ביום שלישי האחרון השתתפתי בשני טורנירים. אחד ליגה של בתיה"ס לבנות, ואחד של תנועות הנוער.
בטורניר של בתי הספר הלך לנו ממש טוב. ניצחנו את 2 הקבוצות ששיחקנו נגדן, אחת 28-12, ואחת 26-0. זכיתי בכמה פציעות לא נחמדות במיוחד, בצורת פצע בגודל של כף היד שלי על הברך, ומכה כואבת ביד... :/
טורניר של תנועות הנוער, שהיה קשור איכשהו ל"בית הגלגלים", בעצם היה טורניר סטריטבול. שיחקתי עם חברה שלי, והיינו אמורות להיות בקבוצה עם עוד זינוקית. בגלל שהזינוקית הבריזה, הכניסו לנו אחת ממח"צ [הארגון שארגן את הטורניר]. היה ממש כיף, וזכינו בטורניר.
הנה בא האבל הגדול, והקטע המבאס בסיפור:
כל השופטים והנציגים של תנועות הנוער ישבו בשולחן גדול, והכריזו על המנצחים. היינו בשוק לגלות ששמו אותנו במקום שלישי, ולא בראשון. [אתם יודעים, בד"כ נותנים מקום ראשון למי שמנצח] בהתחלה בכלל לא רצינו ללכת לקבל את הגביע המסכן שרצו לתת לנו, אבל שכנעו אותנו ללכת כדי לא לפגוע בילדה הנכה שחילקה את הפרסים. אח"כ הלכנו לדבר עם הנציגה של מח"צ, ולהבין מה עובר עליהם. היא הסבירה לנו שבגלל ששיחקנו עם מישהי ממח"צ ולא עם זינוקית, הם לא יכלו לתת לנו מקום ראשון בגלל שזה לא יהיה הוגן כלפי הקבוצות האחרות. שאלנו אותה למה הם לא טרחו להגיד לנו את זה לפני המשחקים. המון זמן ניסינו לשכנע את הנציגה ההיא שזה לא בסדר לקחת לנו את הגביע בגלל כל הסיבות האלה, ועוד מיליון אחרות, אבל נציגי מח"צ אמרו שהם לא יעשו את זה. באיזשהו שלב הם הואילו בטובם לפחות לתת לנו את הפרס של המקום הראשון, אם לא את הגביע. [כרטיסים למשחק של הפועל] הפרס עוד לא הגיע, אבל נקווה שלפחות בזה הם יעמדו.
אם נקבל את הכרטיסים זה יהיה ממש כיף, בגלל שגם הבנים בשבט שלי זכו בטורניר, אז נוכל ללכת כולם ביחד... ;)
נקסט.
זוכרים את הפוסט שמלפני כמה פוסטים? הפוסט על ידיד שלי וחברה שלי? אם אתם לא זוכרים תקראו אותו ותחזרו...
חזרתם? יופי.
המצב בינינו [ביני לבין הידיד] כבר לא כמו שהוא היה פעם, אבל כבר לא מנותק ומרוחק כמו שהוא היה כשכתבתי את הפוסט. גם זה משהו, לא?
בכל אופן, הייתה לי שיחה עם כמה חברות שלי [והחברה ההיא לא השתתפה בשיחה הזאת], על הקשר שלה ושל הידיד. זה היה די מוזר לי כל השיחה הזאת. שתיים מהבנות כל הזמן אמרו שהיא מקדישה לו יותר מדי זמן, שהיא גורמת לו לחשוב שהיא רוצה אותו, ובסוף היא תפגע בו, שהן כבר מרגישות שהיא מנפנפת אותן יותר מדי, שהיא כבר לא נותנת לאף אחד אחר תשומת לב... זה גרם לי לחשוב על זה ש: פאק! היא מצאה מישהו שטוב לה איתו, שעוזר לה בבעיות שיש לה, שעושה לה טוב! מה אכפת לכן?! אז היא לא מסתובבת ומלקקת לכן את התחת כל היום?! זה לא אומר שאני חושבת שהן לגמרי טועות, אני כן חושבת שהיא לא צריכה להזניח חברות אחרות שלה, אבל הקטנוניות הזאת, החוסר בגרות הזה... משגע אותי.
הייתה לי שיחה עם החברה הזאת אתמול. היא באה אלי הביתה אחרי בי"ס. ובדיוק כמו שאמרתי: היא פשוט לא מודעת לזה שחברות שלה פגועות מהשטויות האלה. [הממ... יכול להיות שזה בגלל שהן מעדיפות לדבר על זה מאחורי הגב שלה, במקום לדבר איתה ישירות על הבעיה?] מה שהיה עצוב זאת העובדה שהיא הייתה מופתעת, אבל לא נראתה כאילו זה לא נשמע לה הגיוני. אתם מבינים? היא מודעת לזה והתייאשה מזה שחברות שלה קטנוניות וילדותיות. היא מודעת לזה שיש חברות שלא סומכות עליה מספיק בשביל לדבר איתה על בעיות שלהן. :/
היה לי פשוט כיף איתה אתמול. איזה מותק!
תעודה!
קיבלנו אתמול תעודות. קבלו במחיאות כפיים סוערות....:
הסרקסטית, עם ממוצע 90.457086434875602467!!! כל הכבוד לי!
מה שמבאס, זה שלא נתנו ציונים ספרות... אוף! השקעתי בספרות השנה, והיא אפילו כתבה שהגשתי "דו"ח קריאה מעניין, מצוין, ומרגש בצורה יוצאת דופן"! אם היא הייתה נותנת ציונים בתעודה הממוצע שלי היה עולה בכמה נקודות..
אתם חושבים שאפשר להעיף את הצין בספורט מהממוצע? כי זה לא באמת חשוב, ואם אני אוריד אותו מחישוב הממוצע, יהיה לי ממוצע הרבה יותר גבוה... [שלא תטעו לחשוב שאני גרועה בספורט... אני דווקא די טובה, וגם אוהבת את זה, אבל אתם לא באמת חושבים שמישהו מגיע לשיעורי ספורט, בלי הברזות!]
שיהיה לכם יום מקסים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: