| 7/2009
 שביזות תוקפת כמו התקף לב, זה שקט אבל זה שם.
אני לא מאמין, עוד מעט נגמרת הרגילה ואני כבר שבוז מת.
קראתי איפשהו שהמדינה רוצה להרוס את הבית של רועי קליין,
כל כך השתבזתי מזה...
ואז נכנסתי לאתר פק"ל וקראתי איזה כתבה על משפטים של ג'ובניקים:
- אני מרגיש שאני לא תורם כלום.
- למה אני צריך את זה, גם ככה אני לא תורם כלום.
- מחר אני נרשם לאוניברסיטה הפתוחה.
- עד מתי? (יומיים אחרי שהוא התגייס)
והשתבזתי עוד יותר.
פאק שנתיים ושמונה הבאות אני עומד להעביר בטנקים, במנות קרב, ביציאות הגרועות, בגריז ושמנים אם כבר הזכרנו טנקים.
בזמן שג'ובניק בקרייה יעלה על א' יעביר שלוש שנים בחברת המזגן, אוכל טוב ויומיות בבית כשהוא עושה מקסימום לכל היותר כל שלוש חודשים שבת בקרייה אולי... כנראה גם את זה אני הוזה.
כמה בוגדנית יכולה להיות מדינה עבור בן אדם שהציל 27 מלוחמייה, אז ביתו חוקי או אינו חוקי אנא אערף, קפץ על פאקינג רימון והציל 27 חיילים אם אני לא טועה, קפץ על רימון!
לא יודע אם אני הייתי מסוגל לזה בתור קרבי מן המיניין, גם בשביל 27 אנשים אז הלכתי לסכן את עצמי בשביל איזה 6, 7 מיליון שחיים במדינת אוכלת יושבייה (מה אני צריך את זה? פאקינג שיט!) שקיצוניים מכל צידי הקשת הפוליטית (ויש לה יותר משני צדדים במקרה של ישראל) מנצלים באופן פופוליסטי את מותו של רועי קליין, לפי מה שהיה כתוב ארגון שמאל קיצוני הלשין על זה שהבית בנוי על אדמות לא חוקיות או משהו כזה.
אומרים לי שצריך לשמור על המדינה, מאכילים אותי שאני עייף כי "אתה חייל" וש"אתה עושה דבר משמעותי" וש"אסור לנו לצפות לשום תודה"... לא לצפות לשום תודההההה ולא אני ממש לא מצפה בעיקר כי אין למדינה שום תודה לתת בחזרה, לא בכסף ולא בשום דבר אחר...
עוד לפני שנתיים כשהייתי תלמיד ועדיין בראש של ג'ובניק חשבתי לעצמי "אוי אוי אוי עוד מעט צבא עומדים להיגמר לי החיים" ועכשיו בראש של קרבי שבוז אני חושב לעצמי "אמן לפחות שאני אצא חיי מהצבא"... העובדה היחידה שאני מתנחם בה זה שאני בניגוד לחי"רניקים לפחות אלחם בישיבה.
היום יומולדת איזה כיף שביזות וסוף רגילה בתור מתנה.
ממש יומולדת מוצלח.
לג'ובניקים ולכל מי שתנאי השירות שלו יותר טובים משלי או מקרבי שלכם בסלידה מאופקת השועל  
|
נכתב על ידי
,
18/7/2009 01:50
בקטגוריות אני, שבוז, מת, ג'ובניקים מסריחים, גריז, תנאי שירות בזבל, מדינה אוכלת יושבייה, איך ששביזות תוקפת כל הזמן, כמה עוד, למה עוד, עד מתי ואיפה כולם!, קפץ על רימון?! מי באמת מבין מה המשמעות של זה?
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
 איך שקושי בונה אדם.
תמיד היה לי בראש שאני צריך לשנות בי משהו, אבל תמיד חששתי משינויים.
תמיד רציתי להתחיל את הבוקר מול הראי וכמו הבלונדיניים עם עיניים כחולות שהכל מסתדר להם בחיים ולומר לעצמי "בוא'נא כמה אתה יפה".
כנראה שחיפשתי מודלים שנראו לי נכונים.
פעם ראשונה השבוע מזה שנים עמדתי מול הראי, בתחילת הרגילה ופעם ראשונה שהסתכלתי על עצמי בלי שום דבר רע לומר על עצמי, פשוט חשבתי ואמרתי בקול "כמה אתה יפה", הרגשתי את זה פעם ראשונה באמת לאהוב את מה שאתה.
ירדתי 16 ק"ג, בדיוק!
מ- 97.5 ק"ג נכון לאוגוסט 2008
עד-81.5 ק"ג נכון לעכשיו.
כמעט שנה של דיאטה יש אנשים (בעיקר בחורות וסלחו לי מראש) שהיו מסתכלים ואמרים "שנה שלמה רק 16 קילו?" ומרימים גבה...
כן רק 16 ק"ג בשנה, אבל הייתי שלם עם כל קילו שהורדתי, לא הרעבתי את עצמי לדעת, לא הרגתי את עצמי בשעות על שעות מיותרות במכון כושר.
היום, היום עוד המלאכה רבה היעד הבא שלי סוף האימון המתקדם ופחות מקסימום 5-8 קילו.
הזינוק המשמעותי היה בעיקר בזכות הצבא, מסתבר שאורך חיים אינטנסיבי עוזר מאוד, ארוחות קבועות, כל הזמן בפעילות שרוב הזמן אינה ספורט, הסחת הדעת ואי העיסוק בחיפוש אחר מודלים.
יום ראשון אחרי רגילה, חוזרים לחיים האינטנסיביים, לטירטורים, לשביזות ולעד מתי, כמה עוד, למה עוד, איפה כולם...
באהבה, השועל 
| |
אגד: חצופים במדים...
יום שלישי 2:25 לפנות בוקר...
אני ועוד חבר לוקחים אוטובוס,
אני מציג חוגר ומה אומר ל הנהג החצוף...
הנהג: "אתה לא על מדים, תשלם כמו כולם".
ניסיתי להתווכח דקה שתיים, לא באמת כואב לי על
החמש וחצי השקלים האלה אבל עם כל הכבוד...
אם כבר אני קרבי, קורע את התחת שלוש שנים-
מעיף לאבדון את שנות השיא שלי על איזה מדינה,
שגם ככה זה לא ממש מקדם אותי בחיים אחרי צבא,
אז לפחות שיממנו נסיעות חינם גם על אזרחי...
לא שזה שווה את התוספת סיכון שמרחפת לי כמו
עננה על הראש ועל העצבים...אבל בכל זאת.
-מה הוא באמת מצפה שאני אהיה על מדים,
שתיים בלילה, באמצע רגילה ?
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
