."And when dad looked at me, he said, "Never, ever, give up on your dreams

איפה נתחיל בכלל?

קורס מש"צים..

החוויה הכי מדהימה שקרתה לי עד היום.

כל הקושי והחום, הזיעה.. זה היה פשוט שווה הכל.

אין לכם מושג כמה קשה לעזוב את כל ה-20 ומשהו חברים החדשים שלכם, אחרי שהייה של 10 ימים ביחד..

אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד.

כמה קשה לעזוב את המש"בית (מדריכה) הכי מדהימה שקיימת בעולם הזה, לירון.

כמה קשה אפילו לעזוב את מירית.

כמה מדהים היה הדבר הזה!

פשוט אין, אי אפשר לתאר.

אם זה ניווטים בשיא החום, שעדיין מצליח להיות מרוח חיוך על הפנים,

אם זה לשתות מהדוכן פטל הקר שהיה כמו גן עדן קטן..

אם זה לראות את לירון כל יום באה אליי בבוקר ומבקשת לשים עיפרון כחול,

אם זה לשפוך את הלב ללירון על כל המטענים שצברתי מהבית.

אם זה לראות את דנה כל בוקר ולדעת שלא יכולתי לבחור חברה יותר טובה להיות איתה בקבוצה,

אם זה להיות במעון לאוטיסטים ולשמח אותם ולשמוח איתם מכל הלב, אחד הדברים המדהימים..

ואם זה להיות בקורס מש''צים 2009.

אני ממליצה לכל מי שעולה עכשיו לכיתה ח', אם יש לכם תכנית מש''צים בבית ספר,

אל תפספסו!

אפילו שלא תמיד הפעולות עצמן כיפיות.. להגיע לקורס הזה שווה הכל אבל הכל הכל הכל!

יש כלכך הרבה חוויות ספציפיות מהקורס הזה,

ובגלל שיש כלכך הרבה,

בחרתי לספר על אחת.

ביקור במעון לאוטיסטים ומאותגרים שכלית אחרים.

בבקשה, תשתדלו לא לקרוא להם מפגרים.

היום זה הפך לקללה.

התחושה לא תתואר, אלא אם כן תעברו אותה.

לראות את אחד המאותגרים שם, או אחד האוטיסטים,

מחייך, אולי לא לכיוון שלך, אבל מחייך כי טוב לו באמת.

מתייחסים אליו, מציירים איתו, רוקדים איתו.

אין לכם מושג כמה זה כיף וטוב.

אני יודעת שהיום עושה לנו טוב לקנות בגדים ועוד כל מיני דברים יפים,

אבל טוב כזה של לתרום במקום כזה אתם לא תחוו לעולם עד שלא תעשו את זה.

התחושה שאתה יודע שאתה עושה למישהו טוב ואתה מרגיש, ויודע את זה,

לפי החיוך שלו, והניצוץ בעיניים..

או אם הסיפור שלו לא נגמר {בדיחה פרטית}.

אין ספק..

שקורס מש"צים 2009,

זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.

2,3..

הקשב!

2,3..

הקשב!

2,3..

הקשב!

בחלק השני של הפוסט,

בחרתי להתייחס למישהו מיוחד שאני סביר להניח לא אראה יותר (חס וחלילה מוות).

מירית.

אם מסתכלים אחורה בפוסטים, עוד מכיתה ז',

אפשר לראות את תחילת הקשר העגום הזה,

אפשר לראות שנאה אליה שמלווה בחיבה כי זה הבן אדם שמוסיף לך אקשן.

אפשר לראות תהליך שם שקורה שלאט לאט אתה פחות שונא..

יותר מחבב.

מבין שאתה אוהב את זה שאתה רב עם הבן אדם,

אולי כי זו הדרך היחידה שלך לדבר איתו.

מבין שעם הזמן הבן אדם האחר נפתח קצת,

וגם הוא מבין- שאתה לא כזה נורא.

מירית,

תודה רבה לך על שנה ומשהו של אקשן,

המון צחוקים, המון כעס, המון שמחה, המון תסכול, והמון תשובות מייבשות לשאלות.

שיהיה לך בהצלחה בכל אשר תבחרי לעשות בהמשך חייך..

זהו תכלס.

נפרדתי פה משני דברים בפוסט המחולק הזה.

שני דברים שאני תמיד אזכור..