כזאת אני, המצב רוח שלי קיצוני , או שטוב לי הכי בעולם , או שרע לי .
פשוט אין באמצע.
אז בשבוע האחרון היה לי רע, הרגשתי שאני לא מוצאת את עצמי בשום מקום, הרגשתי לבד.
מצד אחד זה גם מה שרציתי באותם רגעים , להיות לבד , לא רציתי שאף אחד ידבר איתי או יתקרב אלי, הרחקתי את כולם .
רק התגעגעתי למי שלא שם כל יום , למי שאני לא מרגישה שאני מעיקה עליו .
לחברות שלי ,שעד היום אני מתחרטת שאני לא איתן , אבל בזכות זה גם שמרנו על קשר יותר טוב .
ואליו , למרות שגם איתו אני מרגישה שאני מעיקה עליו , שרק אני מתקשרת ,שהוא לא מתקשר בכלל, לא שואל מה שלומי , שאני כל הזמן מבואסת .
היה לי כל כך רע, הוא ידע את זה, כי התקשרתי, כי באמת התקשרתי ואמרתי לו אחרי כלכך הרבה זמן שלא עשיתי את זה אף פעם.
והוא ידע שרע לי ובכל זאת לא התקשר לשאול יום אחרי מה איתי.. כמו שאני רגילה שהוא עושה.
הוא לא התקשר בכלל השבוע , במקריות נפגשנו בכלל .
כל השבוע הייתי מבואסת ,מכל דבר הכי קטן , השתדלתי לצאת מזה בכל הכוח ואפילו הצלחתי רק שאחרי שניה שמישהו עשה משהו לא במקום
נכנסתי לזה שוב, לדכאון הזה ,להרגשה הזאת שאני לא רוצה כלום מאף אחד, שאני רוצה להיות לבד ,ובעצם לא רוצה להיות לבד, שאני רוצה להרגיש טוב ,
אבל בעצם לא רוצה . לתחושה הזאת שפשוט רע לי, ולא אכפת לי מכלום ,שהכל רע ושאין שום דבר טוב בחיים שלי.
למרות שידעתי שזה כלכך לא נכון.
בעצם הכל מושלם בחיים שלי , יש לי חבר -מדהים , לא הייתי יכולה למצוא מישהו יותר טוב ממנו בחיים ובעצם זה כל מה ששאפתי אליו בחיים .
יש לי חברות מקסימות שתמיד שם . יש לי ידידים נפלאים שתמיד מצחיקים אותי, יש לי משפחה הכי טובה שיש ,
יש לי בית , אוכל וכל מה שאני צריכה .
מה רע לי ?
כן ,נכון.. מותר שיהיה רע לפעמים כי בעצם אף פעם לא טוב לגמרי .
אבל להכנס לזה יותר מדי ,לשקוע בדכאון כזה , בלי שום סיבה בעצם , נשמע לי לא בסדר.
אני מאוכזבת מעצמי לפעמים , שאני לא יוצאת מזה, שאני לא רוצה. שאני מתאכזבת מכולם , שאני כועסת על כולם, שאני מרחיקה אותם .
אני מיואשת מעצמי , שאני לא ממשיכה להלחם על האושר שלי , שאני לא עושה כלום ונשארת במצב הזה .
אני מיואשת ומאוכזבת מכולם , שכאילו לא רוצים לעזור לי ,לפחות מהנקודת ראיה שלי ,
שאני צריכה שהם כן ירימו טלפון וישאלו אותי אם אני בסדר, ומה שלומי, ובמיוחד הוא .
והוא לא עושה את זה .
ואני לא רוצה להתקשר ,לא רוצה להעיק , או לפחות להרגיש שאני מעיקה .
היה לי כלכך טוב איתו אתמול , הוא הבן אדם היחידי שהצליח להעלות לי חיוך על הפנים ,
ההרגשה הזאת ,האושר הזה, עובר כלכך מהר , בבוקר כשאני קמה אחרי חלומות מתישים ,
וכאילו לא זוכרת שום דבר מאתמול , זה כבר לא אותה ההרגשה הטובה .. רק זכרון . כאילו רחוק .
אני יודעת שיהיה בסדר, אפילו שזה נראה כאילו אני לא אצא מזה אף פעם , אבל תמיד בסוף אני בסדר .
הגרון כואב לי , תקופה של חולות ,כולם חולים .
כל הגוף כואב לי מלהשתעל .. אבל ככה אני בדרך כלל , המצב הנפשי שלי משפיע על המצב הפיזי .
מיוחדת שכמוני .
someone in this world
כינוי:
..someone in this world
בבלוג זה
בכל הבלוגים
