סימן שאתם בחיים...

דרך צלחה,

נעמה ונגה