"היי" חייכתי ליואב כשיצאתי ונעלתי אחרי מעיין.
"טוב אז... תהנו הערב" מעיין חייכה אלינו וחיבקה אותנו
"אל תשכחי מה אמרתי לך..." אמרתי למעיין בחיוך והיא קרצה לי
"ביי" אמרה מעיין והלכה
"אז לאיזו מסעדה הולכים?" שאלתי את יואב והחזקנו ידיים
"זו הפתעה..." הוא אמר וחייך חיוך זדוני
"אני צריך לקשור לך את העיניים" יואב אמרה והוציא מכיסו מטפחת
"לא... ואם אני אפול?" שאלתי פוחדת
"אל תדאגי, אני אשמור עלייך" אמר וקשר את המטפחת סביב ראשי
"את רואה משהו?" שאל
"לא" אמרתי וניסיתי למשש עם הידיים שלי את פניו
"אני פה" אמר בצחוק וזז כל הזמן
"די נו יואב... זה לא מצחיק!" אמרתי וכמעט נפלתי, יואב החזיק אותי
"טוב, בואי" אמר ולקח את ידי
הוא הוביל אותי לאט לאט, אמר לי כשיש מדרגה או סתם איזשהו "מכשול".
"הגענו?" שאלתי כשיואב עצר
"כן" אמר והוציא את המטפחת שהייתה סביב ראשי
"וואו!" אמרתי מופתעת ובחנתי את כל המקום
"אתה... אתה עשית את כל... ז..זה???" שאלתי המומה
"כן" חייך
בכל מקום היו נרות, גדולים וקטנים, בכל הצורות.
עלי פרחים קישטו את השולחן הגדול שעמד באמצע.
זה היה המקום שלנו, הגג שאנחנו תמיד עולים אליו אחרי העבודה.
האורות של העיר ביצבצו וענוצר נוף מדהים, אחר.
"יואב... זה כל כך מדהים" אמרתי ונישקתי אותו
"בואי שבי" אמר והזיז את הכסא כדי שאוכל לשבת
אכלנו, צחקנו, נהנו.
הכל היה פשוט מושלם.
"אני צריכה לספר לך משהו..." אמרתי ושתיתי מהיין הטעים
"מה?" שאל והכניס עוד חתיכת עוף לפה שלו
"זה בקשר למעיין. אתה חבר טוב של אוהד?" שאלתי
"בערך..." אמר ולא הבין למה אני חוטרת
"בקיצור, אתה יודע שהם היו חברים לפני כמה זמן?" שאלתי
"כן..." אמר והשפיל את עיניו
"אז אתה יודע שהוא.."
"בגד בה, כן אני יודע" הוא קטע את דבריי ושתה גם הוא מהיין
"אז אנחנו תכננו נקמה קטנה..." אמרתי בחיוך
"נקמה?" שאל לא מבין
"כן, בגלל שהוא בגד בה" אמרתי ולעסתי את הסלט
"למה?" שאל
"כי הוא יצא מניאק. הוא בגד בה... אחרי שהם היו הרבה זמן ביחד"
"אז מה? הדרך הכי טובה היא לנקום?!" שאל בכעס
"יואב מה יש לך?" שאלתי מופתעת מהכעס שלו
"כלום... סתם אני... כלום יפה שלי, כלום" אמר בחיוך והמשיך לאכול
"אתה לא חושב שצריך להחזיר לו? אני כל כך שונאת גברים כאלה,
הם איתך פרק זמן ארוך ואז בוגדים בך, שוברים לך את הלב" אמרתי
"אבל לא נראה לי שנקמה זה דבר טוב... רגע, מה חשבתן לעשות לו?" יואב שאל
"אתה לא מבין..." אמרתי בחיוך וסיפרתי לו הכל
"זה לא יילך" יואב אמר ישר בשלילה
"למה?" שאלתי לא מבינה, "זה מושלם!"
"אני מכיר אותו, זה לא יילך" אמר והמשיך ללעוס
"למה אתה כל כך שלילי?"
"למה את חייבת לעשות את זה?!" הוא שאל בתוקפנות וקם
"אתה יכול להגיד לי מה יש לך כבר?!" כעסתי
"למה את חייבת להתערב בכל דבר?!" הוא התעצבן
"מה? יואב, אני מנסה לעזור לחברה שלי... אני לא מבינה מה אתה רוצה" שאלתי פוחדת מהתנהגותו
"חברה שלך?! את בקושי מכירה את הילדה הזאתי!!
תפסיקי להתערב בכל דבר, די כבר!"
"מה יש לך?!?" שאלתי
"מה זה עניינך?!" שאל בתוקפנות
קמתי מהכסא, "תודה על ארוחת ערב נפלאה שהרסת, פשוט תודה יואב" אמרתי והלכתי משם
"סתיו! סתיו!" יואב קרא לי ואני רצתי.
הלכתי לחדר של מעיין, בתקווה שהיא תעזור לי, סיפרתי לה הכל.
"אני לא מבינה מה יש לו" אמרתי למעיין בבכי וישבתי על מיטתה
"אולי קרה משהו... אולי אין לו מצב רוח, הוא לא בן אדם כזה סתיו.
הוא לא יתחיל לכעוס עלייך על דבר כזה שטותי, זה פשוט לא.. לא הוא" מעיין ניסתה להרגיע אותי
"אז למה הוא התנהג ככה?"
"תדברי איתו, אני בטוחה שיש לו הסבר" מעיין אמרה ומזגה לי שוקו חם לכוס
"אחרי מה שקרה, אני לא הולכת לדבר איתו..." שתיתי מהכוס והבטתי בריצפה
-דפיקה בדלת-
נבהלתי, ידעתי שזה יואב.
סימנתי למעיין שאני לא פה עם הידיים
"מי זה?" היא שאלה והבטתי בה בפנים מפוחדות
"יואב, אני יודע שסתיו שם" יכולתי לשמוע את קולו
סימנתי לה שוב שאני לא פה ושלא תפתח לו.
"אז כנראה אתה לא יודע כי היא לא פה" אמרה מעיין.
"אני רק רוצה להיכנס, אני יודע שהתנהגתי מוזר ושהיא באה וסיפרה לך הכל.
אני יכול להסביר, אני יכול, אני רוצה. בקשה תפתחי לי.
התקרבתי אליה ולחשתי לה באוזן שאני אתחבא מתחת למיטה, הוא יספר לה הכל ואני גם אשמע.
התחבאתי מהר ושמעתי שהדלת נפתחה.
"תודה" אמר יואב
"מה קרה לך יואב? סתיו נכנסה בוכה, מפוחדת, עצובה. מה כבר עשית?"
היא שאלה ושניהם התיישבו על המיטה.
"אני... אני הגזמתי בתגובה שלי. היא סיפרה לי על הזה שלכן ו... די התפרצתי עליה" אמר יואב
"למה? מה גרם לך להגיב כל כך בכעס?" מעיין שאלה בהתעניינות
"אני... קרה לי משהו דומה... עזבי, זה ארוך" יואב נאנח
"יש לי זמן, דבר"
"זה היה בתקופה שהייתי עם טל, אני בגדתי בה. היא נשבעה שהיא תתנקם, היא כל כך שנאה אותי באותו הרגע.
היא בגדה בי גם, נקמה על הבגידה שלי. אחרי שחשבתי שהיא סלחה לי, שהיא התאהבה בי שוב.
היא עשתה כאילו היא אוהבת, כאילו היא סולחת אבל לא, הכל היה הצגה. ואז, כשהיינו בתקופה הכי מאושרת שלנו, היא תקעה לי סכין בלב והחזירה לי.
אחרי כמה שבועות היא הצטערה וביקשה סליחה, אמרה שהיא לא חשבה, שהיא לא התכוונה.
לא יכולתי להסתכל לה בעיניים. אני יודע שאני בגדתי, אני יודע שגם אני לא הייתי בסדר.
אבל היא כל כך פגעה בי, כל כך הרסה אותי באותו הרגע. לא יכולתי עוד, פשוט לא יכולתי."
שמעתי את קולו הרך, יכולתי לשמוע על קולו את הכאב שלו, את העצב.
"אני פשוט לא רוצה שיקרה את אותו הדבר איתך, הרי זה מה שתכננתן לעשות לא?
את תחזרי להיות איתו, תעשי כאילו את אוהבת אותו.
בשיא המערכת יחסים שלכם, הזמן שתהיו הכי מאושרים, והכי מאוהבים, את תיפגעי בו, תבגדי בו.
אז נכון שהוא בגד, ונכון שהוא הרס. אבל אל תנסי לעשות לו את אותו הדבר, זה לא שווה את זה וההרגשה שלך ושלו
לא תהיה הכי טובה, אני באמת מציע לך שלא תעשו את זה" אמר ומעיין השתתקה.
הייתי בהלם, היא לא כתבה את זה ביומן, היא לא!
היא כתבה שהם שווים, ששניהם בגדו אחד בשני אבל לא ידעתי שכך.. זה קרה.
שמעתי את יואב קם מהמיטה ובחן את החדר, ניסה למצוא משהו.
"אני מכיר אותה, אני יודעת שהיא מסתתרת איפשהו פה" יואב אמר והמשיך לחפש
ניסיתי להסתתר יותר, להידחס יותר אחורה. אבל ידעתי שבסוף הוא יימצא אותי.
"הנה את..." אמר בחיוך והסתכל עליי מתחת למיטה.
חייכתי בחיוך ממזרי ויצאתי משם, יואב עזר לי.
"אז אני מבין שגם את שמעת..." יואב אמר והביט לי בעיניי.
"כן... אני מצטערת, אנחנו לא נעשה את זה, נחשוב על משהו אחר... אולי נזרוק עליו בלונים?" חייכתי ויואב חיבק אותי
"את יודעת שלא התכוונתי לצעוק עלייך ולהתרגז נכון?" יואב שאל והרגשתי בטוחה איתו, בזרועותיו.
"אני יודעת" אמרתי ונישקתי אותו נשיקה ארוכה
"תמצאו לכם חדר!" מעיין אמרה ודחפה אותנו החוצה
"אחרי שהכל הסתדר, אני יכולה לישון שינה טובה אחרי כל הדרמה הזאתי. לילה טוב" אמרה בחיוך ואמרתי לה תודה.
יואב ליווה אותי לחדרי, בדרך ראינו אותה.
היא לא כעסה, היא לא צעקה עלינו, היא רק חייכה ונופפה לשלום.
"למה טל כל כך נחמדה פתאום?" יואב שאל אותי
"בגלל זה" אמרתי והסתכלתי על הבחור שהיה עם טל.
"הוא??" שאל יואב
"כן, הילד היפה הזה, סתכל איזה חתיך הוא" אמרתי והזלתי ריר (מטאפורה!)
יואב ציחקק ולעד לבחור "אני הרבה יותר יפה ממנו.." אמר ועשה פוזה של דוגמן
"כן... אנחנו עוד נעבוד על זה" אמרתי בחיוך והלכנו משם.
הדענו לחדר שלי, נעמדנו אחד מול השני.
"אז הכל הסתדר בסוף אהה??" יואב אמר בחיוך
"היי, בלי עין הרע" אמרתי ודפקתי שלוש פעמים על הדלת מעץ.
הוא חייך ונישק אותי נשיקה ארוכה עד שנכנסתי לחדר.
"מה זה???" שאלתי כשנכנסתי לחדר.
הייתי המומה, מבוהלת ובעיקר שמחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
