סיפור בהמשכים

השמיים יורדים אל חלוני

חורף בחוץ וקיץ בי

האם אתה זוכר ?

כשהשתיקות ארוכות , זוכר ?

והמילים רחוקות

איך הייתי בך

ורציתי לבכות ..

הימים נאספו לביתי

השנים נחרטו בגופי

האם אתה זוכר ?

נגיעות ארוכות , זוכר ?

האם היית שלי ?

כשעטפתי אותך

ורציתי לבכות ..

ידעתי תמיד שזה ייגמר

אני ידעתי תמיד שאני אשאר, לבכות

הימים הם רק נוף , נוף ברחוב

השנים הם רק אופק , אופק בסוף

האם אתה זוכר ?

כל מילה. מדהים עד כמה שיר יכול להיות נכון, ועד כמה אפשר להתחבר אליו.

אתה באמת היית שלי ? אתה באמת אהבת אותי ?

או שכל המילים , כל הליטופים , כל הנגיעות , כל הזיכרונות ..

האם הם היו שקר ?

האם כשנישקת אותי, חשבת על אחרת ?

האם כששלחת לי סמס 'אני אוהב אותך', היית באותו זמן איתה ?

והכי מעצבן אותי שידעתי שזה מה שיקרה, כ"כ ידעתי.

ואמרת לך, אמרתי לך שאני לא רוצה להיפגע !

"את לא תיפגעי, אני מבטיח"

מה לעזאזל חשובה ההבטחה שלך עכשיו ?!

אני פגועה. אני פגועה וזה לא מזיז לך.

כי אותי אתה ניצלת, בי אתה שימשת. וסיימת איתי, גמרת איתי.

זרקת אותי לפח משומש מבלי להביט אחורה שנית.

וכל הזמן הזה אחרי אתה רק השלית אותי.

ונתתי לזה להימשך, ונתתי לי לחיות בחלום הלא מציאותי הזה, כי רציתי אותך.

לא, לא היינו ביחד. אבל מצד שני- כן היינו ביחד.

ואני כ"כ מצטערת שנתתי לך לנצל אותי ככה.

כל המילים שלך .. הם נחשבים לכלום.

כי עכשיו אתה איתה, נכון ?

אחרי כל מה שאמרת לי, אתה איתה עכשיו, לא איתי.

ואני שוב פעם בוכה. בגללך. אלוהים, אתה כזה מטומטם !

אני מאחלת לך שתישבר לך היד השנייה.

שמתכת רותחת תיפול מהשמיים ישר לפנים שלך, ושתהפוך להיות מכוער.

ושככה אף אחת יותר לא תרצה אותך, ותבין מה זה להיות לבד. תבין מה זה להיות מושפל.

כי רק ככה אתה יכול להבין את זה, ולא בשום צורה אחרת.

אז כן, אני אוהבת אותך, אני מאוהבת בך.

אבל אני שונאת את זה, אני מתעבת את זה. אם הייתה כל דרך כלשהי לשנות את זה- הייתי עושה.

כי אתה מגעיל אותי, אתה מחליא אותי.

וכנראה אני כן נמשכת לבחורים הרעים, אחרי הכל..