|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 איך שקושי בונה אדם.
תמיד היה לי בראש שאני צריך לשנות בי משהו, אבל תמיד חששתי משינויים.
תמיד רציתי להתחיל את הבוקר מול הראי וכמו הבלונדיניים עם עיניים כחולות שהכל מסתדר להם בחיים ולומר לעצמי "בוא'נא כמה אתה יפה".
כנראה שחיפשתי מודלים שנראו לי נכונים.
פעם ראשונה השבוע מזה שנים עמדתי מול הראי, בתחילת הרגילה ופעם ראשונה שהסתכלתי על עצמי בלי שום דבר רע לומר על עצמי, פשוט חשבתי ואמרתי בקול "כמה אתה יפה", הרגשתי את זה פעם ראשונה באמת לאהוב את מה שאתה.
ירדתי 16 ק"ג, בדיוק!
מ- 97.5 ק"ג נכון לאוגוסט 2008
עד-81.5 ק"ג נכון לעכשיו.
כמעט שנה של דיאטה יש אנשים (בעיקר בחורות וסלחו לי מראש) שהיו מסתכלים ואמרים "שנה שלמה רק 16 קילו?" ומרימים גבה...
כן רק 16 ק"ג בשנה, אבל הייתי שלם עם כל קילו שהורדתי, לא הרעבתי את עצמי לדעת, לא הרגתי את עצמי בשעות על שעות מיותרות במכון כושר.
היום, היום עוד המלאכה רבה היעד הבא שלי סוף האימון המתקדם ופחות מקסימום 5-8 קילו.
הזינוק המשמעותי היה בעיקר בזכות הצבא, מסתבר שאורך חיים אינטנסיבי עוזר מאוד, ארוחות קבועות, כל הזמן בפעילות שרוב הזמן אינה ספורט, הסחת הדעת ואי העיסוק בחיפוש אחר מודלים.
יום ראשון אחרי רגילה, חוזרים לחיים האינטנסיביים, לטירטורים, לשביזות ולעד מתי, כמה עוד, למה עוד, איפה כולם...
באהבה, השועל 
| |
מבצע: מסע+כומתה.
יום שני 06/07/09:
20:48 - מתחילים ללכת.
22:10 - ההצגה חייבת להימשך אז הולכים.
24:33 - עדיין הולכים, באופק עדיין לא רואם שום דבר.
1:30 - האורות האלה חזקים אבל רחוקים, נראה שלמרות שאנחנו הולכים הם רק מתרחקים.
3:15 - עדיין עומדים על הרגליים בטקס רשמי.
לא יודע איך זה לקבל כומתה סגולה אבל אני משער שהגבעת'ניקים האלה בטח הרבה יותר מתרגשים...
למה אצלנו לא נרשם שיא חדש במדד...
בעיקר כי היה סתמי מסע כומתה כל כך סתמי לא נראה מעולם... אולי זה בגלל השביזות, אולי זה בגלל הנוף, אולי זה בגלל שאנחנו בשריון אבל סתמיות כזו!
המסע היה בסביבות שיזפון, יצאנו בערב, ידענו מראש שבסוף המסע ההורים לא יחכו לנו... מטעמי חיסכון כמובן -
היה ממש משביז לדעת שלמרות שקרעת את התחת 4 חודשים בשביל הכומתה הזאת ההורים לא יראו אותך מקבל אותה ואתה מצדך לא תרגיש אליה דבר.
נוף מדברי מסביב במקום הנוף המקסים של לטרון ואנחנו הולכים, אחר כך רצים ואז שוב הולכים וממשיכים ללכת, הולכים והולכים והולכים, פודרה וחול עולים באויר כשנעלי הצבא הגבוהות והכבדות ממהרות לדרוך ולהסתלק, מפעם לפעם אתה מרים מבט לבדוק שהירח (שהיה מלא באותו לילה) עדיין למעלה לא נטש אותך ועדיין מאיר את דרכך.
וכך עובר לו מסע סתמי לגמרי תחת הכותרת כומתה -
ובטקס עדיין עומדים על הרגליים מסודרים בחמישיות בח' ענקית של 6 פלוגות כשהרס"ג השמן והטיפש והרס"פים מסדרים אותנו כאילו הינו לגו, צריך לעמוד זקוף ובקו ישר לזה שמימינך ומלפנייך... חושך מצריים כשאורות הבסיס והירח המשכר מטילים את אורם הדק וכל השאר צללית, עומד הרס"ג הטיפש והשמן ומתחיל את הטקס הסתמי, קורא למצטיינים, אחר כך למפקדים לחלק כומתות אחר כך קורא נאום קצר ואז עולה מפקד הבסיס שקורא גם הוא נאום וזהו...
אירוני משהו אבל יותר התרגשתי כשקיבלתי אחרי מסע סמ"ח כומתת בקום משופצרת עם סיכת שריון, הייתה הרגשה אדירה שחסרה מאוד כשקיבלתי השבוע את הכומתה השחורה.
איך אומרים "כומתה שחורה חיים שחורים" או "החיים שחורים בחיק הטבע" - תשאלו גם את כפיר הם יודעים טוב מאוד.
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
