The Sarcastic One...

טוב, הרבה השתנה מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן. למה לקח לי כל כך הרבה זמן? כי כתבתי לעצמי במחברת חומה קטנה ולא רציתי לפרסם.

אני לא יודעת אם עידכנתי כבר בקשר לזה, אבל אני ומ' השלמנו... מאז הקטע הפסיכי שהפסקנו לדבר בגלל שהוא פחד שאני אשנא אותו אם אני אדע שהוא מעשן התחדשו כמה דברים, כגון העובדה שהוא יודע שאני לא עד כדי כך שטחית, היו לנו כמה שיחות מעולות והבלבול הרגשי שלי רק הלך והסתבך יותר ויותר. לילה אחד חשבתי שאני מאוהבת בו עד מעל לראש וכבר התחלתי איך להסתדר עם ל' שדלוקה עליו, ולילה שאח"כ הוא הגעיל אותי. אפילו ברגע זה אני משוכנעת שהדעות שלי לגביו עשויים להשתנות תוך פחות מ24 שעות, אבל לפחות עכשיו לא אכפת לי. שיישתנו. אני זורמת עם החיים ומשתדלת לא לחשוב יותר מדי. זה סתם עושה לי רע.

אז מה שקרה זה שעכשיו עם הדגלנות והכל, שיש חזרות בכל יום, יוצא מידי פעם שהוא מלווה אותי הביתה ואנחנו נשארים לדבר ולקשקש בקיצור שמאחורי הבית שלי. אנחנו יושבים על לוח דיקט ישן שמונח שם מאז שאני זוכרת את עצמי, ומדברים. מדברים ומדברים ומדברים. אני לגמרי לא משוחררת לגמרי איתו, אבל אני משתפרת. הפרנויות שלי לא כל כך איומות. האמת היא שדיברנו על תכונות רעות אחד בשני, והגענו למסקנה שהוא חסר רגשות וחסר מצפון ושאני פסימית, צינית ופרנואידית. הוא היחיד ששם לב לחיוכים קטנים שלי, כשעוברת לי מחשבת בזק בראש, שמסתננת במחסומי הטאקט. כל פעם מחדש הוא דורש ממני להגיד לו מה עבר לי בראש, וכל פעם מחדש אני לא מספרת לו. כל כך כיף איתו. הוא הבן היחיד שאני באמת במגע אמיתי איתו. פיזי, זאת אומרת. הוא כל כך משוחרר... כל כך טבעי עבורו להישכב ולהניח את הראש הבלונדיני שלו על הברכיים שלי. למרות שהוא טוען שאני לא מספיק שמנה בשביל להיות נוחה. יש לו חיבוקים ארוכים. וחזקים. אתמול חזרנו מהחזרות וכשהייתי צריכה ללכת התחבקנו. חיבוק ארוך כזה. ואז בהמשך לשיחה שדיברנו על משקל של בנים מול בנות וכל מיני כאלו שטויות, הוא שאל ככה "את חושבת שאני יכול להרים אותך?" נשכתי את השפה ואמרתי שאפשר לנסות. כרכתי את הזרוע מסביב לצוואר שלו, הוא תמך בגב שלי ואמר לי לקפוץ. אני חושבת שפלטתי צווחה קטנה, אבל הדענו למצב שהייתי באוויר. האמת היא שהופתעתי שהוא כל כך חזק. לקחתי בחשבון שזה היה בשביל פוזה ושהוא ימעד או משהו כזה, אבל הוא עמד בדיוק שאותה תנוחה ולא זז מילימטר. הסתכלתי בעיניים הכחולות אפורות המדהימות שלו ותהיתי איך זה היה מרגיש אם זה היה במובן רומנטי. מה שבחיים לא יקרה גם בגלל שאני לא יודעת אם אני רוצה בכלל, וגם בגלל שהוא בחיים לא יירצה אותי. אני חושבת שהייתי מרגישה די נוח במשבצת הזאת. בכל אופן, הוא הריד אותי אחרי רגע של שתיקה, והודיע לי שאני קלה הרבה יותר מידי וכנראה אנורקסית. כל כך שטויות, אבל וואטאבר. התחבקנו לפרידה איזה 7 פעמים, וכל פעם מחדש הוא נתן לי נשיקה בלחי. פעם אחת הענקתי לו ברוב טובי נשיקה משלי. אני לא יודעת אם זאת התנהגות סבירה בין ידידים, כי אין לי כל כך ניסיון בזה, אחרי הכל, דתיה וכל זה, אבל אם אני נהנית מזה - למה לא? התחבקנו חיבוק אחד ארוך, והלכתי.הצוואר שלו השאיר שטח רותח על הצוואר שלי. מיששתי אותו וחייכתי.

הייתי ממשיכה לכתוב כאן ולבדר אתכם בקשר לחדושים האחרים שלי, אבל המבחן במתמטיקה קורא לי בצעקות שבר שעוד לא התחלתי אפילו לעבור על נוסחאות הכפל המקוצר. תקולל המתמטיקה.

שלכם, המנוזלת.