סיפור בהמשכים

אני מתגעגעת. אליך.

שמח?

מדהים כמה אתה מגעיל אותי בכל פעם מחדש,

וכמה אתה גורם לי לאהוב אותך יותר בכל פעם מחדש.

 "זאת המטרה שלך בחיים? לשבור כמה שיותר לבבות?"

 "כן"

 "אתה מגעיל אותי"

 "אני יודע"

 "אל תשכח שיש בנות שלא אוהבות אותך, ושלא שברת להן את הלב."

 "אל תדאגי, לאלה שלא שברתי- אני אשבור."

למה כשאני קוראת את השורות האלו שוב ושוב- אני מייבבת ובוכה כמו

ילדה בת 5 שגנבו לה את הסוכריה?

למה, בדרך מוזרה ושנואה כלשהי, אכפת לי מה הוא עושה?

ולמה לעזאזל אני לא יכולה לשכוח אותו מהלב?

 "ואת תראי, אני עוד אהיה כדורגלן מפורסם, עם המון כסף,

 שהמון בנות ירדפו אחריו כמו משוגעות."

 "בטח"

 "ואת, את- את תהיי אישתי"

 "תמשיך לחלום, כי אני, אני- אני אף פעם לא אהיה אשתך."

בבקשה, בבקשה מכם תגידו לי שיהיה טוב.

כי אני לא מצליחה, אני לא מסוגלת יותר לשנן את המילים האלו.

אני משקרת לעצמי.

אני חייבת מישהו שיגיד את זה, אחרת אני אשבר. ואתרסק.

בבקשה תגידו לי שיהיה בסדר,

כי אני פשוט לא מצליחה לראות אותו בא.