במציאות המטורפת הזו אני מביט נכוחה אל תוך המחשבה.
סלע קיומי מתנפץ באחת.
ורסיסי האתמול הנגועים באהבה
מותשים על המיטה.
הקיום המכני בתוך החיים לא זקוק לפשרות מאולצות.
הסיבה לדבקות בחיים היא המטרה הכואבת.
כל אדם לעצמו עושה החלטה
ואין לזולתו קצה של נגיעה.
הזמן שנותר לאסוף את
השברים מעורר את השאלה.
אם לקום ולדרוש את מה שנחשב.
או להישען לאחור
לעזוב את הכול ולחיות את עצמך.
כשאתה בא במגע רוחני עם מוטיב ערטילאי של החיים.
סיפור המשחק מתגלה כאכזב.
לא הפנאי הוא העיקר
כי אם התכלית.
בחינת הקיים וניתוחו כמסד להתפתחות עתידית.
הגעה למחוזות הנפש - כשהייתה חולמת.
אתה בניסיון להמציא חוקים
והבנות למיצוי הרוח.
בתוך ההצטברות של השנאות המקיזות את הדם.
מסתתרת האפשרות לקיים סדר יום מתחשב.
אני לעצמי מושך חוטים
כמרקד באוויר.
והיה ויתרצה לה מכלול של פעילות תוך גופנית.
אצבעות התשוקה ינתבו את סך החרדות.
לא כל פחד מתכון לכישלון
אלא תפקיד מתמשך.......