אני גורמת להן להרגיש רע, ואין לי שום דבר ריאלי לעשות בקשר לזה.
החלטתי בסוף ללכת בשנה הבאה לפ'. לא בטוחה שעשיתי החלטה נכונה, אבל עדיף להיות אחרי החלטה מאשר לפניה. זה מפחית משמעותית את כמות הלחץ והבכי שיש בלב...
יש לי 3 חברות "הכי טובות" או איך שאתם לא רוצים לקרוא לזה. אחת מהן עוברת איתי לפ', ושתיים נשארות בה'. אחת מאלה שנשארות מחבקת אותי כל היום ואומרת לי שהיא תתגעגע, ושקשה לה עם הפרידות. כל כך כואב לי להסתכל עליה ולראות שהיא פגועה ועצובה, ושאני לא יכולה לעצור את זה. מה אני יכולה לעשות? כל כך לוחצים עלי מכל הכיוונים לעשות את ה"דבר הנכון"... אבל, מישהו מוכן להסביר לי למה משהו אחד הוא הדבר הנכון והשני לא? לפעמים אני מתחילה לחשוב שהיה עדיף שמישהו אחר היה מחליט בשבילי את כל ההחלטות הקשות, אבל אז אני נזכרת שרצון חופשי ויכולת הם דברים מספיק חשובים בשביל להילחם עליהם גם כשזה בלתי אפשרי.
החברה השנייה לא אומרת כלום. לא מדברת על זה בכלל. הייתי בטוחה שהיא הבינה שאנחנו נשמור על קשר, למרות שלא נהיה באותו בית ספר, ושהיא סתם תפגע בשתינו אם היא תנסה לשנות את דעתי. טוב, הייתי קרובה.
היא יודעת שהיא תפגע בשתינו אם היא תעשה את זה, אבל זה לא אומר שהיא לא פגועה. קראתי בבלוג שלה פוסט על זה שהיא כבר לא יכולה לשמוח איתי, בגלל שכל פעם שאנחנו עושות משהו ביחד היא מתחילה לחשוב על זה שזה כבר לא יהיה ככה בשנה הבאה. לצערי אני יכולה לדמיין את ההרגשה המחורבנת הזאת. זאת שגורמת לך לוותר על כל הדברים הטובים, בגלל שקשה עם הפרידה מהם. זאת שגורמת לך לגוש גדול וכואב איפשהו מתחת לצלעות, שמסרב להיעלם.
א י ן ל י מ ה ל ע ש ו ת ב ק ש ר ל ז ה ! ! !
הוא כל כך מעצבן שזה פוגע.
הבנאדם הזה יכול להיות כל כך נעים, מרגש, ידידותי, מעודד, ועושה טוב, ומצד שני הוא יכול להיות כל כך מעצבן!!
אז מה?! פתאום יש לך הרבה חברים מגניבים שיוצאים לב"א בליל שבת, ושפתאום כיף לך איתם. זה אומר שאתה צריך לנטוש את החברים הקודמים? את זאת שהבטחת לה שהיא חשובה לך, שחשובה לך הדעה שלה, שמעודדת אותך? לך תמכור בולשיט למישהו אחר. אני לא אומרת שאסור לך להיות עם אנשים אחרים. אבל למה אתה מזפזפ ביניהם? יודע מה? לא רודפת אחריך כדי לדבר. לא רוצה יותר. לא רוצה להיות זאת שעושה את הפאקינג צעד. לא מתאים? לא חייב.
שלכם,
זאת שנושכת את השפתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
