סיפור בהמשכים

רבנו אתמול. אני חושבת שזה היה הריב הרציני הראשון שהיה לנו עד עכשיו, ועדיין, הוא לא היה כזה גדול.

אתה יודע שאין לי בעיה עם זה שאתה שותה. זה בסדר גמור, תעשה מה שאתה רוצה, אני סומכת עליך.

אני יודעת שאתה לא עושה את זה כל יום, רק בפעמים רחוקות ובמקרים מסויימים, וגם, כשזה קורה- אתה לא שותה הרבה.

אתה ילד טוב ע', באמת. יש לך לב טוב. אתה בן אדם טוב. אבל לפעמים.. לפעמים אתה לא מודע למצבים שאתה פוגע באנשים.

מעליב, משפיל, דורך.. ובלי כוונה.

אין לך אופי, ע'. אתה יודע למה התאהבתי בך? בגלל היחס שלך אליי. לא בגלל שום דבר אחר. לא יופי, לא שמופי, רק בגלל היחס. היחס הזה שאני לא מישהי מיוחדת, היחס הזה שאתה לא נותן לי יותר מדי תשומת לב, לא מרעיף עליי אהבה. ולאט-לאט כבשת אותי, אין מה לעשות, אני תמיד מתאהבת בטיפוסים האלה.

הקשים להשגה, ה"רעים", האלה עם הביטחון העצמי, האלה שהיו עם מלא בנות, האלה שלפעמים מתנהגים אליך מגעיל, ולפעמים הכי יפה בעולם.

ואז נהיינו ביחד. והשתנית אליי. ריאתי צד אחר, יותר טוב. ראיתי אהבה. ראיתי אותך, הילד שבחיים לא הייתה לו חברה יותר מחודש, הילד שהחליף בנות כמו גרביים- אותו הילד התאהב בי. והתחייב אליי, להיות שלי.

והילד הטוב הזה נגלה לפניי. ואני אוהבת את הילד הטוב הזה ע'. אבל יש רגעים, וביניהם כשאתה שיכור, שהילד הרע הזה חוזר.

אתה לא רע ע', זה לא מה שאני אומרת. ממש לא. אתה פשוט לא שם לדברים שאתה עושה, שאתה אומר, שאתה רומז.

אתה פוגע, ובלי כוונה. אתה מעליב ומכאיב..

אתה יודע שאני חושבת כל יום על פרידה? וכל פעם שאני מחליטה שזהו, אני חייבת לגמור עם זה, זה לא שווה את זה, יש בי יותר מדי כאב- אני מתחרטת.

אני חושבת את החיים שלי בלעדיך ואני רואה שאין לי חיים. הפכת אותי לחלק ממך, לחלק מהשיגרה שלך, מהיום-יום. איך אני יכולה עכשיו לעזוב?

מי ישאר לי? מי יהיה איתי? למי אני אלך?

נתתי את כל כולי לך, נשאבתי לעולם שלך. ואני אוהבת להיות בו ע', זה עולם כזה יפה, וקסום, ומיוחד. אז איך אני עכשיו אעזוב אותו? אלך ממנו?

עשית מעל ומעבר איתי. חודשיים זה לא קל, זה לא פשוט. במיוחד בשבילך.

ואני רואה את האהבה שלך אליי, את הנאמנות. אבל זה לא מספיק לי.

אני מצטערת שאני אומרת את זה ע', אבל זאת האמת. אני לא יכולה להמשיך לשקר לעצמי. מגיע לי משהו יותר טוב.

אני לא צריכה לסבול בגלל אהבה, בגללך. זה לא אמור להיות ככה.

אני נזכרת בשיחה שלי ושל חברתי.

"למה התאהבת בו?" היא שאלה. "מה מצאת בו?"

"אני לא יכולה להסביר את זה ת' ," אמרתי לה, מחפשת את המילים הנכונות. "הוא בדיוק הטיפוס שלי. הזה שלא מתאמץ יותר מדי, שלא רוצה יותר מדי. הbad boy שמשנה את ההתנהגות שלו רק בשבילי. ואני יודעת שאין בו עומק, אין לו. זה לא אחד שאני יכולה לשבת איתו על נושא עמוק ולדבר איתו, הוא הכי לא כזה בעולם, הוא לא חכם, הוא לא שנון במיוחד- אבל זה ע'. התאהבתי בו, אלוהים יודע למה."

"את יודעת שאם היית עם א' הכל היה טוב ויפה, לא היו לך צרות. הייתם מושלמים ביחד. בלי בעיות, בלי כאב, בלי סיבוכים."

נאנחתי. "נכון, היינו מושלמים ביחד. ולא היו לנו צרות, והיינו מחזיקים הרבה זמן מעמד, אני בטוחה בזה. ואני כן מרגישה דברים לא', אני תמיד ארגיש, כמו שאני יודעת שגם הוא ירגיש אליי. אבל אני לא אהיה מאוהבת בו. לא יהיה לי איתו את הסבל הזה, את הצער הזה שיש לי לפעמים עם ע'. יהיה לנו יותר מדי טוב. אנחנו נהיה יותר מדי מושלמים. וזאת הבעיה שלי, זה הפאק שבי. אני לא מחפשת את הטוב, הוא משעמם אותי. בגלל זה התאהבתי בע'. תקראי לי מזוכיסטית, תקראי לי מפגרת- אבל אני פשוט חייבת את הסבל הזה עם מישהו, את האי-שלמות הזאת."

אני עכשיו חוזרת וקוראת את כל השיחה. היא בחיים לא תבין. גם אני לא הייתי מבינה אם זה היה הפוך.

יש הרבה זוגות עכשיו, ע'. אני וי' ספרנו 20 שאנחנו מכירים. 20 זוגות. נכון שזה משוגע?

והקטע הכי מצחיק בכל הסיפור הזה הוא שאני יודעת שאנחנו, מבין כל ה20 זוגות האלו, אנחנו הכי רחוקים.

לשנינו יש ספייס כזה, הספייס שנחוץ לשנינו, ואנחנו לא עוברים אותו. וכולם דבוקים אחד לשני, ומראים את אהבתם. ואנחנו לא.

לפעמים, ברגעים מסויימים, אנחנו כן. אבל רוב הזמן? לא.

אני יודעת שאתה אוהב אותי, וגם אני אוהבת אותך.

אבל אנחנו צריכים לדבר. אי אפשר להתחמק מזה יותר. ביום שני אני אבוא אליך, ואני אשפוך הכל.

את זה שאתה מעדיף שנהיה עם חברים שלך מאשר לבד, את זה שאתה מעיף להיות איתם מאשר איתי, את זה שאתה כל הזמן מספר לי סיפורים על ידידות שלך ואקסיות וכוסיות אחרות, סיפורים שאני ממש לא רוצה ולא צריכה לשמוע, את זה שלא היה יום אחד מתוך כל החודשיים האלו שהיינו רק אתה ואני-לבד, את זה שמבחינתך זה בסדר לא להגיד לי שלום בבצפר, ובכלל, לא לראות אותי בבצפר, את זה שאתה אומר שלבוא לפה, לאיפה שאני גרה, זה סתם משעמם ושאין מה לעשות פה. להיות איתי זה לא מספיק לך? אתה חייב עוד אנשים?

בטח שאתה חייב. אתה ע'. אתה חייב להיות מוקף ילדים, וחברים, ומעריצים. כמה שיותר- יותר טוב.

כמה דברים אני שונאת ואוהבת אצלך.. זה לא נתפס.

אז נדבר. ונראה לאן זה יוביל. אני מקווה שלא לפרידה, אבל מה שיקרה יקרה. ומה שקורה? קורה לטובה.

שבוע טוב ע',

אני מקווה שיום אחד תתבגר,

ל'.