|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 איך שקב"ן מעז...
הייתי אצל הקבני"ת השבוע, לא אני לא רוצה לצאת משריון.
איך זה שאנשים שומעים קב"ן ישר עולה אצלם השאלה "אהה, אתה רוצה לצאת?",
לא, לא בא לי לצאת, סתם בא לי להציק לאיזה פסיכולוג בשקל בשירות הצבא.
קצת חשוד הקטע הזה פסיכולוג בשירות הצבא תחת השם " קב"ן " הממ, לא?
בכל אופן מלבד זה ששבוע השטח הפך אצלי לשבוע ת"ש כי נשארתי צוות שמירה בבסיס כל השבוע...
אני יושב מולה והיא קוראת לי "סמרטוטי", אומרת לי שאני גורר רגליים...
פתיחה מצויינת לשיחה שאמורה לעזור לי כן...
וככה זה התגלגל עד שהגענו לשאלה אם אני רוצה לעבוד על זה או להשאיר את זה ככה
ואמרתי שאני מעדיף לעבוד על זה כי אני לא רוצה שאותה תחושה של "כולם מתקדמים ואני נשאר מאחור"
לא תחזור ואז עלה לה על הפנים מבט "אני צודקת" מזלזל טיפה הרגשתי טיפה אנוס באותו רגע אבל היא באמת צדקה,
מה לעשות... , אחר כך ציטטה שהמג"ד אמר שהמ"פ מאמין בי, סליחה מראש מכל המפי"ם אבל אני לא בולע את הבולשיט הזה
סליחה באמת סליחה...כאילו מפקד פלוגה לא יכול להגיד על טירון שלו שהוא מקרה אבוד לא?
איך שהוא בכל השיחה הזאת הגענו למסקנה שקשה לי עם שיגרה, הייתם מאמינים?
כשאני חושב על זה כן קשה לי טיפה, במיוחד עם שיגרה לחוצה כל כך כמו של הצבא.
אז קיבלתי הקלה שעה לעצמי מחוץ לזמנים של הפלוגה כל יום מלבד השעת ט"ש.
אחלה ת"ש...
באהבה  השועל.
| |
אוי אלוהים תעשה שהיום הזה לא יגמר מהר!
יום ראשון, שבוע ראשון, שבת ראשונה, חודש ראשון.
פתאום הכל חדש וכבר מכוסה במעטה מלוכלך של חול - פודרה.
שיזפון-חור בנגב, מילה שלי אל תגיעו לשם בלי סיבה.
חול בכל מקום, מלא בינייני בטון חסרי אופי.
ואני עוד דיי בשוק הראשוני מה שנקרא והמדים המגעילים האלה! מתחת למדי ב' רק גופייה ירוקה והמתחת למדי א' רק גופייה לבנה, והחולצה תמיד חייבת להיות במכנסיים והכפתור הכי עליון בחולצה! כפתור קדוש! אסור לסגור אותו! והנעליים האלה- לא יודע מי המציא אותם אבל הוא בטח נהנה להתעלל בחיילים צעירים!
איך לעזאזל אפשר לעמוד 10-11 שעות על נעליים כאלה? ועוד לקחתי בטעות מידה אחת גדולה יותר, לא ממש נורא.
ביום הראשון, שרשרת החיול והשטויות האלה, נסענו למקום ההתיצבות, גבעת התחמושת ירושלים ורק אז הבנתי משהו על העיר הזאת, ירושלים עדיין מחכה לבשורת השלום, אחרי 3,000+ שנות קיום גם לעיר הזאת מגיע שלום.
היה נורא בירוקרטי וארוך היום הזה, לא ארחיב על שרשרת החיול היה משעמם אבל בשלב של קצין המיון, קראו לי להיכנס נכנסתי עם ארשת של ספק דיכאון ספק דכדוך...
היו שם שני חיילים אחד מבוגר ואחד צעיר, החייל המבוגר שואל אותי "למה אתה נראה כל כך מדוכדך?" ומה אני עונה לו קלטו "בוא'נא היום הזה ארוך" ועל פניו של החייל הצעיר עלתה ארשת חיוך של "אם היום שלך ארוך אז מה אני אגיד" טוב מסכן הוא כבר בטוח יושב שם מעל לשנה ומקשיב למתגייסים צעירים.
נגמרה שרשרת החיול ואיתה גם היום, נסענו לשיזפון הגענו.
יום שני, היו רוחות חזקות והאויר התמלא אבק וחול, אני עוד דיי בשוק הראשוני, בכל מקום אתה ממלא טפסים ופרטים, נראה לי אפילו גבי אשכנזי כבר יודע מה מספר הפלאפון שלי...
יצאנו מתחנת המש"קיות ת"ש ופתאום התחילו רוחות אפילו חזקות יותר ותוך שנייה, ראינו רק מטר לפנינו! לא צוחק, אמיתי! לא ראינו ממטר בחיי, והבסיס הזה חדש חדש אבל כל שנייה הפסקת חשמל...אירוני.
באותו יום חילקו אותנו גם לחטיבות, למרות שסבי היה שריונר בחטיבה 7 לי ממש לא היה אכפת באיזה חטיבה להיות, בסוף נפלתי ב-188, כן אני יודע ל-401 יש את הטנק הכי מתקדם ובנינו הם הכי מורעלים אבל אני באתי עם גישה מראש של "לא משנה לי איפה" אז מראש גם לא התאכזבתי...ותזכרו 401 - ארבע אפסים בטנק אחד!
אני עדיין לא מאמין ששבוע שלם טס כל כך מהר, כל יום נראה כמו נצח אבל שבוע מלא טס, זה דבר שרק ה' יכול להסביר אותם.
קשה לי, קצת, קשה לי להבין את הפדנטיות המטומטמת שמאחרי סידור לילה, סידור בוקר, מדי א', מדי ב' ושמאל ימין שמאל...אבל ברוך השם אין לי שום חרטה שבחרתי שריון למרות ששבוע הבא עומד להיות אפילו יותר קשה אבל נסתדר בעזרת השם.
יש כמה דברים שלא האמנתי עלי, אני קובי, בן 19 ו-19 שנה לא נגעתי בפרי או ירק אם לא הכריחו אותי ופתאום אני יורד על עגבנייה בחשק ענקי! לא להאמין!
שמעתי עכשיו את השיר "כמה טוב שבאת הביתה" של אריק איינשטיין, בכיתי קצת, הבנתי כמה השיר חזק...
שבוע טוב!
| |
אנחנו נהנים לחשוב שאנחנו לא בסדר...!
משום מה בשנים האחרונות יש מגמה קטנה, מאוד מקובלת היום בשיח הציבורי הישראלי - מגמת ה"לא בסדר",
איכשהו תמיד קורה שהשיח הציבורי לא מתעסק ב"מה יש ומה ניתן לשפר", אלא ב"מה אין ולמה אנחנו לא בסדר בעיקבות זה" -
אמירה מקובלת יותר מכל היא "במדינות מתוקנות...".
שנייה,
לא ברור לי מזה מתוקנות? מי מגדיר לנו מזה מתוקנות? האם מדינה דמוקרטית
היא לכאורה מתוקנת? והאם מדינה שהיא לא דמוקרטית אינה מתוקנת?
בוא ניקח
את הרעיון הפשוט של הקומוניזם - בסיס הרעיון מציע חברה שחייה כקומונה
פשוטו כמשמעו, אז השאלה היא האם מדינה קומוניסטית אינה מדינה מתוקנת?
במבחן
המציאות ידוע שטבע האדם לקח את הרעיון הזה לקיצוניות שהטילה צל כבד על
הקומוניזם אבל הקומוניזם הבסיסי מציע רעיון טוב שלדעתי היה יכול להוות
תחלופה ראוייה לדמוקרטיה...
ארה"ב - מה האסוציאציה הראשונה שעולה לכם
לראש כשאתם שומעים את השם הזה?! ברור: "ארץ הדמוקרטיה הבלתי מוגבלת" - אבל
האם ארה"ב היא באמת מדינה כל כך פתוחה ודמוקרטית?
פילוסופים יגידו שלא - כי גם לדמוקרטיה יש סוף.
בוא
ניקח דוגמא ספציפית - המלחמה בעירק - מקרה שזכה לפרסום הוא מקרה בו ג'ורג'
בוש והמפקדים נתנו פקודה "לירות בשביל להרוג" - החיילים לא חשבו יותר מדי,
כששבו לארה"ב נפתח נגדם משפט בגין "טבח", נכון זאת אחריותם של החיילים
להתמודד עם סוגיות כאלה אבל ג'ורג' (שיח)בוש בעצמו נתן את הפקודה, על כמה
מהם נגזרו מספר מפלצתי של שנות מאסר ועל אחד מהם נגזר עונש מוות - פה קבור הכלב,
האם מדינה שמתיימרת להיות ארץ הדמוקרטיה והחופש שמהווה דוגמא לשאר העולם
יכולה לשמור לעצמה את הזכות ליטול חייו של אדם? בפרט אדם שנשלח להגן עליה
- מה שמוביל אותי לחשוב שארה"ב אולי חופשית למראית עין אבל עדיין הכי
סגורה ומוגבלת שאפשר.
הדמוקרטיה אצלם לא "נגמרת" שם, ארה"ב מאפשרת
לאזרחייה לאגור נשק מתוך אמונה בזכות הקניין "הבלתי מוגבלת" וכדי שיוכלו
להגן על עצמם - אך טענות אלו נענות בשלילה על ידי המציאות, רק בשנתיים
שעברו היו לפחות 3 מקרי "מסעות הרג" שנגמרו בסוף טרגי - מה שעוד פעם מוביל
אותי לחשוב שחופש בהחזקת נשק בעצם מגביל את חופש החיים - אם תעצבן אמריקאי
הוא ירה בך בלי לחשוב פעמיים, נכון רוב מחזיקי הנשק בארה"ב שפויים
ומחזיקים בו לצורכי הגנה אך מה עם השאר?
בעצם קצת ציניות לעכשיו ארה"ב
היא המדינה היחידה שבה אזרחייה יכולים בקלות להפוך על השילטון שלהם - עוד
הגבלה הפעם לפוליטיקה "פוליטיקאי? אל תתעסק איתנו ותעזוב את נשקנו,
אחרת...".
למה אני פותח עם כל הדוגמאות האלה? בוא נעשה השוואה קטנה
של אלה למדינת ישראל, מדינת ישראל אוסרת על החזקת נשק כלשהו ללא רישיון
וגם אז יש פרוצדורה ארוכה(בארה"ב גם רישיון לרוב לא צריך), אבל אנחנו
מדינה שסובלת מכמה טראומות אז הנשק שישאר לשימוש בצבא וגם אז מחזקים אצל
החיילים ערכים של טוהר הנשק והשימוש בו וכו', התוכנית להגנת עדים אצלנו זה
כמו להעמיד עד מדינה להעיד מול שופט בזמן שהפושע נגדו הוא מעיד מכוון אקדח
לרכתו אבל מצד שני מדינת ישראל לא נוטלת חיים של אנשים בעונשי מוות (למעט
עונש המוות היחיד של הנאצי אדולף אייכמן) מכאן שישראל היא מדינה בסדר,
מדינת ישראל לא נוטה לשום קיצוניות שהי ולכן תכניסו טוב טוב לראש:
מדינת ישראל היא לא המדינה הכי "מתוקנת" - יש הרבה לתקן, אבל אנחנו בסדר גמור ושלא יגידו לכם אחרת!
לסיום:
כוורת - פה קבור הכלב!
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
