סיפור בהמשכים

כולם חארות, בסופו של דבר. כל הגברים.

לא משנה כמה נחמדים הם יהיו, כמה מתוקים, כמה מתחשבים, אצילים, חמודים, בסופו של דבר- החרא ייצא מהם.

ולא, הוא לא יצא מהחור שאתם כנראה חושבים עליו עכשיו. הוא ייצא מהאישיות שלהם, מהנפש הרקובה שלהם ויראה את פרצופם האמיתי.

וכשאת מגלה את פרצופם האמיתי, מאחורי המסכה המהודרת והמעורפלת הזאת שהם חובשים על פניהם- את מגלה עולם מסריח.

כי בהתחלה, הכל נראה מעולה. זה זורם, הוא חמוד, הוא מחמיא, הוא דואג, הוא הכל.

ואז, כשהוא מתחיל לקלוט שזהו, את אצלו- הוא מתנהג כרגיל. לא צריך יותר להיות נחמד, הרי כבשתי אותה. לא צריך יותר להיות מתחשב, הרי השגתי אותה. לא צריך להיות כלום. פשוט בואו נתנהג כמו חמורים חסרי כבוד ונשתין על כל בן אדם אקראי שעובר על פנינו סתם כי אנחנו משועממים מטימטום יתר.

אוח, כמה שאני שונאת בנים. ועוד יותר שונאת את העובדה שאני נמשכת אליהם כל פעם מחדש. ומתאהבת.

אבל למה? למה אתם צריכים להתנהג ככה?

למה אתם צריכים את כל הפוזה הזאתי? את כל ההתנהגות הזאתי? בשביל מה? בשביל להיראות "מאצ'ו"?, "גבר"?

כדי להוכיח לאנשים שאין לכם רגשות? שאין לכם לב? כדי להראות לחברים שלכם כמה אתם שווים, ואיך אתם גדולים?

אבל בתכלס- אתם כ"כ קטנים.

הציפרן בזרת שברגל שלי עצומה יחסית אליכם.

ועדיין, בכל זאת, אני מאמינה שאי שם יש את האחד. האחד שלא אכפת לו מה קורה בעולם, לא אכפת לו איך מתנהגים- הוא יעמוד על עקרונותיו, גם אם הן נוגדות את כל מה שהכיר וחווה. הוא יעמוד עליהן, על אמונותיו, על ערכיו, ולא ילך אחרי האחר.

הוא יזקוף את ראשו- כי הוא יודע שהוא הולך בדרכו שלו, גאווה מנצנצת בעיניו.

ויהיו לו את כל התכונות הנחוצות- הומור, אופי, יופי, התחשבות, אצילות, רגישות.. כל התכונות שבעיני ה"גברים" נחשבים לחולשה, בעיני הם חוזק.

ולא סתם חוזק. כל בחור שלא נגרר אחרי האחר, שחושב רק איך שהוא רוצה, שלא אכפת לי מאחרים.. בחור כזה אני סוגדת לו.

וכן, אני אפילו ארדוף אחריו, אם זה מה שאצטרך לעשות. אני "אשפיל" את עצמי בתור בחורה, ואתחיל עם גבר כזה.

שלא תחשבו לא נכון, אני לא מדברת על כל הבנים הערסים שחושבים שככה צריך לפעול מלכתחילה- להתנהג בצורה נבזית ודוחה לבנות, לא.

שיעשו מה שהם רוצים. אם הם מצליחים לחיות עם עצמם במצפון נקי ושקט- שיהיה להם בכיף.

אני מדברת על אלה עם האישיות האחרת, שלא חושבים כמו כולם, עם דעות שונות, ערכים שונים, שפשוט נגררים עם ההמון.

כולם עושים את זה? אז גם אני אעשה את זה. נקרא כוסית לכל בחורה שנראית טוב? כמובן. אפילו שאני יודע שהיא מילה קצת פוגעת, למרות שכוונתה רק להחמיא לחיצוניות. בתוך תוכי אני קורא לה יפה. אבל להגיד את זה בקול רם? את המילה 'יפה'? הרי כולם יחשבו שאני נמושה ומפגר.

זה כזה דבילי. אני יכולה לשנוא אנשים כאלה.

אנשים חלשים, בלי אופי, בלי עמוד שגרה. הולכים אחרי אנשים שוטים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם.

כולם מעליבים בחורות? כולם פוגעים בהם? כולם מזלזלים בהם? זה לא נראה לי טוב, ולא נראה לי שככה זה צריך להיות. אבל אם כולם עושים את זה, למרות שאני לא חושב ככה.. אז אני אעשה את זה. הרי כולם עושים את זה, לא?

יש לי רק דבר אחד להגיד- חשיבה מפגרת.

בנים, אתם, בתור העם שקורא לעצמו העם הנבון ולשלנו העם המטומטם- אתם מוכיחים בדיוק את ההפך.

הבורות שיש בכם.. היא פשוט עצומה.

לא משנה כמה בנים אני פוגשת או מכירה- ערסים, אוחצ'ות, גייז, אפילו חנונים.. כולם מאכזבים.

רק הנורמלים, שנשארים אצלי בתקן ידידים (הראה לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה) אני יכולה להגיד עליהם שהם באמת נורמלים.

אני יוצאת וקוראת, לכל האלו שלא יודעים מה לעשות עם עצמם, שיודעים שהדרך של כמה בנים היא לא נכונה, והם יודעים בתוך תוכם שהם לא רוצים להיות כאלה- אל תיגררו. אל תיתנו לזה להימשך. אתם רואים מישהו מעליב בחורה? מקלל אותה? משפיל אותה? א-ל תיקחו בזה חלק. אל תסתובבו בכלל עם אנשים מתועבים כאלו.

תהיו אתם. ולא אחרים. כי מי שאתה ומה שאתה- זה הדבר הכי מיוחד שיש, והוא מייחד ומבליט אותך בצורה הטובה ביותר.

תפסיקו להתחבא מאחורי הפחדנות. תהיו אמיצים וחכמים.

ולמרות שאני יודעת שלא שיניתי עכשיו כלום, חוץ מכמה משפטים שנונים במוחי והתלהבות יתר על נושא מעניין- העיקר שניסיתי.

אח, כמה כעס פרקתי.

יום טוב שיהיה לכם,

ל ו ל ה.

רבנו אתמול. אני חושבת שזה היה הריב הרציני הראשון שהיה לנו עד עכשיו, ועדיין, הוא לא היה כזה גדול.

אתה יודע שאין לי בעיה עם זה שאתה שותה. זה בסדר גמור, תעשה מה שאתה רוצה, אני סומכת עליך.

אני יודעת שאתה לא עושה את זה כל יום, רק בפעמים רחוקות ובמקרים מסויימים, וגם, כשזה קורה- אתה לא שותה הרבה.

אתה ילד טוב ע', באמת. יש לך לב טוב. אתה בן אדם טוב. אבל לפעמים.. לפעמים אתה לא מודע למצבים שאתה פוגע באנשים.

מעליב, משפיל, דורך.. ובלי כוונה.

אין לך אופי, ע'. אתה יודע למה התאהבתי בך? בגלל היחס שלך אליי. לא בגלל שום דבר אחר. לא יופי, לא שמופי, רק בגלל היחס. היחס הזה שאני לא מישהי מיוחדת, היחס הזה שאתה לא נותן לי יותר מדי תשומת לב, לא מרעיף עליי אהבה. ולאט-לאט כבשת אותי, אין מה לעשות, אני תמיד מתאהבת בטיפוסים האלה.

הקשים להשגה, ה"רעים", האלה עם הביטחון העצמי, האלה שהיו עם מלא בנות, האלה שלפעמים מתנהגים אליך מגעיל, ולפעמים הכי יפה בעולם.

ואז נהיינו ביחד. והשתנית אליי. ריאתי צד אחר, יותר טוב. ראיתי אהבה. ראיתי אותך, הילד שבחיים לא הייתה לו חברה יותר מחודש, הילד שהחליף בנות כמו גרביים- אותו הילד התאהב בי. והתחייב אליי, להיות שלי.

והילד הטוב הזה נגלה לפניי. ואני אוהבת את הילד הטוב הזה ע'. אבל יש רגעים, וביניהם כשאתה שיכור, שהילד הרע הזה חוזר.

אתה לא רע ע', זה לא מה שאני אומרת. ממש לא. אתה פשוט לא שם לדברים שאתה עושה, שאתה אומר, שאתה רומז.

אתה פוגע, ובלי כוונה. אתה מעליב ומכאיב..

אתה יודע שאני חושבת כל יום על פרידה? וכל פעם שאני מחליטה שזהו, אני חייבת לגמור עם זה, זה לא שווה את זה, יש בי יותר מדי כאב- אני מתחרטת.

אני חושבת את החיים שלי בלעדיך ואני רואה שאין לי חיים. הפכת אותי לחלק ממך, לחלק מהשיגרה שלך, מהיום-יום. איך אני יכולה עכשיו לעזוב?

מי ישאר לי? מי יהיה איתי? למי אני אלך?

נתתי את כל כולי לך, נשאבתי לעולם שלך. ואני אוהבת להיות בו ע', זה עולם כזה יפה, וקסום, ומיוחד. אז איך אני עכשיו אעזוב אותו? אלך ממנו?

עשית מעל ומעבר איתי. חודשיים זה לא קל, זה לא פשוט. במיוחד בשבילך.

ואני רואה את האהבה שלך אליי, את הנאמנות. אבל זה לא מספיק לי.

אני מצטערת שאני אומרת את זה ע', אבל זאת האמת. אני לא יכולה להמשיך לשקר לעצמי. מגיע לי משהו יותר טוב.

אני לא צריכה לסבול בגלל אהבה, בגללך. זה לא אמור להיות ככה.

אני נזכרת בשיחה שלי ושל חברתי.

"למה התאהבת בו?" היא שאלה. "מה מצאת בו?"

"אני לא יכולה להסביר את זה ת' ," אמרתי לה, מחפשת את המילים הנכונות. "הוא בדיוק הטיפוס שלי. הזה שלא מתאמץ יותר מדי, שלא רוצה יותר מדי. הbad boy שמשנה את ההתנהגות שלו רק בשבילי. ואני יודעת שאין בו עומק, אין לו. זה לא אחד שאני יכולה לשבת איתו על נושא עמוק ולדבר איתו, הוא הכי לא כזה בעולם, הוא לא חכם, הוא לא שנון במיוחד- אבל זה ע'. התאהבתי בו, אלוהים יודע למה."

"את יודעת שאם היית עם א' הכל היה טוב ויפה, לא היו לך צרות. הייתם מושלמים ביחד. בלי בעיות, בלי כאב, בלי סיבוכים."

נאנחתי. "נכון, היינו מושלמים ביחד. ולא היו לנו צרות, והיינו מחזיקים הרבה זמן מעמד, אני בטוחה בזה. ואני כן מרגישה דברים לא', אני תמיד ארגיש, כמו שאני יודעת שגם הוא ירגיש אליי. אבל אני לא אהיה מאוהבת בו. לא יהיה לי איתו את הסבל הזה, את הצער הזה שיש לי לפעמים עם ע'. יהיה לנו יותר מדי טוב. אנחנו נהיה יותר מדי מושלמים. וזאת הבעיה שלי, זה הפאק שבי. אני לא מחפשת את הטוב, הוא משעמם אותי. בגלל זה התאהבתי בע'. תקראי לי מזוכיסטית, תקראי לי מפגרת- אבל אני פשוט חייבת את הסבל הזה עם מישהו, את האי-שלמות הזאת."

אני עכשיו חוזרת וקוראת את כל השיחה. היא בחיים לא תבין. גם אני לא הייתי מבינה אם זה היה הפוך.

יש הרבה זוגות עכשיו, ע'. אני וי' ספרנו 20 שאנחנו מכירים. 20 זוגות. נכון שזה משוגע?

והקטע הכי מצחיק בכל הסיפור הזה הוא שאני יודעת שאנחנו, מבין כל ה20 זוגות האלו, אנחנו הכי רחוקים.

לשנינו יש ספייס כזה, הספייס שנחוץ לשנינו, ואנחנו לא עוברים אותו. וכולם דבוקים אחד לשני, ומראים את אהבתם. ואנחנו לא.

לפעמים, ברגעים מסויימים, אנחנו כן. אבל רוב הזמן? לא.

אני יודעת שאתה אוהב אותי, וגם אני אוהבת אותך.

אבל אנחנו צריכים לדבר. אי אפשר להתחמק מזה יותר. ביום שני אני אבוא אליך, ואני אשפוך הכל.

את זה שאתה מעדיף שנהיה עם חברים שלך מאשר לבד, את זה שאתה מעיף להיות איתם מאשר איתי, את זה שאתה כל הזמן מספר לי סיפורים על ידידות שלך ואקסיות וכוסיות אחרות, סיפורים שאני ממש לא רוצה ולא צריכה לשמוע, את זה שלא היה יום אחד מתוך כל החודשיים האלו שהיינו רק אתה ואני-לבד, את זה שמבחינתך זה בסדר לא להגיד לי שלום בבצפר, ובכלל, לא לראות אותי בבצפר, את זה שאתה אומר שלבוא לפה, לאיפה שאני גרה, זה סתם משעמם ושאין מה לעשות פה. להיות איתי זה לא מספיק לך? אתה חייב עוד אנשים?

בטח שאתה חייב. אתה ע'. אתה חייב להיות מוקף ילדים, וחברים, ומעריצים. כמה שיותר- יותר טוב.

כמה דברים אני שונאת ואוהבת אצלך.. זה לא נתפס.

אז נדבר. ונראה לאן זה יוביל. אני מקווה שלא לפרידה, אבל מה שיקרה יקרה. ומה שקורה? קורה לטובה.

שבוע טוב ע',

אני מקווה שיום אחד תתבגר,

ל'.