|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ממרתפי ארכיון הערוץ הראשון ליוטוב!
תיעוד נדיר של חזרה, משה וילנסקי ושושנה דמארי - הטנדר נוסע.
מילים יעקב אורלנד, לחן: משה וילנסקי.
קצת על שושנה דמארי: נולדה ב-1923,ילידת תימן, עלתה ארצה עם משפחתה ב-1925, זמרת, שחקנית, כלת פרס ישראל לשנת 1988 ובעלת הכינוי "מלכת הזמר העיברי", שירייה הפכו לנכסי צאן ברזל של העם הזה, הצטרפה ללימודי משחק בגיל נעורים וכבר בגיל 16 עלה הקונצרט הראשון שלה כסולנית, השיר "כלניות" למי שלא יודע בוצע ב-1946 בזמן שלטון המנדט הבריטי ונחשב לשיר מחאה נגד חיילי ה"כלניות" של הצבא הבריטי - החיילים ביחידת הצנחנים הבריטית כונו כך בגלל צבע הכומתה, מאז ועד 2005 הייתה מעורבת שושנה דמארי בתרבות הישראלית כל זאת תוך שמירה על סגנון לבוש אישי ואקזוטי שהיה מזוהה עימה עד מאוד.
קצת על משה וילנסקי: יליד פולין(שנת 1910), משפחתו היגרה לרוסיה במלה"ע ה-1 וחזרו לפולין ב-1917, בצעירותו היה חבר בתנועות נוער ציוניות ולמד בבית הספר למוזיקה של ורשה, עלה לארץ בשנת 1932, התחיל לעבוד כפסנתרן ומלחין בתאטרון ה"קומקום", שיתוף הפעולה הראשון בינו לבין שושנה דמארי החל ב-1945 כאשר הלחין את שירו של נתן אלתרמן "כלניות", שיתוף הפעולה בין השניים המשיך לאורך כל חייו והלחין את רוב שיריה, גם הוא היה מעורב בתרבות הישראלית והלחין שירים של גדולי הפזמונאים, ב-1982 נערך לכבודו ערב הוקרה בהפקת גלי צה"ל שכונה "זר כלניות למשה וילנסקי" שהוצא כאלבום לאחר מכן, 1983 זכה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי, ב-1997 אהוד מנור כתב עבור שושנה דמארי את השיר "כשאני עומדת על הבמה" כמובן שוילנסקי היה הראשון אליו פנתה שושנה דמארי כדי להלחין אך לא זכה להשלים את הלחנת השיר.
קצת על יעקב אורלנד: נולד ב-1914 בטטייב שבאוקראינה, בן חמש היה כפרץ הפוגרום וניצל בנס אך 8 מקרובי משפחתו נרצחו לנגד עיניו על ידי התפרעים, עלה לארץ בן 7 עם הוריו והתיישבו בכפר גלעדי, הצטרף לפלוגות הנוטרים מאוחר יותר כאשר הוא ומשפחתו עבור לירושלים והגן על העיר כשפרצה מלחמת העצמאות.
סיים לימודי פילוסופיה באוניברסיטה העברית ולימודי תיאטרון בבריטניה, שוב לתל אביב ושם הכיר את אישתו, בין היתר התידד עם משוררים גדולים נתן אלתרמן, אלכסנדר פן ועוד,עסק בכתיבת שירים ופזמונים, שירו הראשון היה "אנחנו שרים לך, מולדת ואימא" אותו כתב בהיותו בן 16, בין שיריו אפשר למצוא "עץ הרימון", "שני שושנים", "היו לילות", "הטנדר נוסע", "שיר שמח" ועוד, כמו כן עסק בתירגום, תירגם יצירות ספרותיות של סופרים רבים בניהם ויליאם שייקספיר וג'ורג' ברנרד שו, בשנת 1994 זכה בפרסי אקו"ם וטשרניחובסקי לתרגום וגם בפרס ישראל לזמר העברי, ביתו שמרית אור הייתה פזמונאית גם כן וזכתה ב-2002 פרס אקו"ם על מפעל חיים בנו דווקא וטרינר.
בן 88 היה יעקב אורלנד בפטירתו בשנת 2002.
קרדיט ל-guyal11 מיוטוב שהעלה את הסרטון ליוטוב.
| |
הוליווד זה כמעט כאן...
שיר מתנגן ברדיו, לא משהו מיוחד סתם עוד בחורה ששרה טקסט חלול וצהוב לצד מנגינה פשוטה וקליטה בליווי אפקטים של די.ג'יי.
שיר שהוא כל כך לא מיוחד וכל כך ממחזר מחדש את מה שאוהבים פה למחזר כל פעם(בשנים האחרונות) שאפילו לא שמתי לב למילים, אין בשביל מה...
רוצה שיר שלך ברדיו ? הנוסחה פשוטה: קודם כל את/ה חייבים להיות יפים אז קבעו עם מנתח פלסטי שיחתוך פה ושם וימלא פה ושם כמו שף שמכין מנה של עוף שלם צלוי ממולא מבפנים בכל טוב, אחר כך פיתוח קול ובשביל הקיצור דרך כוכב נולד, כתבו טקסט חלול על אהבה, הוסיפו גיטרה, קצצו קצת די.ג'יי ותוסיפו לתערובת בשביל שינגנו את השיר הזה בכל אירוע, תתחילו לשיר והנה שיר חלול, קליל וקליט על אהבה.
לפלייליסט של גלגל"צ בטוח תיכנסו, בקלות כל אחד יכול להיכנס לשם.
אם לא הבנתם עד עכשיו אז אני מדבר על תרבות האינסטנט, תרבות כל כך צהובה שהדבר הכי עמוק שאי פעם זמרת הוליוודית(של היום) שרה עליו זה מחשוף השמלה שלה, תרבות בלי אמירה, להיות תמיד "כמו" ועדיין להרגיש מיוחד, לחדש שירים ולא לתת את הקרדיט המלא שמגיע למקור.
אף אחד כבר לא רוצה להיות מיוחד, לא בסגנון הכתיבה, לא בסגנון אפילו הלבוש, לא בסגנון המחשבה, לא בשום סגנון - בריטני משיקה בושם כל פעם מחדש ומדונה בנשימה אחת מפסקת רגליים ומשיקה בושם גם כן...ותרשו לי להיות ציני קצת: אבל אני באמת מזה רוצה להריח כמו אישה שהתחרפנה לפני רגע או כמו מישהי שמפסקת רגליים לכל דורש או כמו הבושם אותו מפרסם דיוויד בקהאם כל פעם וממש יש לי כוח להריח כמו פנינה רוזנבלום - וקרדיט למנתח הפלסטי.
לא תודה. אני אולי חלק מהטירוף הזה שנקרא אנושות אבל אני עדיין מעדיף להיות מיוחד.
יש דברים שקשה להיות מיוחד בהם, סגנון לבוש - בכל זאת לא כל יום פורים, קשה גם להיות מיוחד בבישום, אבל יש דברים שהיוחדיות טובה להם כמו תרבות ואומנות.
אם אתם עדיין לא מסכימים אז קחו את הרעיון הפשוט הזה: גבר חרמן רוצה לתקוע אישה אבל אין לו כוח לסטוצים ודייטים עמוקים עם נשים ולעשות ביד זה נחמד...לדיכאון מה הפיתרון הכי פשוט? זונה - הכי מהיר, הכי קל, סיפוק מיידי של צרכים שאנחנו מעדיפים להשלים על פני הצרכים האמיתיים שצריכים סיפוק, חלילה אין לי משהו נגד גברים - אני אחד כזה אבל קחו את הרעיון הפשוט הזה ותקבילו אותו לתרבות האינסטנט של היום ותקבלו אורגזמה עם בריטני ב-Womanizar...
אז תודה לכל הזמרות ההוליודיות של היום, תודה לזמרי המזרחי של היום(דוק' תציל אותי - זה שיא האינסטנט), לדורות כוכב נולד אני רוצה לומר זה רק ספורט(דרך הגב שמתם לב שרוב המשתתפים בעונות האחרונות הם משתמטים משירות צבאי?), ולאומני ישראל המעדיפים לחדש שירים אני רוצה לומר תנו קרדיט למקור, אידיוטים.
לא שאין כבר דברים באמת איכותיים ומיוחדים...יש אבל ממש מעט.
אז בנימה נרגשת זו אני רוצה להעביר את המסר הבא - במטותא מכם מחדשים שירים? תנו קרדיט למקור, כותבים שירים אז שלא יהיה אינסטנט ובכללי יוצרים תרבות? אז שיהיה בזה קצת איכות, בכל זאת איכות זה לא מילה גסה.
ולסיום:
אדם צובר זכרונות - דורית ראובני(תודו שלא ידעתם שאברהם טל חידש)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
