בתכל'ס, זה לא היה ביג דיל. קיבלנו הפנייה מהרופאה שהזמנו הביתה, ונסענו למיון בבוקר.
דקרו לי את הבטן מיליון פעם, בדק אותי גיניקולוג, פעמיים רופאת ילדים, כמה אחיות וכירורג, בדיקות שתן, בדיקות דם- ואינפוזיה, שהיא הייתה החלק הכיפי ביחס לשאר הבדיקות.
היה לי אפילו כיף במיון, הייתי עם תומר ונהניתי איתו, צחקתי עם הרופאים והגיניקולוג הסביר לי שמתיאטרון לא מתפרסמים- אבל שלא אתקע עם מקצוע שאני לא שואבת ממנו סיפוק. הוא היה די מתוק, ורוסי כזה, והגיע תוך 2 דקות למקומות שלחבר שלי לקחו כמה חודשים טובים להגיע אליהם.
אבל הוא היה נחמד אליי. והג'ל היה קפוא, כמו המוות. (:
האינפוזיה הייתה החלק המצחיק. ישבתי שלוש שעות מחוברת לאחת, צריך להעמיס על שלפוחית השתן על מנת שהרחם יזוז ויוכלו לראות אותו טוב באולטראסאונד, קיצור- זיוני שכל טהורים.
אחרי שלוש שעות, היה לי רק מעט לחץ. אז מה, הלכו והביאו שקית לחץ. שזה קצת כמו מלבוש לאינפוזיה, די מחמיא- חמוד כזה.
אז לוחצים, ואז מטפטפים יותר מים. ומה קורה כשמעלים לחץ? (ממש קורס שישים עברתי שם)
יוצא דמוש. לא ביג דיל, אבל הוא יוצא לצינור ומוציא את אמא שלי מהכלים, עם הזמן הדם מוצא לו מסווה במים, ואז הוא סתם נראה כמו פס- מה שקצת מזכיר גולות, אבל הוא נעלם בסוף ואז העירוי כבר לא מגניב.
בכלל.
באופן כללי, כל העסק די מתיש- אבל היה לי כיף. היה כיף במיון.
ויש לי שחלות!
ראיתי אותן.
כן.
זהו, בעצם.
דמבי, נשבעת שאין דג מושלם ממך בעולמוש. ♥
עריכה:
שכחתי לציין מה נסגר עם זה בכלל.
הכבד שלי קצת לא מתפקד, יש לי מחלת הנשיקה- אבל זה לא עצר את תומר מלנשק אותי, ובדוגרי- כבר שבוע אנחנו מתמזמזים על ימין ועל שמאל למרות החום ולא קרה לו כלום. אני אנמית לאללה, ורצו לתת לי תוספי מזון- אבל אמרתי זובי. קודם שיהיה מזון, אח"כ תוסף.
לא בדקו גובה ומשקל, תודה לאל.
בינתיים אני במעקב (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
