| 4/2009
 כסף, יופי ומעמד - טרנד לא ממש חדש.
כשחושבים על זה הטרנד הזה, הסגידה הזאת לכסף יופי ומעמד ממש לא התחיל עכשיו...
הוא התחיל הרבה הרבה קודם, בעצם זה כבר מהטבע - החזק שורד.
מי שיש לו כסף והרבה ואם גם נפלה עליו קבין של יופי ויש לו גם מעמד אז הוא החזק השורד...
מה זאת כל הסגידה המטורפת הזאת לכסף? ליופי? למעמד?
מי צריך את זה בכלל?
אני צריך כסף? אני צריך יופי? אני צריך מעמד?
לא, אני לא צריך, יש לי את הצלם אנוש שלי שהיא המעמד שלי, יש לי את הדת שלי שהיא הכסף שלי מעשירה אותי ויש לי את גופי שאני אוהב את הדברים היפים בו ואפילו הפגמים זוכים ליחס טוב.
אני יודע שזה קצת מטומטם אפילו לומר שהדת שלי היא הכסף שלי כי אני בכלל לא דתי, חטאתי הרבה בשנה האחרונה ותסמכו עלי אלוהים יודע אבל אני עדיין מאמין דת יכולה להיות הכסף שלך גם אם אתה לא דתי, דת מעשירה אותך אתם יודעים באיזה מובן.
The Beatles - Can't Buy Me Love!
| |
 למה לא כל יום שבת?!
אומרים שכל הדברים הטובים הם קצרים.
האמת? צודקים, החופשה שהייתה לנו בשביל פסח מהצבא הייתה כל כך טובה אבל כל כך קצרה!
אם היו נותנים לי לפחות עוד יום אחד הייתי מרגיש טוב יותר.
חוזרים לשיזפון, נסחוב עוד שבועיים, שבת בבסיס שזה יחסית סבבה לא רע.
חוזרים לכוך הזה ש-95% ממנו גברים ועד שרואים באופק יצור אנושי ממין נקבה אז איזה ג'ובניק מסריח מרחרח סביבה או כל המפקדים עליה כמו זבובים על חרא.
מזה האפלייה הזאת ? למה נשים לא יכולות להיות קרביות בשריון? שיהיה קצת עניין, הן יכולות להיות נהגות טנק, תותחניות, למה רק מש"קיות?
| |
 פוסט של אחרי ליל הסדר.
אתאר את ליל הסדר שהיה בשתי מילים: קצר וקולע.
עשינו את ליל הסדר אצל סבתא, הינו בהרכב חסר אבל מספיק.
אחד הדודים מצא את ההגדה שבא היו נוהגים לקרוא כילדים בעברית ובערבית,
ככה היו ליל הסדר בצעירותם כשסבא עוד היה חי, עד 2 בלילה היו יושבים לקרוא פעמיים את ההגדה
פעם בעברית ופעם בערבית, עד שהם הגיעו לאוכל כולם כבר רק רצו לישון.
אבל בליל סדר הזה ההגדה לא נפתחה, אף אחד לא קרא ממנה, פטירת סבי הייתה בפסח,
שבוע אחרי שדוד אחר נפטר גם הוא אבל ממש לפני פסח, כך קרה שבפסח נפטרו שני קרובי משפחה ומאז...
כבר לא חוגגים את פסח על מתקונתו הרגילה, אז היו ברכות במקום, אותו הדוד שהביא את ההגדה הישנה
בירך אחד אחד ואחר כך כולם בירכו את כולם, לי הוא אמר שהוא גאה בי, כולם אמרו לי שהם גאים בי,
כי כל בן אדם אחר במשקל 90 קילו+ היו ישר רצים לג'ובניק ואילו אני לא וויתרתי והלכתי לקרבי בכל זאת.
יש בזה משהו, לוותר זה הכי קל להתמודד זה הכי קשה, אבל בשביל זה חיים בשביל להתמודד- "מי שלא מתמודד מתאבד" ככה זה הולך.
על השולחן היו מאכלים עיראקיים טעמים מאוד כמו שרק סבתא יודעת להכין, פשוט ידי זהב יש לה.
ולא גפילטע שמפילטע לא היה ולא יהיה.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
