קמתי מוקדם בבוקר, מוכנה לעוד יום עבודה.
הרעיון היה גאוני אבל מאוד מסוכן. סיקרן אותי מאוד לדעת מה קרה בניהם, מה הרחיק בניהם...
התארגנתי מהר והספקתי גם לעשות מקלחת.
יואב הגיע והלכנו שנינו.
התקרבתי ליואב יותר, הרגשתי פתוחה איתו למרות... למרות שאני מכירה אותו רק שלושה ימים.
בדרך לעבודה שאלתי את יואב איך קוראים לילדה היפה שראינו אתמול.
מתברר שקוראים לה טל.
אחרי העבודה ישר הלכתי למנהלת, בתקווה למצוא שם תשובה.
"המנהלת?" פתחתי את הדלת למשרדה
"את יכולה לקרוא לי מרים" היא חייכה, "מה מעשייך כאן?" היא שאלה
"אני התחברתי לילדה מאוד יפה, קוראים לה טל. אני שכחתי לשאול אותה מה מס' החדר שלה כדי שנוכל להיפגש שוב.
את תוכלי לעזור לי בזה?" שיקרתי
"בוודאי. רק רגע... חדר מס' 369 קומה 6, אני מאוד שמחה שאת מתחברת עם ילדים" היא חייכה
"תודה" עניתי לה בחיוך ויצאתי.
היא לא שמה לב שלקחתי את המפתחות למשרד שהיו על שולחנה, מזל.
רצתי לחנות מפתחות הקרובה וביקשתי לשכפל את המפתח.
שילמתי לו ורצתי מהר חזרה לבית היתומים.
"מרים?" נכנסתי לחדרה
"כן סתיו" היא הייתה עסוקה בלחפש משהו שנפל לה לרצפה, 'מושלם' אמרתי לעצמי.
"רק רציתי להגיד לך תודה על כל העזרה שלך והתמיכה" שמתי את המפתח האמיתי על השולחן כפי שהוא היה מבלי שהיא תראה.
"אין בעד מה חמודה" היא קמה וחייכה אליי
"טוב אני אלך להתרגן לקראת השינה כבר מאוחר"
"לכי מתוקה"
שלב ראשון עבר מושלם.
ישבתי בספסל ליד המשרד כדי לראות מתי היא יוצאת.
אחרי כמה שעות היא יצאה ונעלה את משרדה.
חיכיתי רבע שעה כדי לבדוק אם באמת אף אחד לא יחזור כי הוא שכח משהו או סתם ייכנס למשרדה מנקה כדי לנקות.
פתחתי מהר את הדלת עם המפתח המשוכפל וחיפשתי את המפתחות לחדר מס' 369, של טל.
אלפי מגירות היו בתוך המשרד ואני חיפשתי אחת, אחת עד שלבסוף מצאתי.
"בינגו" אמרתי שמחה, יצאתי ממשרדה ונעלתי את הדלת.
-
קמתי בבוקר מוקדם מן הצפוי והתכוננתי לעבודה.
יואב הגיע כמו תמיד והלכנו ביחד.
"לטל יש עבודה?" שאלתי אותו בדרך
"כן, היא עובדת בשעות שלנו אבל בחנות בגדים בתוך הקניון" הוא חייך.
התחלתי להשתעל ולחשוף כישרון משחק שאף פעם לא היה לי.
"סתיו, את בסדר?" יואב שאל
"הגרון נורא כואב לי" השתעלתי שוב
"כדאי שאני אחזור לחדרי ואנוח, אני לא רוצה להדביק... אהו אהו (השתעלתי), אף אחד"
"כן, רצוי. לכי לחדרך ותנוחי, תלכי גם למרפאה כדי לבדוק מה יש לך"
"טוב. תודה יואב ביי"
"את בטוחה שאת לא רוצה שאבוא איתך?"
"כן כן, אני בטוחה. לך לעבודה ותגיד לאחראי שאני לא מרגישה טוב"
"אוקיי. תרגישי טוב" הוא חייך.
"תודה" חייכתי גם אני והלכתי חזרה לבית היתומים.
נכנסתי לחדרי ולקחתי מהמגירה את המפתחות של טל.
עליתי לקומה 6 וחיפשתי את דלת מס' 369.
"361...363... 365... 367... 369, זה החדר"
פתחתי את החדר עם המפתח וגיליתי חדר יפה, צבוע בגווני ורוד בהיר.
היו שם כל מני אביזרים בצבעי ורוד, וכמעט כל החדר היה בצבע ורוד.
"היא כנראה אוהבת את הצבע ורוד..." אמרתי לעצמי והתחלתי לחפש מקורות מידע עליה ועל יואב.
חיפשתי בכל המגירות, בכל הארונות ולא מצאתי דבר.
"אוי איזו טיפשה אני!" אמרתי לעצמי
התכופפתי וחיפשתי מתחת למיטתה.
הרגשתי ספר, עם כריכה עבה.
הוצאתי אותו מהר וגיליתי שזהו יומנה.
פתחתי אותו מהר והתחלתי לקרוא מההתחלה.
"יומני היקר,
עברו להם כמה חודשים ואני הכרתי ילד חמוד, בשם יואב.
הוא נראה ממש טוב והוא כל הזמן גורם לי לחייך =]
אין ספק שאני מתחילה להרגיש אליו משהו.
עברו כמה חודשים משהגעתי לכאן, ואנחנו מתקרבים יותר ויותר.
הייתה מסיבה מחוץ לבית היתומים.
הוא בא אליי ונישק אותי, נשיקה מדהימה, מלאת תשוקה.
אני אף פעם לא אשכח את הרגע הזה, את הרגע הקסום הזה"
דיפדפתי קדימה, כדי לקרוא את התקופה שבה הם נפרדו
"לקחנו פסק זמן אחד מהשני.
הכל באשמתי, הכל בגללי!
אני כזאת מפגרת.
איך יכולתי לעשות לו את זה?? איך יכולתי?
עכשיו הוא שונא אותי!
למה בגדתי בו?
אבל לפחות עכשיו אנחנו תיקו"
"היא בגדה בו? ומה זאת אומרת הם תיקו?? הוא בגד בה גם בהתחלה??" שאלתי שאלות לעצמי
המשכתי לקרוא ולקרוא,
הייתי מוצפת ממידע.
"עכשיו בכל ברור..." אמרתי וסגרתי את היומן.
התכופפתי שנית והחזרתי אותו למקומו.
"מה את עושה פה???" שמעתי קול של בת
'אוי לא...' אמרתי לעצמי וניסיתי למצוא מהר תירוץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
