"ברוכים הבאים ילדתי החמודה" ניגשה אליי אישה מבוגרת
"נעים מאוד, אני מרים" היא הושיטה לי את ידה בנימוס
"נעים מאוד, אני סתיו" הושטתי לה גם את ידי ולחצנו ידיים
"אני המנהלת וזה בית היתומים. בואי איתי לחדרי ונשוחח" ביקשה
היא מיד הלכה ואני עשיתי כפי שאמרה
נכנסנו למשרד עם מחשב, כמה כסאות ומדפסת גדולה. על השולחן היו הרבה דפים ומסמכים.
"את באת אלינו מחיפה?" שאלה והסתכלה בדף מיוחד, כנראה הדף על אודותיי
"כן" עניתי
"אני מצטערת על הורייך, וודאי קשה לך מאוד..." ניסתה לנחם אותי
"אינך צריכה, זוהי לא אשמתך" ניסיתי לצאת מזה בצורה נחמדה ולהתחמק מנושא השיחה
"אפשר להגיד שאת תלמידה די טובה לא?" ראיתי שהסתכלה בתעודה שלי
"אני מנסה להיות כך..."
"יפה מאוד. את עולה לכתה י' נכון?"
"כן"
"חכי שנייה אני אבדוק איזו כתה פנוייה" היא חייכה אליי ופנתה למחשב
"את תלמדי בכתה י'5, אני בטוחה שתשתלבי שם מצוין" הודיעה לי
"ומה בעניין המגורים?" שאלתי סקרנית
"בינתיים את תגורי לבדך בחדר. איני רוצה לגרום מהומה לאיש. בעוד כשבוע-שבועיים נעביר אותך לחדר עם שותפות.
הנה המפתחות" היא הושיטה לי מפתח כסוף ומספר החדר המצורף לו.
"חדר מס' 117, קומה 4" היא אמרה
באתי ללכת אך היא עצרה אותי
"חכי רגע" אמרה, "את בוודאי לא יודעת לאן ללכת והיכן כל דבר. אני אשלח לפה ילד מכיתתך והוא יעזור לך להתמצא בבית היתומים." אמרה והתקשרה למס' כלשהו.
"יואב? כן.. אני צריכה שתבוא רגע... כן, כן עכשיו. תודה" היא ניתקה וקמה לעברי
"יואב יראה לך את המקום, הוא ילד נחמד וחביב. אני בטוחה שתסתדרי איתו עם שאר הילדים" היא חייכה אליי
תוך דקה יואב הגיע.
גבוה, עיניים ירוקות, שיער חום כהה, רזה מאוד וחיוך חמוד ביותר.
"כן המנהלת?" הוא פנה אל מרים
"אני צריכה שתראה לנערה החמודה פה את האיזור. היא חדשה וצריכה עזרה."
"אין בעיה" הוא חייך אליה ואליי
"בואי איתי" הוא אמר ואני הלכתי לידו
הוא הראה לי את הבית ספר, את מקום המגורים, את חדר האוכל ועוד מקומות.
"אוי איזה טיפש אני" אמר ונעצר מולי
"סלחי לי על חוסר הנימוס שלי... אני יואב" הוא חייך והושיט את ידו
"שלום, אני סתיו" חייכתי לעברו והושטתי את ידי ללחיצת יד חמה.
"מאיפה את?" הוא שאל והמשכנו ללכת
"מחיפה... ואתה?"
"אני מאשדוד"
"וכמה זמן אתה כבר פה?" התעניינתי
"שלוש שנים" אמר, "אני זוכר את היום הראשון, איך הייתי לחוץ ובדיוק כמוך, גם לי הראו את המקום" וחייך חיוך חמוד
חייכתי גם אני, החיוך שלו הדביק אותי.
"איפה אמרת שחדרך? אני אלווה אותך" הוא התנהג בנימוס
"חדר 117 קומה 4"
"בואי איתי"
הגענו למסדרון ארוך ובו הרבה חדרים. הלכנו והגענו לחדרי שהיה באמצע.
פתחתי אותו עם המפתח ונכנסתי פנימה. הייתה מיטה זוגית גדולה ונוחה, טלוויזיה ומחשב.
היא גם מקרר קטן, מטבח קטן גם כן, ארון בגדים, שירותים ומקלחת.
החדר היה גדול ומרווח וממש יפה.
"וואו" אמרתי כשנכנסנו לחדרי.
"משקיעים פה..." הוא חייך
"אנחנו מתחילים ללמוד עוד שבוע, אני מציע לך לנסות למצוא עבודה איפשהו מהר ולהשיג כמה שיותר כסף לקראת הלימודים.
אנחנו נקבל את הספרים והמחברות אך את שאר הדברים אנחנו צריכים לקנות, 'אתם כבר בוגרים ויכולים להשיג את כספכם לבד', ככה המנהלת אמרה לנו"
"איפה אפשר למצוא עבודה??" ניסיתי לברר
"בואי איתי מחר בבוקר לעבודה שלי, אני אשאל אם צריך מלצריות או משהו, אם לא אנחנו נחפש במקומות אחרים"
"את באמת תבוא איתי?" שאלתי מופתעת
"בוודאי!"
"אוקיי. אז מחר ב...?"
"בשבע וחצי תהיי מוכנה, אני אבוא אלייך לחדר ונצא"
"אוקיי. תודה רבה יואב..." חייכתי לעברו
"אין בעד מה" הוא חייך גם ויצא מחדרי.
השעון שמעל מיטתי הראה על 21:37.
'כדאי שאכנס להתקלח...' חשבתי לעצמי ופתחתי את המים שבמקלחת.
אחרי ריענון נעים של המקלחת החלפתי לפיג'מה.
לא היה לי כח לסדר את כל בגדיי בתוך הארון, הוצאתי את הקרמים, המסכות, מברשת שיניים, מברשת שיער ועוד דברים חיוניים בשירותים.
ציחצחתי שיניים ושתפתי את פניי.
הייתי עייפה וצנחתי לתוך המיטה הרכה ונרדמתי מהר, מחכה למחר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
