אני כבר לא יודעת איך להתנהג עם הבן - אדם הזה! פעם אחת היא אומרת לי כמה שהיא אוהבת אותי ולא רוצה שאני אעזוב את בית הספר, ופעם אני מרגישה שבכלל לא אכפת לה...
והשיא? גיליתי אתמול שהיה לה חבר מאז כיתה ו', והיא אפילו לא חשבה בכיוון של לספר לי עליו. אנחנו מכירות וחברות משהו כמו שנה וקצת, אני קוראת לה החברה הכי טובה שלי (אחת מהן) ואני לא מספיק טובה בשביל שהיא תספר לי על החבר שלה? ואני, כמו מטומטמת שואלת אותה למה היא לא בוחרת אחד מכל אלו שמאוהבים בה, למה היא לא מתאהבת באף אחד. היא עונה לי שלא, וסתם, ואולי, ואני מנסה לחפש אם יש לה מישהו, אבל לא, מה פתאום - לי?!
אני שופכת את הלב על החוסר אהבה שלי וכל זה, וזוכה להתייחסות מזלזלת. אם ככה אפשר לקרוא לסודות ושקרים במשך שנה ומשהו.
כשאני שואלת למה, היא עונה לי ככה: "לא רציתי שיסכסכו ביני לבינו. את יודעת איך הדברים האלו קורים, חברות שלי יתחילו לדבר איתו בפייסבוק, ודברים יתחילו לצאת משליטה. תמיד יש את האנשים שנהנים לסכסך." תגידי, את שומעת את עצמך?! אני לא יודעת אם התכוונת לזה, אבל את רומזת בצורה ברורה לחלוטין שאת חושבת שאני עלולה לסכסך בינך לבין החבר שלך. את יודעת מצוין שאני החברה האחרונה שתעשה דבר כזה. אז או שאת לא רוצה לספר לי מה הסיבה האמיתית לזה שלא יידעת אותי בכל זה, או שאת באמת חושבת ככה. שתי האופציות רעות מבחינתי.
בלי קשר, יש כמה דברים בסיפור הזה שלא מסתדרים לי. היה לך איזה קטע עם מ' בזמן האחרון, לא? זה לא התפתח לשום דבר רציני, אבל... אם היה לך חבר, איך זה הגיוני? כל כך לא מתאים לך להתעסק עם בנים אחרים כשיש לך חבר. אבל שחושבים על זה, יכול להיות שיש בך עוד צדדים שאני לא מספיק חשובה בשביל לדעת עליהם.
מה קרה?
אני כל כך אוהבת אותך, ואני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות.
(זאת אחת הפעמים שמתחשק לי לצעוק "בא לי למות!!" אבל כנראה שבעולם הזה יש כל כך הרבה צדדים, שחבל למות בגלל שצד אחד נדפק.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
